שירים

  • דרש

  • פשט

יונדב קפלון

לפאול צלאן   מֵעַל כִּפַּת בֵּית הַכְּנֶסֶת הַשָּׁקוּף הָעֵירֹם מִפָּרֹכֶת, מִכְּתָלִים, מִנֵּר מְרַצֵּד   מֵעַל הַהֵיכָל שֶׁרַק חֲלָלָיו עוֹדָם

בת שבע דורי קרלייה

נִבָּטוֹת אֵלֵינוּ צְעִירוֹת, קְמוּטוֹת, שְׁזוּפוֹת, חִוְּרוֹת, עֵינֵיכֶם חוּמוֹת, שְׁחֹרוֹת, כְּחֻלּוֹת, עַזּוֹת מַבָּע, בְּמִשְׁקָפַיִם, לְלֹא מִשְׁקָפַיִם, אַתֶּם לכודים בְּרֶגַע מְחוּיָּךְ מִבַּעַד

תרצה אתר

לַיְלָה אֶחָד הָיִיתָ עֵר וְהָיִיתָ לִי חֹשֶׁךְ רַב. בְּחֵיק עֲנָנָה יְרֻקָּה הִשְׁכַּבְתַּנִי אַחַר נְשָׂאתַנִי עַל גַּב.   אָמַרְתָּ שֶׁאֲנִי הַשֶּׁמֶשׁ

תרצה אתר

בִּגְלַל הַלַּיְלָה בִּגְלָלוֹ אֲנִי כָּעֵת יוֹשֶׁבֶת וְלֹא נִלְקַחַת. בִּגְלַל הַחֹשֶׁךְ בִּגְלָלוֹ אֲנִי נִדְמֵית לְךָ חוֹלֶמֶת אוֹ מִשְׁתַּעֲשַׁעַת   אֵינֶנִּי נִלְקַחַת

תרצה אתר

אֲנִי אוֹהֶבֶת אֶת הָעִיר שֶׁמְּחַכֶּה. אֵינִי מוֹסִיפָה לָלֶכֶת לְשָׁם, כִּי נָעִים לִי שֶׁהִיא רֵיקָה.   אֲנִי מַמְצִיאָה תְּרוּצִים: הִיא מְסֻכֶּנֶת,

תרצה אתר

לָהּ הַלַּיְלָה אָמַר: אֲהַבְתִּיךְ לְעוֹלָם אַתְּ בִּתִּי הַצּוֹחֶקֶת בְּתוֹךְ הַחֲלוֹם הִיא דָּבָר לֹא אָמְרָה, רַק נָשְׁבָה בּוֹ דּוֹמֵם וְלָפְתָה אֶת

תרצה אתר

לוּ הָיוּ שְׁתֵּי יָדַי אֲרֻכּוֹת יוֹתֵר, הָיִיתִי עַל הָאֹפֶק מִתְמַתַּחַת לְאִטִּי אוֹ מַהֵר וְצַוָּארִי שׁוֹטַחַת עַל הַחוֹל לִרְאוֹת סְבִיבִי הַרְבֵּה

תרצה אתר

מַעֲרָבָה מִכָּאן עוֹמְדִים צוּקִים וּמְחַכִּים וּמְחַכִּים. מַעֲרָבָה מִכָּאן יֵשׁ דְּבָרִים אֲחֵרִים. מְגַדְּלִים. צִפֲּרֵי עֲנָק. שְׁעוֹנֵי-קַוְקִי מוּזָרִים. מַעֲרָבָה מִכָּאן, הַכֹּל אַחֵר

עֶרֶב חָצוּי: עֲרָפֶל מִיָּמִין וְצַלֶּקֶת הַשֶּׁמֶשׁ מִשְּׂמֹאל, בָּאֲוִיר יֵשׁ תָּמִיד מָה לִרְאוֹת וְלִזְכֹּר, בָּאֲוִיר יֵשׁ כִּמְעַט הַכֹּל.   וְדוֹמֶה שֶׁרוּחוֹת

תרצה אתר

שְׂרִיטָה בְּצִפָּרְנַיִם עַל הַקִּיר: תְּמוּנַת מַכְאוֹב יָשָׁן. כַּמָּה יָפִים יְמֵי הַבֶּכִי הָרִאשׁוֹן, כַּמָּה עוֹלִים וּמִתְגַּבְּרִים הֵם. כְּמוֹ הֲמוֹן הַיָּם שֶׁמִּתְגַּבֵּר

