אֲנִי נִזְכָּר בְּאָבִי – מַרְגִּישׁ אֶת יָדוֹ הַחַמָּה מְלַטֶּפֶת אֶת לִבִּי. מְשַׁיֶּטֶת אֶצְלִי בְּמַעֲרֶכֶת הַדָּם. מְלַטֶּפֶת אֶת כָּל הַתָּאִים הַפְּנִימִיִּים.
הַלְוַאי שֶׁהָיוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה פָּחוֹת דְּלָתוֹת, פָּחוֹת כְּנִיסוֹת, פָּחוֹת יְצִיאוֹת, פָּחוֹת שְׁעָרִים, פָּחוֹת סִפִּים. הַלְוַאי שֶׁלֹּא הָיוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה מַחְסוֹמִים,
אֵין פּוֹעֵל בִּנְיָן שֶׁלֹּא מִשְׁתּוֹקֵק לִצְלֹל אֶל מוֹתוֹ, קְרָא לְזֶה וֶרְטִיגוֹ, קְרָא לְזֶה שִׁכְרוֹן מַעֲמַקִּים – זֹאת נְקֻדַּת הָאָלֶף. שְׁרִיקָה
זֶה תָּמִיד מַפְתִּיעַ שֶׁשִּׂמְחָה נוֹלֶדֶת מִצַּעַר. אָדֹם שְׁדוּד אוֹצְרוֹתָיו, עִם כָּל הַסִּבּוֹת לְהָטִיל סָפֵק, מִתְהַבְהֵב פִּתְאוֹם בְּרֶמֶז אוֹר. מַבָּטוֹ הַעַרְפִּיחִי
מִזֶּה זְמַן שֶׁאֵינִי מַמְתִּינָה עוֹד לָרֶגַע בּוֹ אֶמְתַּח אֶת זְרוֹעוֹתַי הָאַדִּירוֹת וְאֶגַּע בְּרוֹם אָשְׁרִי. הָרֶגַע שֶׁאֵינִי מַמְתִּינָה לוֹ יָבוֹא, עֶשְׂרִים
מְכוֹנִיּוֹת בֹּקֶר טָסוֹת עַל עַפְעַפַּי, אֲנִי נִפְקַחַת. צִפּוֹרִים חוֹנוֹת קָרוֹב. בַּחַלּוֹן שָׁמַיִם כְּחֻלִּים שֶׁל צִיּוּרֵי יְלָדִים. הַשֶּׁקֶט רָם יוֹתֵר מִבֶּעָבָר,
מֹחִי הִתְרוֹמֵם עַל קְלִפָּתוֹ הָאֲחוֹרִית וְהָיָה גָּבוֹהַּ מִמֶּנִּי וְשָׁמֵן מִמַּאֲוַיִּים וְנוֹהֵם רֹק אָמַרְתִּי לְמֹחִי בַּחֲשָׁשׁ: אַרְצָה! כְּפִי שֶׁמְּצַוִּים עַל חַיַּת-מַחְמָד
אֲפִלּוּ סְלָעִים נִשְׁבָּרִים, אֲנִי אוֹמֶרֶת לְךָ, וְלֹא מֵחֲמַת זִקְנָה. שָׁנִים רַבּוֹת הֵם שׁוֹכְבִים עַל גַּבָּם בֶּחָם וּבַקֹּר, שָׁנִים כֹּה רַבּוֹת,
אַחֲרֵי שֶׁכֻּלָּם הוֹלְכִים אֲנִי נִשְׁאֶרֶת לְבַד עִם הַשִּׁירִים, חֶלְקָם שִׁירִים שֶׁלִּי וְחֶלְקָם שֶׁל אֲחֵרִים. שִׁירִים שֶׁכָּתְבוּ אֲחֵרִים אֲנִי אוֹהֶבֶת יוֹתֵר.
