הַאִם גַּעְגּוּעַי בָּרְאוּ שׁוֹשַׁנָּה שְׁחֹרָה שֶׁנָּתַתָּ לִי בַּחֲלוֹם אוֹ גַּעֲגוּעֶיךָ חָדְרוּ בִּדְמוּת פֶּרַח מִן הָעוֹלָם הַכָּמוּס אֶל חֲלוֹמִי. וּמַדּוּעַ בַּקָּשָׁתִי
מִכָּל פִּרְחֵי מוֹר בַּגַּן נַפְשִׁי לַשּׁוֹשַׁנָּה, וּמִנִּי כָל עַלְמוֹת-חֵן אֲהַבְתִּיךְ, שׁוֹשַׁנָּה. יוֹם וָיוֹם בְּהִבָּקַע אוֹר אֵצֵא לִי הַגַּנָּה; מִכָּל
עַל רֹאשׁ הַרְאֵל, בִּזְרֹעוֹת דַּלּוּ רוֹם וּפְתוּחוֹת, מֵרֹאשׁ מִקַּדְמֵי יָמִים עֹמֵד דֹּם אִישׁ שָׂב. בִּשְׂמֹאלוֹ מַטָּה עֹז וִימִינוֹ תֹּאחֵז לוּחוֹת,
הֲשָׁכַחְתִּי תְּרִיסִים לְהַבְרִיחַ, אִם דַּלְתִּי לֹא נָעַלְתִּי כְּדִין? – הוּא כִּוֵּן הַשָּׁעָה וְהֵגִיחַ, וְהָעִיר, וְהִסְעִיר, וְהִרְנִין. מָה בֵּינִי- הַשְּׁקֵטָה-
תְּלוּלִית הַחוֹל שֶׁמֶשׁ רָוְתָה, עַל תְּלוּלִית הַחוֹל – אֲנִי וְאַתָּה, וּבַלֵּב – אשֶׁר שָׁלֵו. חֲצָאֵי צְבָעִים, חֲצָאֵי קוֹלוֹת, לֹא
מָה לֵאֶה הַלֵב בַּלֵּילוֹת לֹא-שְׁנָת, בַּלֵּילוֹת לֹא-שְׁנָת מָה כָּבֵד הַעֹל. הַאֶשְׁלַח יָדי לְנַתֵּק הַחוּט, לְנַתֵּק הַחוּט וְלַחְדֹל? אַךְ הַבֹּקֶר
הֲתִשְׁמַע קוֹלִי, רְחוֹקִי שֶׁלִּי, הֲתִשְׁמַע קוֹלִי, בַּאֲשֶׁר הִנָּךְ – קוֹל קוֹרֵא בְּעֹז, קוֹל בּוֹכֶה בִדְמִי וּמֵעַל לְזַמֵּן מְצַוֶה בְּרָכָה?
יַד אָבִיב בְּקֶשֶׁר הַזֶּה… אָדָם מֵקִיץ מִשֵּׁנָה וְרוֹאֶה: מוּל חַלּוֹנוֹ עֵץ אַגָּס מְלַבְלֵב: וּבִן-רֶגַע: הָהָר זֶה רָבַץ עַל הַלֵּב
פְּגִישָׁה, חֲצִי פְּגִישָׁה, מַבָּט אֶחָד מָהִיר, קִטְעֵי נִיבִים סְתוּמִים-זֶה דַּי… וְשׁוּב הֵצִיף הַכֹּל, וְשׁוּב הַכֹּל הִסְעִיר מִשַּׂבֵּר הָאֹשֶׁר וְהַדְּוַי.
