אַף פַּעַם לֹא שָׁכַבְתִּי עִם זוֹנָה. אִם כִּי עֶרֶב אֶחָד, בְּדִיּוּק לִפְנֵי עֶשְׂרִים שָׁנָה, גַּרְתִּי אָז בְּמִזְרַח הָעִיר עִם חָבֵר
בְּמִסְגֶּרֶת הַתְּבִיעוֹת לְצֶדֶק חֶבְרָתִי אָנוּ דּוֹרְשִׁים מִמְּךָ אֲדוֹנִי רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה לְהַכְנִיס סְעִיף בִּדְבַר תּוֹסֶפֶת אֶלֶף שְׁקָלִים חֲדָשִׁים מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ.
בְּעִתּוֹן אֶחָד יָדוּעַ הַמְקֻבָּל עַל חֲכָמִים וּמְתֻרְבָּתִים אֶפְשָׁר לִמְצֹא מוֹדָעָה הַמְסַפֶּרֶת לָנוּ עַל "נְעָרִים בֵּינְלְאוּמִּיִּים לְהַשְׂכִּיר". אָז כָּכָה אֶת רוֹנַאלְד
אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת זוֹנָה שֶׁל עֲרָבִים. לָקַחַת פָלַסְטִינִי יָפֶה, שֶׁפָּנָיו חֲנֵפִים וְדֹק שֶׁל נִמְנוּם מָשׁוּךְ עֲלֵיהֶם, לְהוֹשִׁיב אוֹתוֹ עַל כֻּרְסָה
וְהָיְתָה מְקֻדֶּשֶׁת וְהָיְתָה קְדֵשָׁה לִפְעָמִים בְּאָהֳלוֹ וְלִפְעָמִים הָיְתָה חָיָה בְּשָׁלוֹם עַל מִשְׁכָּבָהּ לִפְעָמִים הָיוּ שָׁבִים לִנְבֹּר בְּמַרְכָּלְתָהּ וּלְבַקֵּשׁ דְּבַר מָה
לְעוֹלָם לֹא אַצְלִיחַ לְהִזְדַּיֵּן עִם אִשָּׁה כְּאִלּוּ הָיְתָה רַק כְּלִי לְהַגְשִׁים לִי אֶת הַפַנְטַזְיוֹת. קֹדֶם אֶקְרָא לָהּ אֶת "מָעַכְתְּ אֶת
פּוֹעֵל בִּנְיָן סִינִי וְזוֹנָה אוּקְרָאִינִית עַל מִזְרָן מְשֻׁמָּשׁ בְּעִיר הַחֲלוֹם. יֵשׁ רְעַב אֶצְבָּעוֹת וּגְנִיחַת פְּרוֹטוֹקוֹל, הֵם פּוֹלְטִים אֲנָחוֹת לַתִּקְרָה. "אֲחוֹתִי
כְּבָר שְׁנָתַיִם כִּמְעַט, אֹשֶׁר מֻחְמָץ: בָּתֵּי קָפֶה קְטַנִּים עִיר מִזְרָחִית בְּלֵב מִדְבָּר. רַגְלַי נוֹדְדוֹת מִן הָרְחוֹב הָרָאשִׁי אֶל סִמְטָה צָרָה,
עַל הַזַּיִן שֶׁלִּי. עַד כְּדֵי כָּךְ כְּבָר לֹא אִכְפַּת לִי מִמֶּנִּי שֶׁאָכַלְתִּי עַכְשָׁו חֲבִילַת שׁוֹקוֹלָד שְׁלֵמָה. הָיָה טָעִים. מִמֵּילָא אַף
הָיָה זֶה בַּחֲצוֹת לֵיל חֹרֶף בְּלוֹנְדוֹן וַאֲנִי אָז נַעַר וְעַתָּה חֲצוֹת לֵיל קַיִץ וַאֲנִי בְּחֶדְרִי יוֹשֵׁב וְשַׂעֲרוֹתַי הוֹלְכוֹת וּמַאֲפִירוֹת וּבָא
אֶת שֶׁאַהֲבָה נַפְשִׁי בִּקַּשְׁתִּי בַּאֲתָרֵי הַלִּוּוּי. הָיְתָה שָׁם אַחַת פּוֹלָנִיָּה שֶׁנִּרְאֲתָה חַסְרַת הֲגָנָה. גּוּף לֹא גָּדוֹל חָזֶה "בֵּינוֹנִי", כָּךְ כָּתוּב.
