שירים

  • דרש

  • פשט

שולמית אפפל

אַתָּה יָכוֹל לְאַלֵּף בַּז וְעֲדַיִן לֹא תְשַׁחְרֵר אוֹתוֹ מֵהַקּוֹד הַגֶנֶטִי שְׁלֹשָׁה שָׁבוּעוֹת וְיֵשׁ לְךָ בַּז מְאֻלָף וְאֵין לְךָ בַּז כְּלַל

שולמית אפפל

כֹּל מָקוֹם טוֹב לֶקַבֵּל בּוֹ אֶת הַכְּאֵב וַאֲנִי חָשַׁבְתִּי שֶׁאִם טוֹב לַגָּמָל וְטוֹב לַתָּמָר אָז שׁוּבִי שׁוּבִי תְּשׁוּקָתְךָ עָלַי וְשָׁלוֹם

שולמית אפפל

רוּחוֹת הַיְּהוּדִים שֶׁלִּי אוֹ מַה שֶּׁחָזַר בָּרַכָּבוֹת הָהֵן שֶׁמִּשָּׁם מֹחִי מְפֻזָּר כְּמוֹ לֶחֶם צַפָּרִים וְרֵיחַ תָּמַרְהִינְדִּי מֵעִיר כְּמוֹ קוֹל לֹא

שולמית אפפל

הַיּוֹם אֲנִי רוֹצָה לְדַבֵּר בָּאַהֲבָה אֵיךְ בְּאֹפִי הַדְּבָרִים שֶׁבָּהּ יֶשְׁנָהּ שְׁפִיּוּת אִמִּי לֹא קָרְאָה שִׁירִים גַּם לֹא שֶׁלִּי הָיָה מַשֶּׁהוּ

שולמית אפפל

רָאִיתָ אֵיךְ כְּמוֹ חַיּוֹת בְּאִטִּיּוּת שֶׁקָּשֶׁה לָשֵׂאת שִׁגְּעָה אוֹתִי הַשֶּׁמֶשׁ וְצַלָּקוֹת שֶׁלֹּא נִרְפְּאוּ קִבְּלוּ רֵיחַ הֲזָיוֹת. בַּצֵּל נִתַּן לְדַמְיֵן אֶת

שולמית אפפל

מַאדָאם פַּאוּלִינָה כְּשֶׁחַיָּה גָּרָה חַלּוֹן מֵעָלֵינוּ וְעַכְשָׁו כְּשֶׁמֵּתָה הִגְבִּיהַּ אוֹתָהּ הָאֱלֹהִים בִּיקוּם שָׁלֵם הַגּוּף הַקָּטָן שֶׁלָּהּ, קֶשֶׁת הַגַּבָּה הַשֵּׂעָר הַוִּילוֹן

הדרה לוין ארדי

כֻּלָּם נֶחְמָדִים הַכֹּל סַבַּבָּה מִצְטַלְּמִים יֹפִי נִרְאִים אַחְלָה קָרְאוּ אֶת הַסֵּפֶר הָאַחֲרוֹן כָּתְבוּ אֶת הַסֵּפֶר הָאַחֲרוֹן יָזְמוּ, הִתְנַדְּבוּ, צִיְּצוּ, מָחוּ

הדרה לוין ארדי

לִפְעָמִים אֲנִי מַתְחִילָה לְהַאֲמִין לַהֵדִים הַחוֹזְרִים אֵלַי מֵהַבְּרִיּוֹת כְּמוֹ לְגַלֵּי אוֹר הַמִּשְׁתַּבְּרִים מִן הַחֹמֶר, נִבְלָעִים בּוֹ אוֹ חוֹזְרִים מִמֶּנּוּ בְּהֶתְאֵם

הדרה לוין ארדי

אֲנִי צוֹפָה בְּסִפּוּרֵי אַהֲבָה שֶׁל אֲחֵרִים, בּוֹחֶנֶת מָה קוֹרֶה לְעוֹר הַפָּנִים, לַתֵּאוֹרְיוֹת שֶׁלָּהֶם עַל יְחָסִים וֶאֱלוֹהִים, וְאֵיךְ טוֹב לוֹ, לַבֶּנְאָדָם,

הדרה לוין ארדי

קִרְצַפְתִּי שִׁירִים מִגֹּדֶשׁ וְקִירוֹת מֵעֹבֶשׁ, בִּזְמַן שֶׁהִקְשַׁבְתִּי לַאֲבִיגְדוֹר פֶלְדְּמָן מְדַבֵּר עַל חֹסֶר הַמַּשְׁמָעוּת שֶׁל הָאֱמֶת, עַל רַאַוְתָנוּת אִינְטֵלֶקְטוּאָלִית, עַל אַנְשֵׁי