תרצה אתר

אַל תִּדְאַג לִי כָּל כָּךְ, חָשַׁב עָלַי רַק לִפְעָמִים וְרַק בִּשְׁעַת מְנוּחָה, אוֹ עַל כּוֹס קָפֶה, חֲשֹׁב עָלַי כְּמוֹ עַל

תרצה אתר

הַשָּׁמַיִם רָצִים, רָצִים, רָצִים, בַּתְּרִיסִים כָּל מִינֵי עֲגֻלִּים נוֹצְצִים, כָּל מִינֵי דְּבָרִים נַעֲשִׂים יוֹתֵר וְיוֹתֵר סְמוּכִים.   אֲנִי נִזְהֶרֶת מִדְּבָרִים

תרצה אתר

גִּנַּת יָרָק שְׁקֵטָה: יוֹם חֵרֶף שֶׁדּוֹמֶה לַקַּיִץ. הַצִּפֳּרִים הֵן אֲוִיר, הֵן עוֹלוֹת מִתּוֹכִי אֵלֶיךָ. גְּדוּדֵי-הַצַּבָּר הֵם עִיר. הֵם יוֹשְׁבִים לְרַגְלֵי

נועה שורק

וְיֵשׁ בָּזֶה, אוּלַי, מְעַט גַּם מִן הַחֶסֶד – שֶׁהַבְּדִידוּת בְּעַקְשָׁנוּת שׁוֹמֶרֶת אֶת בְּרִיתָהּ, כְּשֶׁאַתְּ נִשְׁכֶּבֶת, עֲיֵפָה וּמְפֻיֶּסֶת, וְהִיא נִשְׁכֶּבֶת לְצִדֵּךְ

נועה שורק

"לֹא תֵּאַרְנוּ לְעַצְמֵנוּ שֶׁאַתָּה כָּזֶה" (יונה וולך) אֲנִי רוֹצָה לִהְיוֹת רוֹחֶצֶת בִּדְבַשׁ לוֹקֶקֶת בִּדְבַשׁ נוֹעֶצֶת בַּדְּבַשׁ אֶת שִׁנַּי נוֹטֶפֶת בִּדְבַשׁ

נועה שורק

רָצִיתִי שֶׁיָּבוֹא מִי וּבְאַנְחַת חִבָּה יוֹשִׁיט לִי שְׁתֵּי יָדַיִם חֲסוֹנוֹת יֶאֱסֹף אוֹתִי תְּמוּהַת־עֵינַיִם וְרַכָּה מִבֵּין הַקֻּבִּיּוֹת הַמְּפֻזָּרוֹת; יִלְחַשׁ: מְתוּקָה שֶׁלִּי,

נועה שורק

א. הַחֶבְרָא קַדִּישָׁא רוֹצֶה שֶׁאֶחְזֹר אַחֲרָיו קַדִּישׁ יָתוֹם גּוֹהֵר לִקְרֹעַ אֶת חֻלְצַת הַלְּוָיוֹת שֶׁלִּי, לְנַחֵם עַל הָאָב. בַּמִּצְעָד הַתְּמִידִי אַחַר

אביחי קמחי

חָבֵר מְבֻגָּר מִמֶּנִּי שֶׁחַיָּיו הָיוּ סוּפָה טָעַן שֶׁהִפְסִיק לִכְתֹּב כְּשֶׁהֵבִין כִּי לֹא נוֹלַד מְשׁוֹרֵר זֶה מַעֲשֵׂה שָׂטָן וְהַשָּׂטָן חָכָם כִּי

אביחי קמחי

אֵינֵךְ מְצַפָּה שֶׁלֹּא אֶכְתֹּב שׁוּב וְשׁוּב עַל הַמָּקוֹם מִמֶּנּוּ יָנַקְתִּי וְהַכּוֹכָבִים שֶׁלִּוּוּ אוֹתִי אִישׁ יוֹצֵא לְמִלְחָמוֹת אִם חָזַר הוּא חוֹזֵר

אביחי קמחי

פָּגַשְׁתִּי אֶת יִצְחָק רַבִּין בָּאַנְדַּרְטָה לְזֵכֶר הַנּוֹפְלִים בַּקְּרָב עַל מִנְזַר סַן סִימוֹן שֶׁהִכְרִיעַ אֶת גּוֹרַל דְּרוֹם יְרוּשָׁלַיִם הוּא הָיָה אָז