לְעוֹלָם לֹא אֵלֵךְ אֶל הַזּוֹנָה הַגְּדוֹלָה בְּכִכַּר אֲתָרִים אִם אֵלֵךְ יִצְעֲקוּ לְעֶבְרִי קִצְרֵי הָאֵיבָר וַאֲרֻכָּיו נוּ תָּרִים כְּבָר תָּרִים
בְּנֵי אָדָם הֵם בְּעֵת וּבְעוֹנָה אַחַת הַזּוֹנָה וְהַלָּקוֹחַ שיר 113 מתוך "הפואמה הביתית"
כְּשֶׁהִזְדַּיַּנּוּ בְּשַׁבָּת לְפִי הַסֵּפֶר וּבִתְנוּחָה שְׁחוּקָה עַד עֲיֵפָה, זוֹנָה דִּמְיַנְתִּי עֲסִיסִית וְעֶרְוָתָהּ הַפְּרוּעָה הָפְכָה לְזוּג שֶׁל קַסְטַנְיֶטוֹת בְּקֶצֶב שֶׁל פְלָמֶנְקוֹ
בְּמִסְגֶּרֶת מְכוֹנֵי-הָעִסּוּי הָעֲתִידִיִּים יְשַׂגְשְׂגוּ, כַּמּוּבָן, מַדָּעִים וּבֵינְמַדָּעִים, כְּגוֹן פָלוֹגְרָפִיָה, פָלוֹסוֹפְיָה, קִירוֹפָלִיָה. הַלָּהִיט יִהְיֶה, כַּמּוּבָן, הַפָלוֹגְרָפִיָה – חִזּוּי הֶעָתִיד לְפִי קַוֵּי-רֹאשׁ-הָאֵיבָר.
תַּסְרִיט מַדָּע-בִּדְיוֹנִי אוֹ לְכָל מַטָּרָה אַחֶרֶת: הַזְּנוּת שֶׁל שְׁנַת-אַלְפַּיִם. בִּמְכוֹנֵי-הָעִסּוּי הָעֲתִידָנִיִּים, מְאֻיָּשִׁים בְּדַיָּלוֹת-עַל מְתֻחְכָּמוֹת, יִמְצָא הַגֶּבֶר אָנִין-הַטַּעַם הַכֹּל: אָהֲבָה, הַשְׂכָּלָה,
אַף פַּעַם לֹא שָׁכַבְתִּי עִם זוֹנָה. אִם כִּי עֶרֶב אֶחָד, בְּדִיּוּק לִפְנֵי עֶשְׂרִים שָׁנָה, גַּרְתִּי אָז בְּמִזְרַח הָעִיר עִם חָבֵר
בְּמִסְגֶּרֶת הַתְּבִיעוֹת לְצֶדֶק חֶבְרָתִי אָנוּ דּוֹרְשִׁים מִמְּךָ אֲדוֹנִי רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה לְהַכְנִיס סְעִיף בִּדְבַר תּוֹסֶפֶת אֶלֶף שְׁקָלִים חֲדָשִׁים מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ.
בְּעִתּוֹן אֶחָד יָדוּעַ הַמְקֻבָּל עַל חֲכָמִים וּמְתֻרְבָּתִים אֶפְשָׁר לִמְצֹא מוֹדָעָה הַמְסַפֶּרֶת לָנוּ עַל "נְעָרִים בֵּינְלְאוּמִּיִּים לְהַשְׂכִּיר". אָז כָּכָה אֶת רוֹנַאלְד
אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת זוֹנָה שֶׁל עֲרָבִים. לָקַחַת פָלַסְטִינִי יָפֶה, שֶׁפָּנָיו חֲנֵפִים וְדֹק שֶׁל נִמְנוּם מָשׁוּךְ עֲלֵיהֶם, לְהוֹשִׁיב אוֹתוֹ עַל כֻּרְסָה
וְהָיְתָה מְקֻדֶּשֶׁת וְהָיְתָה קְדֵשָׁה לִפְעָמִים בְּאָהֳלוֹ וְלִפְעָמִים הָיְתָה חָיָה בְּשָׁלוֹם עַל מִשְׁכָּבָהּ לִפְעָמִים הָיוּ שָׁבִים לִנְבֹּר בְּמַרְכָּלְתָהּ וּלְבַקֵּשׁ דְּבַר מָה
