הִיא דִּמְיְנָה סוֹפִים: הִנֵּה הִיא שָׁטָה בַּסְּפִינָה הַהִיא וְנוֹפֶלֶת הַמַּיְמָה, אוּלַי עוֹד מַמְשִׁיכָה לָצוּף מִתְבּוֹנֶנֶת בַּסְּפִינָה הַמּוּאֶרֶת הַמִּתְרַחֶקֶת וְזוֹנַחַת אוֹתָהּ
מָה הָעִנְיָן שֶׁל בְּנֵי אָדָם עִם בְּדִידוּת וּמָה הָעִנְיָן שֶׁלָּהֶם עִם הַבְּיַחַד? לָמָּה אֲנָשִׁים חַיִּים בְּיַחַד? לָמָּה הֵם חַיָּבִים לִחְיוֹת
הַיּוֹם צָחֲקָה כְּשֶׁקָּרְאָה שֶׁבְּיוֹם הָעַצְמָאוּת — רַעְיוֹן שֶׁל הַשָּׂרָה הַבָּאָה כְּכָל הַנִּרְאֶה לְבִטְחוֹן פְּנִים — כֻּלָּם יִתְבַּקְּשׁוּ לַעֲמֹד עַל הַמִּרְפָּסוֹת
אֵיכְשֶׁהוּ מֵעוֹלָם לֹא הָיְתָה עֲצוּבָה יוֹתֵר, הַמַּחֲשָׁבָה עַל הַהַרְגָּשָׁה הַזֹּאת שֶׁנִּמְשֶׁכֶת חַיִּים שְׁלֵמִים הִפְחִידָה אוֹתָהּ עַד מָוֶת. כְּדֵי לֹא לִמְעֹד
מִי שֶׁחוֹזֵר הַבַּיְתָה כָּל עֶרֶב עִם שְׁקִיעָה לֶאֱכֹל מִפֵּרוֹת הָעוֹנָה, יָכוֹל לְהַצְבִּיעַ בְּקַלּוּת עַל צְלוֹחִית וְעַל אֲגַרְטָל קָטָן עִם פְּרָחִים
אֵין דָּבָר יוֹתֵר חֲסַר תּוֹעֶלֶת מֵאֱלֹהִים הוּא לֹא מְלַטֵּף אֶת מִצְחִי גַּם לֹא מוֹתֵחַ לָשׁוֹן לַחָה לְלַקֵּק בְּחֶמְדָּה אֶת כָּל
להומלסית בקרן רחוב קרליבך אֲחוֹתִי אִשָּׁה קְטַנָּה שְׂעָרָהּ לָבָן נָגוּעַ בֻּצִּי. אֲחוֹתִי מַגְנֶט שֶׁל אוֹר צַוָּארָהּ פַּחַד דַּק עֵינֶיהָ כָּחֹל
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם רַק לִקּוּק קָטָן עַל הַבֶּרֶךְ וּנְשִׁיפָה בְּאוֹתָהּ נְקֻדָּה וְכָכָה שׁוּב, כְּדֵי שֶׁהַבְּכִי יָבוֹא וְיֵלֵךְ. אַתָּה מֵבִין, לְרֶגַע