לִנְעֹץ בְּאַפְּלָהּ עֵינַיִם מְשַׁוְּעוֹת, לִפְרֹשׂ אֶל הֶחָלָל יְדֵי גַּעְגּוּעִים. וְאֹזֶן לְהַטּוֹת לְקוֹל רִשְׁרוּשׁ עָלִים, וּלְפַלֵּל לַנֵּס, וּלְיַחֵל לְאוֹת – –
בְּלֹא נִיב, בְּלִי נוֹעַ, רֶגַע אֶחָד אֲרֹךְ, לְחוּצָה אֵלֶיךָ בְּעַרְבֵי רַחֲמִים וְרֹךְ – אֵדַע מַרְגּוֹעַ שֶׁל הָלַךְ מַכַּת-שָׁרָב הַיּוֹשֵׁב
פָּגַשְׁתִּי נַעֲרָה אַחַת שֶׁאֵינִי מַכִּיר מִשּׁוּם מָקוֹם אֲבָל כְּשֶׁכָּל זֶה יִגָּמֵר, אָשׁוּב אֵלָיו כְּדֵי לָתֵת לָהּ אֶת כָּל הַפְּרָחִים הָאֲדֻמִּים
בַּמָּקוֹם בּוֹ נֶעְלַמְתְּ, חִכְּתָה עֲרֵמַת מִכְתָּבִים לַחִטּוּט, עֲנַף רָמוֹן לְמַשַּׁב רוּחַ, עָנָן לִפְצִיעַת הַגֶּשֶׁם. אַתְּ יוֹדַעַת, יַלְדָּה, אַתְּ נִשְׁאֶרֶת תָּמִיד
זֶה יִהְיֶה הַפֶּתַח הֵם יִכָּנְסוּ, וְיֵצְאוּ אֶל הַשָּׂדוֹת הַיְּרֻקִּים. בְּמֶרְחָק שֶׁל רֶגַע מִן הַשְּׁתִיקָה נִמְצָא הַמָּוֶת. הֵם יִסְתַּגְּלוּ וְיַחְשְׁבוּ עַל
כָּל הָאֲהָבוֹת אַחֲרַיִךְ (וְהָיוּ אֲהָבוֹת אַחֲרַיִךְ, הָיוּ רְמָזִים מְעֻנָּנִים, אִי סֵדֶר בַּכּוֹכָבִים וְנוֹכְחוּת רַשְׁלָנִית שֶׁל הַיָּרֵחַ, הַרְבֵּה זְמַן וְהִזְדַּמְּנֻיּוֹת –
כַּמָּה מִלִּים. כַּמָּה מִלִּים לִפְנֵי שֶׁאֲנִי נִכְנָס לָעֲסָקִים. כַּמָּה מִלִּים לִפְנֵי שֶׁאֲנִי מַחֲלִיף אֶת חֲלוֹמוֹתַי בְּמִסְפְּרֵי טֶלֶפוֹן. כַּמָּה מִלִּים לִפְנֵי
גִּשְׁמֵי בְּרָכָה יָרְדוּ הַיּוֹם בְּרֹב חֶלְקֵי הָאָרֶץ, בְּרוֹשִׁים אָהֲבוּ אֶת מְהוּמוֹת הַצִּפֳּרִים. בִּגְבָהִים אֲחֵרִים, מִתְקַבְּלִים עַל הַדַּעַת, רָאוּ אֲנָשִׁים שְׁנֵי
לֹא זָכִיתִי בׇאוֹר מִן-הַהֶפְקֵר, אַף לֹא-בָא לִי בִירֻשָּׁה מֵאָבִי, כִּי מִסַּלְעִי וְצוּרִי נִקַּרְתִּיו וַחֲצַבְתִּיו מִלְּבָבִי. נִיצוֹץ אֶחָד בְּצוּר לִבִּי מִסְתַּתֵּר,
הַקַּיִץ גֹּוֵעַ מִתּוֹךְ זָהָב וָכֶתֶם וּמִתּוֹךְ הָאַרְגָּמָן שֶׁל-שַׁלֶּכֶת הַגַּנִּים וְשֶׁל-עָבֵי עַרְבָּיִם הַמִּתְבּוֹסְסוֹת בְּדָמָן. וּמִתְרוֹקֵן הַפַּרְדֵּס. רַק טַיָּלִים יְחִידִים וְטַיָּלוֹת יְחִידוֹת
אֲנִי שְׁקֵטָה, אֲנִי אוֹמֶרֶת לְתוֹכִי. אֲנִי כּוֹאֵב, אוֹמֵר תּוֹכִי אֵלַי. אֲנַחְנוּ מְחַיְּכִים, אֲנִי רוֹצֶה שֶׁתִּשְׂמְחִי, אֲנִי רוֹצָה שֶׁתִּשְׂמַח. אַתָּה טוֹרֵחַ
מִכֵּיוָן שֶׁאָהַבְתָּ אוֹתִי בְּכָל כֻּלְּךָ, בְּמָלֵא חֻמְּךָ, בְּאוֹן צַלְעוֹתֶיךָ, יוֹסִיף הָעוֹלָם וְיִתְקַיֵּם. פּוֹרֵשׁ עַצְמוֹ מַגִּיר כּוֹכָבָיו, לַחֹשֶׁךְ הַיָּפֶה. מִכֵּיוָן
