שירים
כריסטה מהמגזין
כְּרִיסְטָה יָשְׁבָה בַּחַלּוֹן. מִבַּעַד לַוִּילוֹן סִמְּנָה אֶצְבָּעָהּ שֶׁל כְּרִיסְטָה – אֶת הָאוֹת: לַעֲלוֹת. כְּרִיסְטָה כּוֹפְפָה אֶת הַזֶּרֶת כַּמָּה פְּעָמִים לְכִוּוּן גּוּפָה. (אֶת הָאֶצְבַּע וְהַקְּמִיצָה
*[כֻּלָּם עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה. אוֹכְלִים בְתָרים מִן הַחַי. טוֹבְלֵי לֶחֶם בְּדָם. זִקְנֵיהֶם שׁוֹתִים שָׂרָף עַד]
כֻּלָּם עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה. אוֹכְלִים בְתָרים מִן הַחַי. טוֹבְלֵי לֶחֶם בְּדָם. זִקְנֵיהֶם שׁוֹתִים שָׂרָף עַד חֲצוֹת. וְלִכְשֶׁיּוֹצְאִים – אֲדָמָה זוֹ מִתְגּוֹשֶׁשֶׁת תַּחַת כַּפּוֹת הָרַגְלַיִם. בְּצִדֵּי
שִׁירְיאָלִיטִי, תולעת / שירים
מְנַהֵל הַפֶסְטִיבָל תָּפַס אוֹתִי בַּנַּיָּד בַּבַּרְגֶ'לוֹ בֵּין הֲמוֹנֵי תִּינוֹקוֹת בְּעֵירֹם וְרַדְרַד (אַף לֹא תִּינוֹקֶת אַחַת) עַל הַקִּיר – כַּמָּה מֵהֵם הָפְכוּ מְשׁוֹרְרִים כְּשֶׁבָּגְרוּ, שְׁחוֹחִים וּשְׁכוּחִים
פאוזי מקהיר שוכב עם גברים בשביל כסף
פָאוּזִי מִקָּהִיר שׁוֹכֵב עִם גְּבָרִים בִּשְׁבִיל כֶּסֶף הוּא עוֹרֵךְ דִּין גָּבוֹהַּ וְשָׁחוּם עֵינַיִם נוֹצְצוֹת וְחִיּוּךְ כּוֹבֵשׁ אֶת לִמּוּדֵי הַמִּשְׁפָּטִים שֶׁלּוֹ מִמֵּן מִדֻּגְמָנוּת לְסוֹכְנוּת פִּרְסוּם שֶׁל
מיתרים שאינם מכוונים
לַיְלָה בְּחֶבְרָתָהּ שֶׁל זוֹנָה קַמְבּוֹדִית, בָּאוֹר הַקָּלוּשׁ שֶׁל בִּקְתַּת בַּמְבּוּק בְּפַאֲתֵי הָעִיר, עוֹלֶה רַק שִׁבְעָה מַארְקִים גֶּרְמָנִיִּים. לְאַלְפֵי נְעָרוֹת שֶׁמַּגִּיעוֹת מֵהַכְּפָרִים לַבִּירָה, זֶה הַמּוֹצָא הַיָּחִיד
איך הונג-קונג נהרסה
אֲנִי בְּהוֹנְג-קוֹנְג. יֵשׁ שָׁם לְשׁוֹן נָהָר שׁוֹרֶצֶת נְחָשִׁים. יֵשׁ יְוָנִים, סִינִים וְכּוּשִׁים. עַל יַד פַּנָּסֵי הַנְּיָר פּוֹעֲרִים אֶת פִּיהֶם תַּנִּינִים שֶׁל קַרְנָבָל. מִי אָמַר לְךָ
תל אביב בשעות בין הערביים
תֵּל אָבִיב בִּשְׁעוֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם דּוֹמָה לְיַצְאָנִית שֶׁפָּרְשָׁה לְגִמְלָאוֹת כְּלוֹמַר עֲדַיִן מְעוֹרֶרֶת תְּשׁוּקוֹת נַעֲלָמוֹת
בלדה על שלושה נערי ליווי
2009 ארבע מאות שקל הוא נוסע באופניים ולראשו כובע קש משוטט ברחבי העיר פעם מרחוק הוא אפילו הזכיר לי עובד זר פעם אחרת עצרתי
סונטה, שדי הקוקסינל
אֵם צְעִירָה בִּמְעִיל חָרְפִּי צָמוּד לוֹפֶתֶת עֲגָלָה מְקֻפָּלָה צוֹלַחַת רוּחַ בְּרִיצָה קַלָּה (הִשְׁאִירָה לַסָּבִים אֶת הֶחָמוּד?) בִּרְחוֹב חָשׂוּף לְיָם אָפֹר – עַמּוּד אָטוּם שֶׁל אֹבֶךְ
טשרניחובסקי פינת הירקון
מִתַּחַת לְרָקִיעַ כֵּהֶה כִּזְנַב הַכֶּלֶב זוֹנָה זָזָה עִם חֲסָדֶיהַ יִהְיֶה לַיְלָה לֵאֶה מְרַכְלוֹת יְרֵכֵיהָ מֶתֶק מָתְנַי בְּהַמְתָּנָה קָשָׁה מֶתֶק מָתְנַי בְּהַמְתָּנָה חֲשׁוּכָה עֵינֶיהָ שׁוֹרְקוֹת לָעוֹבְרִים
מלכת הים א'
אֲנִי הָיִיתִי מַלְכַּת הַיָּם. מִן הָאַסְפַלְט הִבַּטְתִּי אֵיךְ מִשְׁבָּרָיו גּוֹאִים וּנְסוֹגִים וְאֵיךְ רְחוֹב הַיַּרְקוֹן נִשְׁכַּח אֶל סּוֹפוֹ וְקִנֵּאתִי בַּנָּשִׁים הַחֲשׂוּפוֹת שֶׁיּוֹדְעוֹת לִמְכֹּר אֶת יוֹפְיָן וְלִי
הזיון הראשון שלי
כְּשֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה אֶת זֶה עִם זוֹנָה זֶה הַרְבֵּה יוֹתֵר אָרֹךְ וַאֲנִי לֹא מְדַבֶּרֶת עַל זוֹנָה בְּמָלוֹן אֲנִי מְדַבֶּרֶת עַל אַחַת מִתֵּל-בָּרוּךְ. לֹא הָיוּ לִי הַרְבֵּה