שירים

לפאול צלאן   מֵעַל כִּפַּת בֵּית הַכְּנֶסֶת הַשָּׁקוּף הָעֵירֹם מִפָּרֹכֶת, מִכְּתָלִים, מִנֵּר מְרַצֵּד   מֵעַל הַהֵיכָל שֶׁרַק חֲלָלָיו עוֹדָם

נִבָּטוֹת אֵלֵינוּ צְעִירוֹת, קְמוּטוֹת, שְׁזוּפוֹת, חִוְּרוֹת, עֵינֵיכֶם חוּמוֹת, שְׁחֹרוֹת, כְּחֻלּוֹת, עַזּוֹת מַבָּע, בְּמִשְׁקָפַיִם, לְלֹא מִשְׁקָפַיִם, אַתֶּם לכודים בְּרֶגַע מְחוּיָּךְ מִבַּעַד

לַיְלָה אֶחָד הָיִיתָ עֵר וְהָיִיתָ לִי חֹשֶׁךְ רַב. בְּחֵיק עֲנָנָה יְרֻקָּה הִשְׁכַּבְתַּנִי אַחַר נְשָׂאתַנִי עַל גַּב.   אָמַרְתָּ שֶׁאֲנִי הַשֶּׁמֶשׁ

בִּגְלַל הַלַּיְלָה בִּגְלָלוֹ אֲנִי כָּעֵת יוֹשֶׁבֶת וְלֹא נִלְקַחַת. בִּגְלַל הַחֹשֶׁךְ בִּגְלָלוֹ אֲנִי נִדְמֵית לְךָ חוֹלֶמֶת אוֹ מִשְׁתַּעֲשַׁעַת   אֵינֶנִּי נִלְקַחַת

אֲנִי אוֹהֶבֶת אֶת הָעִיר שֶׁמְּחַכֶּה. אֵינִי מוֹסִיפָה לָלֶכֶת לְשָׁם, כִּי נָעִים לִי שֶׁהִיא רֵיקָה.   אֲנִי מַמְצִיאָה תְּרוּצִים: הִיא מְסֻכֶּנֶת,

לוּ הָיוּ שְׁתֵּי יָדַי אֲרֻכּוֹת יוֹתֵר, הָיִיתִי עַל הָאֹפֶק מִתְמַתַּחַת לְאִטִּי אוֹ מַהֵר וְצַוָּארִי שׁוֹטַחַת עַל הַחוֹל לִרְאוֹת סְבִיבִי הַרְבֵּה

מַעֲרָבָה מִכָּאן עוֹמְדִים צוּקִים וּמְחַכִּים וּמְחַכִּים. מַעֲרָבָה מִכָּאן יֵשׁ דְּבָרִים אֲחֵרִים. מְגַדְּלִים. צִפֲּרֵי עֲנָק. שְׁעוֹנֵי-קַוְקִי מוּזָרִים. מַעֲרָבָה מִכָּאן, הַכֹּל אַחֵר

עֶרֶב חָצוּי: עֲרָפֶל מִיָּמִין וְצַלֶּקֶת הַשֶּׁמֶשׁ מִשְּׂמֹאל, בָּאֲוִיר יֵשׁ תָּמִיד מָה לִרְאוֹת וְלִזְכֹּר, בָּאֲוִיר יֵשׁ כִּמְעַט הַכֹּל.   וְדוֹמֶה שֶׁרוּחוֹת

שְׂרִיטָה בְּצִפָּרְנַיִם עַל הַקִּיר: תְּמוּנַת מַכְאוֹב יָשָׁן. כַּמָּה יָפִים יְמֵי הַבֶּכִי הָרִאשׁוֹן, כַּמָּה עוֹלִים וּמִתְגַּבְּרִים הֵם. כְּמוֹ הֲמוֹן הַיָּם שֶׁמִּתְגַּבֵּר

אַל תִּדְאַג לִי כָּל כָּךְ, חָשַׁב עָלַי רַק לִפְעָמִים וְרַק בִּשְׁעַת מְנוּחָה, אוֹ עַל כּוֹס קָפֶה, חֲשֹׁב עָלַי כְּמוֹ עַל

הַשָּׁמַיִם רָצִים, רָצִים, רָצִים, בַּתְּרִיסִים כָּל מִינֵי עֲגֻלִּים נוֹצְצִים, כָּל מִינֵי דְּבָרִים נַעֲשִׂים יוֹתֵר וְיוֹתֵר סְמוּכִים.   אֲנִי נִזְהֶרֶת מִדְּבָרִים

וְיֵשׁ בָּזֶה, אוּלַי, מְעַט גַּם מִן הַחֶסֶד – שֶׁהַבְּדִידוּת בְּעַקְשָׁנוּת שׁוֹמֶרֶת אֶת בְּרִיתָהּ, כְּשֶׁאַתְּ נִשְׁכֶּבֶת, עֲיֵפָה וּמְפֻיֶּסֶת, וְהִיא נִשְׁכֶּבֶת לְצִדֵּךְ

"לֹא תֵּאַרְנוּ לְעַצְמֵנוּ שֶׁאַתָּה כָּזֶה" (יונה וולך) אֲנִי רוֹצָה לִהְיוֹת רוֹחֶצֶת בִּדְבַשׁ לוֹקֶקֶת בִּדְבַשׁ נוֹעֶצֶת בַּדְּבַשׁ אֶת שִׁנַּי נוֹטֶפֶת בִּדְבַשׁ

רָצִיתִי שֶׁיָּבוֹא מִי וּבְאַנְחַת חִבָּה יוֹשִׁיט לִי שְׁתֵּי יָדַיִם חֲסוֹנוֹת יֶאֱסֹף אוֹתִי תְּמוּהַת־עֵינַיִם וְרַכָּה מִבֵּין הַקֻּבִּיּוֹת הַמְּפֻזָּרוֹת; יִלְחַשׁ: מְתוּקָה שֶׁלִּי,

א. הַחֶבְרָא קַדִּישָׁא רוֹצֶה שֶׁאֶחְזֹר אַחֲרָיו קַדִּישׁ יָתוֹם גּוֹהֵר לִקְרֹעַ אֶת חֻלְצַת הַלְּוָיוֹת שֶׁלִּי, לְנַחֵם עַל הָאָב. בַּמִּצְעָד הַתְּמִידִי אַחַר

חָבֵר מְבֻגָּר מִמֶּנִּי שֶׁחַיָּיו הָיוּ סוּפָה טָעַן שֶׁהִפְסִיק לִכְתֹּב כְּשֶׁהֵבִין כִּי לֹא נוֹלַד מְשׁוֹרֵר זֶה מַעֲשֵׂה שָׂטָן וְהַשָּׂטָן חָכָם כִּי

אֵינֵךְ מְצַפָּה שֶׁלֹּא אֶכְתֹּב שׁוּב וְשׁוּב עַל הַמָּקוֹם מִמֶּנּוּ יָנַקְתִּי וְהַכּוֹכָבִים שֶׁלִּוּוּ אוֹתִי אִישׁ יוֹצֵא לְמִלְחָמוֹת אִם חָזַר הוּא חוֹזֵר

פָּגַשְׁתִּי אֶת יִצְחָק רַבִּין בָּאַנְדַּרְטָה לְזֵכֶר הַנּוֹפְלִים בַּקְּרָב עַל מִנְזַר סַן סִימוֹן שֶׁהִכְרִיעַ אֶת גּוֹרַל דְּרוֹם יְרוּשָׁלַיִם הוּא הָיָה אָז