בְּחֻלְצוֹת לְבָנוֹת הֵם עַמּוּדִים רִאשׁוֹנִים בְּמַחְבֶּרֶת רֵיקָה. בַּאֲרוּחַת הָעֶשֶׂר אוֹכְלִים כָּרִיךְ וְעַגְבָנִיָּה לְאַט, שֶׁלֹּא יִוָּתֵר כֶּתֶם. שָׁלוֹם כִּתָּה
עוֹד מְעַט גַּם עַל גַּבֵּךְ יוּטַל יַלְקוּט הַכְּזָבִים הַכְּבֵדִים (אִישׁ לֹא חַס עַל כִּתְפֵי הַיְּלָדִים). הַמִּסְדְּרוֹנוֹת יִהְיוּ אֲרֻכִּים וּסְבוּכִים וּדְלָתוֹת
בָּעוֹלָם שֶׁל כִּתָּה א' וְכִתָּה ב', אֲנִי בַּפִּנָּה, יֶלֶד בְּמִשְׁקְפֵי פַּח, קוֹל שֶׁל סִפּוּרֵי הַמִּקְרָא, יָד מַצְבִּיעָה, פָּנִים שֶׁאֲנִי זוֹכֵר
בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לְבֵית הַסֵּפֶר לָבַשְׁתָּ אֶת הַחֻלְצָה הַכְּתֻמָּה, הָאֲחִידָה, וְנֶעֱמַדְתָּ לְצִלּוּם בֶּחָצֵר עִם תִּיק אֹכֶל חָדָשׁ מִשְׁתַּלְשֵׁל עַל הַצַּוָּאר וְתִיק
חוֹזֵר לַהַתְחָלָה לַנְּקֻדָּה בָּהּ כֹּל הַצְּבָעִים קוֹרְסִים לְאָפֹר עוֹפֶרֶת בִּקְצֶה הָעִפָּרוֹן וְצָרִיךְ לְשַׂרְטֵט בֵּין הַשּׁוּרוֹת אֶת הָאָלֶף הָרִאשׁוֹנָה קַו יוֹרֵד
הָרֶגַע אֲנִי לוֹמֵד לִכְתֹּב: אֵשׁ וְחַשְׁמַל, לְלֹא שְׁגִיאוֹת. וְהָרֶגַע אוֹחֶזֶת אֵשׁ בְּשֻׁלְחָן הַכְּתִיבָה וְהַחַשְׁמַל בַּחֶדֶר כָּבֶה. לְאוֹרוֹ שֶׁל הַשֻּׁלְחָן הַבּוֹעֵר
לְגַלּוֹת שֶׁאֲנִי עֲדַיִן. בּוֹ אֲנִי שָׁרוּי. שֶׁבְּהִנָּתֵן הַנְּתוּנִים שֶׁלִּי הַמִּשְׂרָד תּוֹבֵעַ מִמֶּנִּי הַמִּשְׂרָד מַנִּיחַ עַל הַמִּקְלֶדֶת. אֶת הָעַיִן שֶׁלִּי וּמֵטִיחַ
שֶׁלֹּא מַקְשִׁיב לַכֶּסֶף מְדַבֵּר. "חַבֵּר אֶת הַסְּפָרוֹת.