לְעוֹלָם לֹא אַצְלִיחַ לְהִזְדַּיֵּן עִם אִשָּׁה כְּאִלּוּ הָיְתָה רַק כְּלִי לְהַגְשִׁים לִי אֶת הַפַנְטַזְיוֹת. קֹדֶם אֶקְרָא לָהּ אֶת "מָעַכְתְּ אֶת
פּוֹעֵל בִּנְיָן סִינִי וְזוֹנָה אוּקְרָאִינִית עַל מִזְרָן מְשֻׁמָּשׁ בְּעִיר הַחֲלוֹם. יֵשׁ רְעַב אֶצְבָּעוֹת וּגְנִיחַת פְּרוֹטוֹקוֹל, הֵם פּוֹלְטִים אֲנָחוֹת לַתִּקְרָה. "אֲחוֹתִי
כְּבָר שְׁנָתַיִם כִּמְעַט, אֹשֶׁר מֻחְמָץ: בָּתֵּי קָפֶה קְטַנִּים עִיר מִזְרָחִית בְּלֵב מִדְבָּר. רַגְלַי נוֹדְדוֹת מִן הָרְחוֹב הָרָאשִׁי אֶל סִמְטָה צָרָה,
עַל הַזַּיִן שֶׁלִּי. עַד כְּדֵי כָּךְ כְּבָר לֹא אִכְפַּת לִי מִמֶּנִּי שֶׁאָכַלְתִּי עַכְשָׁו חֲבִילַת שׁוֹקוֹלָד שְׁלֵמָה. הָיָה טָעִים. מִמֵּילָא אַף
הָיָה זֶה בַּחֲצוֹת לֵיל חֹרֶף בְּלוֹנְדוֹן וַאֲנִי אָז נַעַר וְעַתָּה חֲצוֹת לֵיל קַיִץ וַאֲנִי בְּחֶדְרִי יוֹשֵׁב וְשַׂעֲרוֹתַי הוֹלְכוֹת וּמַאֲפִירוֹת וּבָא
אֶת שֶׁאַהֲבָה נַפְשִׁי בִּקַּשְׁתִּי בַּאֲתָרֵי הַלִּוּוּי. הָיְתָה שָׁם אַחַת פּוֹלָנִיָּה שֶׁנִּרְאֲתָה חַסְרַת הֲגָנָה. גּוּף לֹא גָּדוֹל חָזֶה "בֵּינוֹנִי", כָּךְ כָּתוּב.
הִיא יוֹשְׁבָה לַחַלּוֹן וְשׂוֹרְקָה שְׂעָרָהּ, בְּעֵינֵיכֶם הִיא פְרוּצָה וּבְעֵינַי הִיא בָרָה. מַר לִי מָר, לִבִּי הַיּוֹם עָלַי רָע, אִם
בְּכָל פַּעַם שֶׁהִיא פּוֹתַחַת אֶת הַפֶּה לַעֲנוֹת לוֹ נִכְנַס בָּהּ הָרָעָב הַבֵּיצִים שֶׁלּוֹ מִתְגַּלְגְּלוֹת עַל לַהַט לְשׁוֹנָה הִיא רוֹצָה לַעֲשׂוֹת
בעקבות תצלומו של פאול גולדמן ,"נהלל 1945" אֵינְךָ רוֹאֶה אֶת פָּנֶיהָ: הַמַּצְלֵמָה מִתְמַקֶּדֶת בְּחָזָהּ שָׁם מֻטְבָּע הַקַּעֲקוּעַ. אַךְ אַתָּה
מַהוּת הַתַּפְקִיד: הַכְשָׁרָה לְמַתְחִילִים, סִיּוּעַ מִקְצוֹעִי לְמִתְקַדְּמִים עַל פִּי תָּכְנִית אִישִׁית, רִכּוּז פְּרוֹיֶקְטִים מְיֻחָדִים, לִוּוּי קְבוּצוֹת סִכּוּן בְּתָכְנִית מְנִיעָה, קִיּוּם
בְּתַחֲנַת הַמִּשְׁטָרָה הִיא מִתְבַּקֶּשֶׁת לְרוֹקֵן אֶת אַרְנָקָהּ אֶל הַדּוּכָן – מַרְאָה קְטַנָּה וּכְלֵי אִפּוּר לְהִתְיַפְיֵף לִקְרַאת הַלָּקוֹחַ הַבָּא שְׂפָתוֹן לִמְרֹחַ