2009 ארבע מאות שקל

 

הוא נוסע באופניים ולראשו כובע קש

משוטט ברחבי העיר

פעם מרחוק הוא אפילו הזכיר לי

עובד זר

פעם אחרת עצרתי להתבונן בו

מרחוק

מבלי להגיד שלום

איך אומרים שלום פתאום בבגדים?

האף שלו מנותח

שער הגוף עייף וסורר – גזום

גם העיניים היו נראות לי גזומות

השמש קופחת עליו כמו על כל אחד אחר

שמקפיד על כובע קש

הישבן מונח בנחת על כסא האופניים

ששותק –

שומר גם הוא

על קשר השתיקה

 

 

 

 

2007 על חשבון הבית

 

 

הגעתי לדירה

שבטלפון נאמר

שאליה צריך להגיע

מבחוץ, מין הסתם, היא נראתה כמו

כל דירה

בפנים היה אור כחול

נער בן 13 ישב על הספה

הוא נראה לי באופן מפתיע

כמו בדואי

את הגבר, מסתבר, אני מכיר

זה הביך אותי וריגש אותו

פעם היינו מאוהבים

נסעתי ברכבת כל הדרך לטבריה להביא לו מרק

כי הוא היה חולה

כשחולים לא מתנשקים

אז לא התנשקנו

רק שכבתי על הגב והבטתי

מסביב הכל היה בגוונים של טורקיז

עכשיו הוא מחייך

תתעלם ממנו הוא מצביע על הבדואי

ומקרב את קעקועיו לתחתונים שלי

" לך אני נותן על חשבון הבית"

בית שמבפנים, נראה סתם.

 

 

 

 

2005 100 שקל בכרם התימנים

 

 

היו לי מאתיים עשרים ושלושה בארנק

הוא הציע לי עוד מאה

דמי כיס

איש זר שחלק איתי המתנה קולקטיבית

במעבר חציה

דמיינתי שכולו עטוף

חומר חלזונות

הוא ירד על הברכיים

השארתי את עייני פקוחות

חלציי מעולם לא הרגישו

מלכותיים כל כך

סימפוניה מונוטונית של שבע דקות

אחר כך הלכתי, זקוף וקופצני

לעבר שוק הכרמל

השערות שעוד אין לי על החזה מזדעקות

– לצאת! לצאת!

במראה הקטנה מעל הבסטה הרוחשת

של משקפי השמש וכובעי המצחיה

צבע עיניי דמה

לספוג הצהבהב בבדל סיגריית

מרלבורו לייט מזוייפת