גֵּרַנְיוּם צָרְפָתִי לָבָן צוֹמֵחַ בְּסֶדֶק הַקִּיר לְיַד צִנּוֹר הַמַּזְגָן. וּשְׁנֵינוּ בְּאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ זְקוּקִים לְמַיִם כְּדֵי לִחְיוֹת. וּשְׁנֵינוּ עַל הַמִּרְפֶּסֶת, וְיֵשׁ

מַאֲזִינִים מְטַלְפְּנִים לָרַדְיוֹ וּמְבַקְּשִׁים דְּבָר מָה. הֵם מִתְיַעֲצִים עִם הַמֻּמְחֶה וְתָרִים אַחַר שִׁיר נִשְׁכָּח. מָה הֵם שׁוֹאֲלִים, אִם לֹא אַהֲבָה

בְּצָהֳרֵי הַיּוֹם אֲנִי שׁותֶה קָפֶה עַל סַפְסָל בָּרְחוֹב. בָּאָה צִפּוֹר. כְּלָבִים בּוֹחֲנִים אוֹתִי וְצָהֳלַת הָעִיר. אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁכָּל זֶה זְמַנִּי,

לעזרא שאבי פַּעַם נָסַעְתִּי עִם אִמִּי לִירוּשָׁלַיִם לְבַקֵּר אֶת אֲחוֹתָהּ ג'וּלֵט, שֶׁהָיְתָה דּוֹדָתִי. בַּכְּנִיסָה לָעִיר הִבְחַנְתִּי מֵחַלּוֹנוֹת מְכוֹנִיתִי בְּמַצֵּבוֹת הַר

מָה אֶעֱשֶׂה בִּמְכוֹנַת הַתְּפִירָה שֶׁהִשְׁאַרְתְּ, בְּפַקְעוֹת הַצֶּמֶר וּבְבִגְדֵי הֶחָג שֶׁלָּךְ? מָה בִּסְפָרַיִךְ, בְּמַחְבְּרוֹתַיִךְ, בְּשֻׁלְחַן הַפוֹרְמַיְקָה שֶׁבַּמִּטְבָּח, בַּמִּזְנוֹן, בְּכֻרְסַת הַסָּלוֹן? וּמָה

אֲנָשִׁים שֶׁהִכַּרְנוּ, עָזְבוּ. אֵלֶּה שֶׁאָהַבְנוּ, לֹא כָּאן. עָבְרוּ מִפֹּה – לְשָׁם, וּמִזֶּה – לְהַבָּא. נוֹתַרְנוּ בַּחַלּוֹן, מַמְתִּינִים לְאוֹת.

עִם כָּל הַכָּבוֹד לַגֶּשֶׁם, אֲנִי לֹא שׁוֹכֵחַ לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ, שֶׁבְּכָל פַּעַם שֶׁהוּא מַמְטִיר עַצְמוֹ עַל שְׂדוֹת הַבַּר וְיַעֲרוֹת הָאֳרָנִים, שֶׁיִּזְכֹּר

שָׁנָה וּקְצָת אַחֲרֵי מוֹתוֹ, שָׁב אָבִי אֶל מִרְפֶּסֶת בֵּית יַלְדוּתִי, וְהִתְיַשֵּׁב עַל כִּסֵּא נוֹחַ מְפֻסְפָּס לְיַד הַמַּעֲקֶה. אֲנִי, שֶׁכְּבָר לָמַדְתִּי

בְּסִירַת נְיָר שָׁט אָבִי בָּעוֹלָם וְשׁוֹאֵל מָתַי נַגִּיעַ. וְהָעוֹלָם הוּא קַר. וְהָעוֹלָם הוּא מַר. וְהָעוֹלָם הוּא צַר וְאַכְזָר. וְאָבִי לְבַדּוֹ

טוֹב שֶׁהִסְפַּקְתִּי אֶת שְׂדוֹת הַסַּבְיוֹנִים מוּל בֵּית הַחוֹלִים בֵּילִינְסוֹן בְּ-1965. הָיִיתִי בֶּן חָמֵשׁ, וּלְאַחַר בְּדִיקַת הָאֲחָיוֹת הָיִיתִי מִתְרַצֶּה בְּחַמְצִיצִים וּבְחַרְצִיּוֹת.