הדרה לוין ארדי

זֶה לֹא שֶׁאֵין לִי מָה לוֹמַר זֶה שֶׁיּוֹצֵא לִי מַר, מֻכָּר וְזָר, נִפְרָד מֵרֵאשִׁיתוֹ זֶה שֶׁיּוֹצֵא לִי הַמּוּבָן מֵהִפּוּכוֹ שֶׁכָּל

ילי שנר

עֶרֶב שַׁבָּת אַחֲרֵי הַקִּנּוּחִים גָּדוֹל צַעַר הַגּוּף מִצַּעַר הַשְּׁכִינָה, כּוֹסוֹת הַיַּיִן סְמוּכוֹת וּבָבוּאָתֵנוּ מִשְׁתַּקֶּפֶת בָּהֶן קְעוּרָה וּמֻרְחֶבֶת. אֲדֻמִּים מִבַּחוּץ וּשְׁקוּעִים

ילי שנר

עַכְשָׁו הַגּוּף שׁוֹכֵן בַּגּוּף אֲנַחְנוּ יוֹשְׁבוֹת סָמוּךְ לִמְקוֹם הַבְּקִיעָה נִשְׁמַעַת בָּנוּ שֶׁמֶשׁ כְּמוֹ חָלָב מָה שֶׁנָּסַע יוֹדֵעַ וְחוֹזֵר

ילי שנר

הָאוֹר בָּא מִגָּבוֹהַּ, הִצְטוֹפֵף כְּדֵי לְהַבִּיט עַל הַפָּנִים הַמִּשְׁתַּקְּפוֹת מִן הַזְּגוּגִית, בִּקְצֵה מִצְחָהּ עוֹד לֹא נִמְחָה הַכֶּתֶם הַכָּתֹם שֶׁל הַפְּרִיעָה

ילי שנר

בַּחֶדֶר הָאָפֹר הַסְּפוֹגִי מַטְּחֵי גֶּשֶׁם בַּחַלּוֹנוֹת סוֹגְרִים חֶשְׁבּוֹן עִם תֵּל אָבִיב הַיָּפָה שֶׁל הַקַּיִץ, הַמְּרַאֲיֵן וְהָעוֹרֵךְ מַצִּיתִים זֶה לְזֶה מִשְׁפָּטִים

ילי שנר

אֲנִי יְכוֹלָה לְלַמֵּד אֶת כֻּלְּכֶם אֵיךְ לְזַהוֹת אוֹתוֹ, הַלִּקּוּי שֶׁשְּׁמוֹ אִי–אַהֲבָה כְּשֶׁיּוֹם הֻלַּדְתִּי מִתְקָרֵב אֲנִי שׁוֹכַחַת אֶת הַשּׁוּרוֹת שֶׁלִּי סִירִים

ילי שנר

אֲפִלּוּ אֲנִי, אַחַת כָּזֹאת אַחֲרֵי לֵידָה שֶׁהָעֵרוּת סוֹרֶקֶת אוֹתָהּ כָּל לַיְלָה וְנֵאוֹן יַתּוּשִׁים בַּמּוֹחַ קוֹצֵר לָהּ אֶת הַמַּחְשָׁבוֹת לֹא יְכוֹלָה

ילי שנר

הָאִשָּׁה הֶהָרָה הוֹפֶכֶת עַכְשָׁו לְתָאִים אֶת כָּל הַמִּיתוֹלוֹגְיוֹת שְׁקוּעָה בַּסְּפִירָה עוֹשָׂה מֵהֶן דָּם וְחָלָב מָה הִיא מוֹנָה בֵּין אֶצְבְּעוֹתֶיהָ, הָאִשָּׁה

ילי שנר

מִי הַיַּלְדָּה שֶׁרָאִיתִי אֶתְמוֹל בְּעֹמֶק בִּתִּי הָיָה לָהּ אֹדֶם וְצִפָּרְנַיִם, בְּיָדֶיהָ הִיא הֶחְזִיקָה נַעֲלֵי עָקֵב, מְאַיֶּמֶת לִנְעֹל אוֹתָן הוֹלֶכֶת לְאַט

ילי שנר

אַל תִּטְעוּ בָּנוּ שֶׁאֲנַחְנוּ מְבַצְּעוֹת אֶת תַּפְקִידֵנוּ בְּמַמְלֶכֶת הַדְּבָרִים. בַּעֲבוּר הָאַשְׁלָיָה הֻמְצְאוּ בָּתֵּי הַקָּפֶה, הַחֲנוּיוֹת, תַּבְלִינִים אֶקְזוֹטִיִּים. אָנוּ זָזוֹת כְּכָל