שירים

אִישׁ אֵינוֹ אוֹהֵב אוֹתִי כְּמוֹ אָבִי. אִישׁ אֵינוֹ מְחַבֵּק אוֹתִי כְּמוֹ אָבִי, עָרוּךְ סְבִיבִי כְּחֵילוֹת סְבִיב עִיר בִּירָה. כְּיָם עַל

הִיא בָּאָה, מְחַבֶּקֶת אוֹתִי מֵאָחוֹר שָׂמָה רֹאשָׁהּ עַל גַּבִּי וְאוֹמֶרֶת: בָּאתִי. זְמַן רַב אָנוּ עוֹמְדִים כָּךְ אֵין אֲנִי יוֹדֵעַ מָה

אֲנַחְנוּ עוֹסְקִים בַּדָּבָר הֶחָשׁוּב בְּיוֹתֵר בְּעוֹלָם כָּלְשֶׁהוּ. אֲנַחְנוּ מַעֲקֶה לְעַצְמֵנוּ מָקוֹם לְעַצְמֵנוּ לִנְבֹּט. בַּחֶדֶר הַזֶּה, בּוֹ שְׂפַת אִמֵּנוּ מוּבֶנֶת, נוּכַל

גֵּרַנְיוּם צָרְפָתִי לָבָן צוֹמֵחַ בְּסֶדֶק הַקִּיר לְיַד צִנּוֹר הַמַּזְגָן. וּשְׁנֵינוּ בְּאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ זְקוּקִים לְמַיִם כְּדֵי לִחְיוֹת. וּשְׁנֵינוּ עַל הַמִּרְפֶּסֶת, וְיֵשׁ

מַאֲזִינִים מְטַלְפְּנִים לָרַדְיוֹ וּמְבַקְּשִׁים דְּבָר מָה. הֵם מִתְיַעֲצִים עִם הַמֻּמְחֶה וְתָרִים אַחַר שִׁיר נִשְׁכָּח. מָה הֵם שׁוֹאֲלִים, אִם לֹא אַהֲבָה

בְּצָהֳרֵי הַיּוֹם אֲנִי שׁותֶה קָפֶה עַל סַפְסָל בָּרְחוֹב. בָּאָה צִפּוֹר. כְּלָבִים בּוֹחֲנִים אוֹתִי וְצָהֳלַת הָעִיר. אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁכָּל זֶה זְמַנִּי,

לעזרא שאבי פַּעַם נָסַעְתִּי עִם אִמִּי לִירוּשָׁלַיִם לְבַקֵּר אֶת אֲחוֹתָהּ ג'וּלֵט, שֶׁהָיְתָה דּוֹדָתִי. בַּכְּנִיסָה לָעִיר הִבְחַנְתִּי מֵחַלּוֹנוֹת מְכוֹנִיתִי בְּמַצֵּבוֹת הַר

מָה אֶעֱשֶׂה בִּמְכוֹנַת הַתְּפִירָה שֶׁהִשְׁאַרְתְּ, בְּפַקְעוֹת הַצֶּמֶר וּבְבִגְדֵי הֶחָג שֶׁלָּךְ? מָה בִּסְפָרַיִךְ, בְּמַחְבְּרוֹתַיִךְ, בְּשֻׁלְחַן הַפוֹרְמַיְקָה שֶׁבַּמִּטְבָּח, בַּמִּזְנוֹן, בְּכֻרְסַת הַסָּלוֹן? וּמָה

אֲנָשִׁים שֶׁהִכַּרְנוּ, עָזְבוּ. אֵלֶּה שֶׁאָהַבְנוּ, לֹא כָּאן. עָבְרוּ מִפֹּה – לְשָׁם, וּמִזֶּה – לְהַבָּא. נוֹתַרְנוּ בַּחַלּוֹן, מַמְתִּינִים לְאוֹת.

