שירים

אָבִי הִתְאַגְרֵף בְּקָטֵגוֹרְיַת קַל כָּבֵד עַד הַיּוֹם נוֹשֵׂא בְּכִיסוֹ אֶת פִּנְקַס מוֹעֲדוֹן הָאַתְלֵטִיקָה הַקַּלָּה שֶׁל הַפּוֹעֵל פֶּתַח תִּקְוָה. לָכֵן אֵינֶנִּי

אֲנִי יוֹדֵעַ, מוּחַמַד עַלִי הִצְמִיחַ לַדִּינוֹזָאוּרִים הַשְּׁחֹרִים כְּנָפַיִם. כָּל הַכֹּחַ הָיָה מְרֻכָּז בְּגַב אֶצְבְּעוֹתָיו, יֹפִי שֶׁיָּכוֹל לְהִתְחָרוֹת אֲפִלּוּ בְּקֶשֶׁת בְּעָנָן.

הֵם רִשְּׁעוּ לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בְּךָ לְרַאֲוָה, לְכָדוּךָ כִּזְבוּב וְהִשְׁלִיכוּ לְקֵבַת הַזִּירָה שֶׁתַּכֶּה בְּאַחֶיךָ מִסָּלוֹנִיקִי וְעַד שְׁטְרַסְבּוּרְג. רִחַפְתָּ כִּרְפָאִים וְעָקַצְתָּ כִּתְיָלִים, שָׂרַדְתָּ

חֲבָל לִי עָלֶיךָ. רָצוּי שֶׁתָּשׁוּב לַזִּירָה כְּאוֹתוֹ מִתְאַגְרֵף, שֶׁמְּאַמְּנוֹ הָאִישִׁי מְקַנֵּחַ אֶת פָּנָיו, שֶׁשֻּׁנּוּ, בְּמַגֶּבֶת לַחָה וְלוֹחֵשׁ לוֹ עֵצוֹת חֲכָמוֹת

הָיִיתִי כּוֹבֶשֶׁת אֶת פָּנַי בֵּין שָׁדָיו שֶׁל לוֹחֵם הַסּוֹמוֹ. הָיִיתִי נֶחְבֵּאת בֵּין עֲמָקָיו וַהֲרָרָיו. וְהוּא הָיָה אוֹסֵף אוֹתִי בְּלֹא אַהֲבָה

אֲנִי בְּקֹשִׁי עוֹמֵד עַל הָרַגְלַיִם. הַמִּתְאַבֵּק בַּיַּבּוֹק חָרַג מִתִּכְנוּן הַקְּרָב המְּקוֹרִי וְתָקַע לִי אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה. הוּא לָחַשׁ צָרוּד, יַעֲקֹב

הַסְּפּוֹרְט הָאוֹלִימְפִּי הַקָּשֶׁה בְּיוֹתֵר הוּא שְׂחִיָּה צוּרָנִית   לַהַק נָשִׁי שֶׁל גְּמִישׁוּת וִיצִירָתִיּוּת מְזַנֵּק אֶל מַמְלֶכֶת הַבְּדֹלַח הַגּוֹעֶשֶׁת לִצְלִילֵי מוּסִיקַת

הִיא אָמְרָה: גּוּף בָּרִיא וְנֶפֶשׁ בְּרִיאָה וּפִתְּתָה אוֹתָהּ לַבְּרֵכָה. טוֹפְפָה לָהּ שְׁנֵי תַּפּוּחִים מוּצָקִים וּזְקוּפִים מִלְּפָנִים וּמֵאָחוֹר. הַשְּׁנִיָּה — כָּל

הַמַּנְיַאקִים שֶׁל אֲגַף הַפִּקּוּחַ נִמְצָאִים בְּיוֹם סְפּוֹרְט שְׁנָתִי. לֹא פֶּלֶא. הֵם עוֹבְדִים קָשֶׁה. בְּסוֹף הַקַּיִץ גַּם לָהֶם מַגִּיעַ.   הֵם