בְּשׁוּק "הַתִּקְוָה" בִּדְרוֹם תֵּל־אָבִיב: שַׁנְּנוּ אוֹתָם הֵיטֵב לִבְנֵיכֶם בְּאֶרֶץ הַבּוּכָרִים, רַק "חָמֵשׁ שֶׁקֶל גִּיבֶרֶת",
בָּרְחוֹבוֹת הַחַד־סִטְרִיִּים אֲנִי מַצִּיבָה דֶּלֶת וְהַקִּירוֹת מְפַרְפְּרִים כְּמוֹ, כְּמוֹ עֲלֵי שַׁלֶּכֶת בֶּחָצֵר
חוֹבְרוֹת יְשָׁנוֹת וּמִישֶׁהוּ "שֶׁמֵּבִין" טוֹעֵן בְּסַמְכוּתִיּוּת: עַל צֶדֶק סוֹצְיָאלִי
שִׁירַת קְשָׁיֵי הַיּוֹמְיוֹם שִׁירַת הַמְשׁוֹרֵר הַגָּרוּשׁ בֵּין מִלּוֹתָיו הַמְחֻרְבָּנוֹת אֵיךְ אֵין לִי גְּרוּשׁ בַּעֲרִיכַת וִידֵיאוֹ מְהִירָה, מִסְכֵּן פִּינְדָרוֹס, בְּעִמְקֵי פִּיסָה
בָּאוּ עִם אֶקְדָּחִים, שָׁלְפוּ טְפָסִים. פִּגּוּרִים. רָאוּ סְפָרִים עַל הַמַּדָּפִים, מְשׁוֹרֵר. רָאָה אֶת הַסֵּפֶר שֶׁלִּי עַל הַשֻּׁלְחָן, מִתְקַלֵּף אֲחוֹרַנִּית. מַמָּשׁ
★ מְשׁוֹרְרֵי הַבִּטּוּחַ הַלְּאֻמִּי עֲמֵלִים לִפְתֹּחַ חֶשְׁבּוֹן בַּנְק רוֹכְנִים עַל שֻׁלְחֲנוֹת מִלּוּי הַטְּפָסִים כּוֹסְסִים אֶת אֶצְבַּע אֱלֹהִים הוֹלְכִים בִּצְעָדִים
אֲנִי שָׂמֵחַ לִשְׁמֹעַ שֶׁאַתָּה אוֹהֵב אֶת שִׁירַי וַאֲנִי שָׂמֵחַ מְאֹד שֶׁאַתָּה מַזְמִין אוֹתִי לְהַקְרִיא אֶת שִׁירַי בְּצִבּוּר אַךְ עָלַי
אֵינִי מִתְכַּוֵּן לַעֲקֹר אֶת גְּרוֹנִי וְגַם לֹא לַחְדֹּל מִלִּכְתֹּב פִּזְמוֹנוֹת וְרִנּוֹת אַהֲבָה וְחֶדְוָה וְאִשְׁתִּי הַיָּפָה עֲצוּבָה
לְס’ אֲבָל יוֹתֵר מִכֹּל כִּי אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁלְּךָ בְּשִׁירָה אוֹ בְּזָ’אנֶרִים אֲחֵרִים, וּבֵינֵיהֶם
נַשְּׁקוּ שִׂפְתֵי דָּגִים שֶׁבָּאוּ לִשְׁתֹּק שֶׁחָלְפוּ עַל בּוּעוֹת הַמַּיִם שֶׁפָּלַט פִּי. לַמַּיִם מִסִּפּוּנָהּ. לִהְיוֹת חַיַּי. ספטמבר 2008. בימי החיפושים אחר
בָּרְחוֹבוֹת נִזְרָקִים כִּכְלָבִים נוֹבְחִים בְּעֵינֵי הַכֹּל הֵם אֲבוּדִים. רִחַמְתִּי בִּרְחוֹב יְהוּדָה הַיַּמִּית רָאִיתִי מְדַבְּרִים וּמִתְלַחֲשִׁים בֵּינֵיהֶם כְּכָל שֶׁבַּחוּרָה עוֹבֶרֶת
קַבְּלָן, שֶׁיּוֹסִיף שִׁכְבַת גֶּבֶס הַרְבֵּה אִי שֶׁקֶט, לֹא הָיָה לִי מָנוֹחַ. וְזֶה רַק הִתְחַזֵּק. חָנָה מַמָּשׁ בַּכְּנִיסָה כָּזֶה, וַאֲנִי רוֹאֶה
★ צעקה של אישה בדואית משבט בדואי שהמדינה עקרה אותם מאדמתם ותחתם הציבה גמלים עשויים ברזל (כתבתי את המונולוג