בְּיוֹם רִאשׁוֹן כּוֹאֵב לוֹ הָרֹאשׁ בְּיוֹם שֵׁנִי כּוֹאֶבֶת הַבֶּטֶן בְּיוֹם שְׁלִישִׁי כּוֹאֵב הַפֶּה וּמְגָרֵד בַּטוּסִיק בְּיוֹם רְבִיעִי כּוֹאֶבֶת הָאֹזֶן בְּיוֹם
הֲכִי אָהַבְתִּי לִרְאוֹת אֶת הַאוֹפַנּוֹעִים טָסִים עַל הַקִּיר. לֹא הֵבַנְתִּי אָז אֶת כֹּחַ הַכְּבִידָה. הַיּוֹם אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁגַּם אֲנָשִׁים מְאֹהָבִים
נוֹלַדְתִּי בְּ-1969. אִלּוּ הָיִיתִי אַסְטְרוֹנָאוּט הָיִיתִי צוֹעֵד עַל הַיָּרֵחַ. כְּעֵץ הָיִיתִי נוֹשֵׁק לָעֲנָנִים. כְּמַיִם הָיִיתִי דּוֹלֵף מִכָּל הַבְּרָזִים. כְּמַצְלֵמָה הָיִיתִי
עִזְבוּ אֶת הָעִתּוֹן בַּצַּד כַּבּוּ אֶת הַטֵּלֵוִיזְיָה תַּשְׁקִיטוּ אֶת הָרַדְיוֹ גַּם כָּכָה הַכֹּל שָׁם אוֹ רָעוֹת אוֹ הַפְחָדוֹת אוֹ שְׁטוּיוֹת.
לְהִתְעוֹרֵר כָּל בֹּקֶר בְּאִיּוּמֵי אֶקְדָּח. בְּתוֹךְ הַגּוּף שֶׁלִּי מִסְתּוֹבֵב רוֹצֵחַ, יֵשׁ לוֹ דִּבּוּר נָעִים, הוּא אֶחָד שֶׁקּוֹרֵא סְפָרִים, אוֹהֵב קוֹלְנוֹעַ,
אָנוּ מַמְרִיאִים, מוֹחִים מֵעָלֵינוּ אֲדָמָה קָשָׁה וּמִתְמַסְּרִים לָרוּחַ. אֵין חָדָשׁ. שֶׁמֶשׁ מְגִיחָה וְנֶעְלֶמֶת מַכְתִּימָה אֶת שׁוּלֵי הָעֲנָנִים, וּבְתוֹכֵנוּ שָׁמַיִם כְּבֵדִים.
הַמּוֹרָה לְסִפְרוּת תָּפְסָה אוֹתִי עַל חַם זוֹרֵק תַּפּוּחַ מֵהַחַלּוֹן. הַמִּלִּים "אֵיךְ אֶטְעֲמָה אֵת אֲשֶׁר אֹכַל וְאֵיךְ יֶעֱרַב?" נִתְקְעוּ לָהּ בַּגָּרוֹן.
גַּם אִם כַּדּוּר הָאָרֶץ יֵחָרֵב נִמְצָא קְצָת מַיִם לַעֲשׂוֹתָם יָם. לִשְׁמֹעַ שׁוּב אֶת הַגַּלִּים מְתוֹפְפִים עַל סִירַת פְּגִישָׁתֵנוּ הָרִאשׁוֹנָה. מָה
יָצָאתִי מֵהַשַּׁעַר חָצִיתִי אֶת הַכְּבִישׁ טִפַּסְתִּי עַל הַחוֹמָה וְקָפַצְתִּי לְתוֹךְ בֵּית הַקְּבָרוֹת. מְחַפֵּשׂ בֵּין בָּתֵּי הָאֶבֶן הַקְּטַנִּים
"בצהרי היום הכל צבוע אדום ואין קץ לילדות שחלפה כך פתאום" (רמי פורטיס) לפעמים לִפְעָמִים זֶה לָקַח שָׁעָה
עִיר בְּ־ת' הִיא כּוֹתֶבֶת תֵּל־אָבִיב בְּדוֹמֵם בְּ־ג' הוּא לֹא יוֹדֵעַ אִם גֵּרוּשׁ זֶה דּוֹמֵם סְטוֹפּ!