יובל פז

1969

נוֹלַדְתִּי בְּ-1969. אִלּוּ הָיִיתִי אַסְטְרוֹנָאוּט
הָיִיתִי צוֹעֵד עַל הַיָּרֵחַ.
כְּעֵץ הָיִיתִי נוֹשֵׁק לָעֲנָנִים. כְּמַיִם
הָיִיתִי דּוֹלֵף מִכָּל הַבְּרָזִים.

כְּמַצְלֵמָה הָיִיתִי שָׁחוּק מֵרֹב מַרְאוֹת קָשִׁים.
כְּפַרְפַּר הָיִיתִי מֻדְבָּק בְּאַלְבּוֹם שֶׁל אַסְפָנִים.
כְּמִלִּים הָיִיתִי מִכְתָּב פְּרֵדָה
וּכְאָדָם אֲנִי אַהֲבָה שֶׁנִּגְמְרָה.

נוֹלַדְתִּי בְּ-1969. כְּשֶׁאֲנִי חוֹשֵׁב עַל הָאֱנוֹשׁוּת
אֲנִי מִתְפַּלֵּא שֶׁהִיא עוֹד לֹא נִכְחְדָה
מֵרֹב שְׂנָאוֹת וּמֵרֹב יְלָדוֹת וִילָדִים שֶׁגָּדְלוּ
לִהְיוֹת פְּצָצוֹת חֲכָמוֹת וְטִילִים מֻנְחִים.

בַּיּוֹם הַזֶּה, יוֹם הוּלַדְתִּי, אֲנִי רוֹצֶה
לְבַקֵּשׁ סְלִיחָה שֶׁהוֹלַדְתִּי אֶתְכֶם אֶל הָאֲדָמָה
וּבִמְקוֹם סֻלָּם, נָתַתִּי לָכֶם אֵת חֲפִירָה
לִקְבֹּר אֶת הַבְטָחוֹתַי מִתַּחַת לָעוֹלָם.

הַלְוַאי שֶׁתִּזְכְּרוּ אֶת הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁבָּהּ רְאִיתֶם
צָב מְהַלֵּךְ עַל שְׁבִיל בְּאֵין מַפְרִיעַ, וּבְפִיו חֲתִיכַת עֵשֶׂב רַךְ
אוֹ אֶת הַפַּעַם הַהִיא שֶׁבָּהּ רְאִיתֶם
אָדָם שֶׁהִגִּיעַ תּוֹרוֹ לִחְיוֹת וְהוּא וִתֵּר לַזָּר שֶׁעָמַד אַחֲרָיו.

ט' באב, תש\"ף