לְפָנִים הָיִיתִי שַׂחְיָן נוֹדָע בִּיהוּדָה וּבַגָּלִיל וּבִגְלִיל הַגּוֹיִים בִּשְׁעָרִים לֹא נִשְׁעָרִים בִּכְרַכֵּי יָם וּבֶעָרִים וּבַגּוֹיִים   שַׂחְיָן לְמֶרְחַקִּים אֲרֻכִּים בְּמַיִם

הַמְאַמֶּנֶת הֵעִירָה לְבִתִּי שֶׁתַּשְׁקִיעַ יוֹתֵר בִּגְרִיפָה — "הַתְּנוּעוֹת שֶׁמֵּעַל הַמַּיִם הֵן בָּלֶט וּבָּלֶט הוּא לְיֹפִי"   אַךְ בְּעוֹלָמָהּ, הִיא שׂוֹחָה

עַכְשָׁו אַתְּ שׂוֹחָה, בִּתִּי, פּוֹלַחַת אֶת הַמַּיִם בְּסִגְנוֹן חָזֶה. קַדְמַת גּוּפֵךְ רָזָה כָּל כָּךְ, שְׁטוּחָה, פְּגִיעָה. כָּל זֶה עִדַּן הַתֹּם

לִשְׂחוֹת לֹא לָמַדְתִּי. אָמְנָם, בְּיָם רָדוּד, בְּשׁוּלֵי הָאַצּוֹת אֲנִי עוֹד מַצְלִיחַ לָצוּף אֵיכְשֶׁהוּ. אֲפִלּוּ הַגַּל הַגָּדוֹל הוֹפֵךְ בְּיָדִי לְגַלְגַּל הַצָּלָה.

כַּמָּה פְּעָמִים הִתְחַלְתְּ לִלְמֹד אֶת זֶה וְהִפְסַקְתְּ בָּאֶמְצַע. פָּשַׁטְתְּ אֶת חֲלִיפוֹתַיִךְ וְהִתְיַצַּבְתְּ בַּתּוֹר לַמַּקְפֵּצָה, נֶאֱחַזְתְּ בַּסֻּלָּם, בְּעֵינַיִם מִתְכַּהוֹת רָאִית סֻלָּמוֹת

כָּאן אֲנִי פּוֹשֵׁט אֶת בְּגָדַי הַנִּפְחָדִים וְהַנּוֹאָלִים וְשָׂם אוֹתָם בַּאֲרוֹנוֹת הַקֹּדֶשׁ שֶׁל חַדְרֵי הַהַלְבָּשָׁה. וְרֵיחַ מַתֶּכֶת עִם רֵיחַ מַיִם וַחֲלֻדָּה

עֶרֶב שַׁבָּת, אֲנִי הוֹלֵךְ בָּרְחוֹב בְּחֻלְצָה וּמִכְנָסַיִם קְצָרִים, מְשַׁחְרֵר אֶת הַגּוּף, פּוֹסֵעַ בֵּין תְּפִלּוֹת הָעוֹלוֹת לַשָּׁמַיִם קַלּוֹת, כַּוָּנוֹת נִמּוֹלוֹת לְלֹא

אֲנִי מְזַהֶה אוֹתְךָ בְּקַלּוּת   רִיצָתְךָ עַל חַיֶּיךָ — מַד הַדֹּפֶק לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְאָזְנִיּוֹת הָרַדְיוֹ לְטוֹטָפוֹת,   יֵשׁ לְךָ

הַגִּיל עוֹשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ כְּבָר אֵינִי יָכוֹל לְהִתְחָרוֹת אִתְּךָ בְּרִיצָה אוֹ בִּצְעִידָה לַמֶּרְחַקִּים אוּלַי אֲפִלּוּ בִּזְרִיזוּת מֹחִין אַךְ דַּי לְהִתְחָרוֹת

הָרִיצָה הַהִיא עוֹד תַּעֲלֶה לְךָ בְּחַיֶּיךָ, אוֹ בְּמַה שֶּׁנִּשְׁאַר מֵהֶם. אַתָּה שׁוֹכֵחַ שֶׁזֶּה מִכְּבָר זְמַנְּךָ עָבַר, גַּם הָרוּחַ־הַגַּבִּית שֶׁאָהֲבָה אוֹתְךָ,