אִם לִשְׁפֹּט לְפִי רְחוֹב יָפוֹ אֵין לָהּ כּוֹחַ, יְרוּשָׁלַיִם, לַקְּדֻשָּׁה שֶׁלָּה. הִיא הָיְתָה רוֹצָה, לוּ אֶפְשָׁר הָיָה, לְהַעֲבִיר אֶת הַמָּקוֹם
חוֹשֶׁשֶׁת שֶׁאִם לֹא יִתְגַּעְגְעוּ אֵלֶיהָ, יְרוּשָׁלַיִם, הִיא תְּבֻטַּל. לָכֵן נוֹתֶנֶת לָרְחוֹבוֹת שֶׁלָּהּ שֵׁמוֹת שֶׁל מִתְגַּעֲגְעִים מְפֻרְסָמִים, רָצוּי מִכַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר מִזְמַן.
בכל פעם שאני מבינה משהו, ממש מבינה, אני מרגישה בגוף משהו אצלי זז; מרגישה ממש משהו, חולף בי איזה גל.
לא פלא שפגשתי אריה. הנה חלק מהעובדות: רחוב רות, ירושלים, ליד בית מספר שש, הוא הגיע מצפון, לא הלך כי
אֲנִי דּוֹבֶרֶת שֶׁבַע שָׂפוֹת וְכֻלָּן עִבְרִית. דְּבָרִים שֶׁאֲנִי אוֹמֶרֶת בִּשְׁנָתִי, נֶאֱמָרִים בְּעִבְרִית; בַּשִּׁשִּׁית. שְֹמֹאלִי נִשְׁלַחַת אֶל עֵט, וְאֵלַי מַפְלִיגָה מַחְבֶּרֶת.
הגעתי מוקדם וישבתי בצל אורנים, וראיתי שועלי שמש בת ערבּיים מרצדים בצמח שיבולי. לצמח קוראים זנב־ארנבת ביצני, או בשמו הבוטני
הַזִּכָּרוֹן זָקֵן סַהֲרוּרִי שָׁנִים כָּלוּא בְּסִמְטְאוֹת נַחֲלָאוֹת, מְחַפֵּשׂ מִפְלָט לִרְחוֹב רָאשִׁי (אַגְרִיפַּס אוֹ בְּצַלְאֵל, זֶה לֹא חָשׁוּב) מְשׁוֹטֵט מְבֻלְבָּל, מוֹתִיר
כָּל הַפְּעֻלּוֹת גְּבוֹהוֹת וּדְחוּפוֹת: יֵשׁ לְנַעֵר אָבָק מִגּוּף הַשֶּׁמֶשׁ וּלְקַפֵּל בַּעֲדִינוּת אֶת הַתְּנוּפָה אֲנִי צְרִיכָה לָשֶׁבֶת לַעֲבֹד, לִכְתֹּב, לְהַאֲזִין לַיְּסוֹדוֹת
שׁוּב הַבְּקָרִים בַּגַּן, הַהֲלִיכָה אָחוֹרָה אִינְסְטִינְקְטִים נוֹשְׁרִים מִמֶּנִּי כְּמוֹ תָּאֵי עוֹר מִבַּעַד לְדֶלֶת יַלְדָּה יוֹשֶׁבֶת לְצַיֵּר, קַו הַבֶּכִי חוֹמֵק מִן
שֶׁמֶשׁ שׁוֹטֶפֶת מֵהַלַּיְלָה אֶת הַלָּבָן וּבְגֹלֶם הַבֹּקֶר מְפַעְפֵּעַ הַחוּץ אֶל הַבַּיִת, בַּעֲרוּץ הַנַּחַל אֶפְשָׁר לִשְׁמֹעַ כֶּלֶב מָרוּט דּוֹרֵךְ עַל תַּפּוּזִים.
בַּלַּיְלָה הוּא עוֹרֵם עַל עַצְמוֹ אֶת צַעֲרוֹ כְּמוֹ שְׂמִיכַת יָחִיד. אֲנִי שׁוֹמַעַת אוֹתוֹ זָז מִתּוֹךְ שֵׁנָה, אֲהוּבִי שֶׁהָרִים סָבִיב לוֹ.
בְּסוֹף הַיּוֹם הַחֶדֶר שָׁב אֶל מְכַלָּיו. הַפְּלַסְטִיק נָח בְּתוֹךְ הָעֵץ וְכָל הַצִּבְעוֹנִי מַחֲזִיר בָּרָק אֶל הַכֵּהֶה. בְּהִצְטַבְּרוּת הַזּוֹ אֲנִי אוֹמֶרֶת