הִיא יוֹשְׁבָה לַחַלּוֹן וְשׂוֹרְקָה שְׂעָרָהּ, בְּעֵינֵיכֶם הִיא פְרוּצָה וּבְעֵינַי הִיא בָרָה. מַר לִי מָר, לִבִּי הַיּוֹם עָלַי רָע, אִם
בְּכָל פַּעַם שֶׁהִיא פּוֹתַחַת אֶת הַפֶּה לַעֲנוֹת לוֹ נִכְנַס בָּהּ הָרָעָב הַבֵּיצִים שֶׁלּוֹ מִתְגַּלְגְּלוֹת עַל לַהַט לְשׁוֹנָה הִיא רוֹצָה לַעֲשׂוֹת
בעקבות תצלומו של פאול גולדמן ,"נהלל 1945" אֵינְךָ רוֹאֶה אֶת פָּנֶיהָ: הַמַּצְלֵמָה מִתְמַקֶּדֶת בְּחָזָהּ שָׁם מֻטְבָּע הַקַּעֲקוּעַ. אַךְ אַתָּה
מַהוּת הַתַּפְקִיד: הַכְשָׁרָה לְמַתְחִילִים, סִיּוּעַ מִקְצוֹעִי לְמִתְקַדְּמִים עַל פִּי תָּכְנִית אִישִׁית, רִכּוּז פְּרוֹיֶקְטִים מְיֻחָדִים, לִוּוּי קְבוּצוֹת סִכּוּן בְּתָכְנִית מְנִיעָה, קִיּוּם
בְּתַחֲנַת הַמִּשְׁטָרָה הִיא מִתְבַּקֶּשֶׁת לְרוֹקֵן אֶת אַרְנָקָהּ אֶל הַדּוּכָן – מַרְאָה קְטַנָּה וּכְלֵי אִפּוּר לְהִתְיַפְיֵף לִקְרַאת הַלָּקוֹחַ הַבָּא שְׂפָתוֹן לִמְרֹחַ
יָצְאָה לָרְחוֹב. לְחַפֵּשׂ מָה שֶׁאֵין לָהּ. יָצְאָה לְבַדָּהּ. עָטְפָה אֶת גּוּפָה בְּבֶגֶד זוֹל, בֶּגֶד דַּק וְזוֹל לְחַפֵּשׂ אַהֲבָה.
בְּתוֹךְ הַצְּרִיף הָאַפְלוּלִי נִתָּן לִרְאוֹת אֶת הַקָּהָל – קְצִינֵי אֶס-אֶס, שְׂרִידֵי אָדָם אַחֲרֵי קוֹנְטְרוֹל מְמַלְּאִים אֶת הֶחָלָל. הַתִּזְמֹרֶת מְנַגֶּנֶת בְּלִי
אַתְּ נִמְסֶרֶת מִיָּד לְיָד עוֹבֶרֶת מָעֳרֶכֶת כִּרְכוּשׁ שֶׁנִּמְדָּד לְפִי דַּרְגַּת שִׁמּוּשׁ. עַל פִּי שִׁיטָה אַתְּ מְמֻיֶּנֶת מְכוֹנָה שֶׁמִּזְדַּיֶּנֶת. טוֹבָה תִּהְיִי
זוֹנוֹת לֹא מִתְנַשְּׁקוֹת צָרְפָתִית. מְעַט הַכָּבוֹד וְהָרֶגֶשׁ שֶׁנּוֹתַר לָהֶן נִשְׁמַר לְמַעַן תִּקְוָה שֶׁבַּעֲרָפֶל לוּטָה. אַחֲרֵי שֶׁרַחֲמָן נֶחְמַס, שֶׁפִּטְמוֹתֵיהֶן נִשְׁדְדוּ, שֶׁעַכּוּזָן
קוֹל נְקִישׁוֹת עֲקֵבֶיהָ חוֹתֵך בְּשֶׁקֶט אֶת הָרְחוֹב הַקּוֹלוֹנִיָאלִי שֶׁהָיָה פַּעַם הָדוּר הַלַּיְלָה אָפֵל אֵין אִישׁ וְאֵין קוֹל עָדִינָה טוֹפֶפֶת עַל