עִם כָּל הַכָּבוֹד לַגֶּשֶׁם, אֲנִי לֹא שׁוֹכֵחַ לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ, שֶׁבְּכָל פַּעַם שֶׁהוּא מַמְטִיר עַצְמוֹ עַל שְׂדוֹת הַבַּר וְיַעֲרוֹת הָאֳרָנִים, שֶׁיִּזְכֹּר

שָׁנָה וּקְצָת אַחֲרֵי מוֹתוֹ, שָׁב אָבִי אֶל מִרְפֶּסֶת בֵּית יַלְדוּתִי, וְהִתְיַשֵּׁב עַל כִּסֵּא נוֹחַ מְפֻסְפָּס לְיַד הַמַּעֲקֶה. אֲנִי, שֶׁכְּבָר לָמַדְתִּי

בְּסִירַת נְיָר שָׁט אָבִי בָּעוֹלָם וְשׁוֹאֵל מָתַי נַגִּיעַ. וְהָעוֹלָם הוּא קַר. וְהָעוֹלָם הוּא מַר. וְהָעוֹלָם הוּא צַר וְאַכְזָר. וְאָבִי לְבַדּוֹ

טוֹב שֶׁהִסְפַּקְתִּי אֶת שְׂדוֹת הַסַּבְיוֹנִים מוּל בֵּית הַחוֹלִים בֵּילִינְסוֹן בְּ-1965. הָיִיתִי בֶּן חָמֵשׁ, וּלְאַחַר בְּדִיקַת הָאֲחָיוֹת הָיִיתִי מִתְרַצֶּה בְּחַמְצִיצִים וּבְחַרְצִיּוֹת.

וְעַכְשָׁו הִיא אוֹמֶרֶת תַּעֲשׂוּ כָּרִישׁ מִכַּפּוֹת הָרַגְלַיִם וְעַד הָראֹשׁ שׂוֹחֶה עַמּוּד הַשִּׁדְרָה בְּתוֹךְ הַגּוּף, בַּחוּץ קוֹבְלִים דְּרוֹרִים בַּחֲרִיפוּת בַּמֶּרְכָּז פְּסַנְתֵּר

אוֹרֶזֶת מִלִּים שֶׁעָזַבְתִּי מַטְמִינָה עָמֹק בָּאָרוֹן מְתַרְגֶּלֶת לָשׁוֹן מְהֻסֶּסֶת גוּד מוֹרְנִינְג מִיסְטֶר וֶרְנֶדָקִיס מָה שְׁלוֹמְךָ הַיּוֹם מְשַׁנֶּנֶת, אָמֶרִיקָה זֶה כָּאן

זֶרֶת וּקְמִיצָה בְּתוֹךְ הָאוֹר הַמִּזְדַּהֵר פָּנִים מְעוּכוֹת אֶל הַכַּר זִיפֵי זְקָנוֹ לוּח שַׁחְמָט גַּבּוֹתָיו וְרִשּׁוּמֵי קְמָטָיו מַפָּה שֶׁל כָּל מָה

יִלְלָתוֹ שֶׁל כֶּלֶב הַשְּׁכֵנִים מֵשִׁיב לְצוֹפָרוֹ שֶׁל אַמְבּוּלַנְס מְעוֹרֶרֶת גַּעְגּוּעַ לְמָה שֶׁעוֹד לָפוּת חָזָק בְּכַף יָדִי.

עַל רִצְפַּת חַדְרָהּ שֶׁל בִּתִּי – מִכְנְסֵי גִ׳ינְס בְּרִקְמַת פְּרָחִים, שְׁתֵּי גּוּפִיּוֹת אֲדֻמּוֹת, חֻלְצַת בַּד לְבָנָה, שִׂמְלַת פַּסִּים – נְשָׁלִים

בַּלַּיְלָה הַזֶּה הָלַכְתִּי אַחֲרֵי גֶּבֶר שֶׁלֹּא הָיִיתָ אַתָּה מַגָּף אֶחָד בִּלְבַד נִתְלָה מֵהַכָּתֵף שֶׁלּוֹ, שָׁחֹר הָעִיר בָּעֲרָה קִילוֹמֶטְרִים מֵהַיָּם הִתְנַפְּצוּ

לזכרה של אנגווץ וואסה ״הָבֵא בְּרָכָה לַנְּעָרִים, כִּי בָּאָה עֵת״ חיים גורי הָבֵא בְּרָכָה אֶל הַנָּשִׁים כִּי בָּאָה עֵת. רְאֵה