יֵשׁ שֶׁשָּׁמַיִם מַאֲדִימִים יֵשׁ שֶׁדַּרְדָּרִים מַסְגִּילִים לְעֵינֶיהָ כֵּן אֲדוֹנִי אֲנִי יוֹדֵעַ יַלְדָּה מִתְאַבֶּדֶת יֵשׁ לְךָ כְּלוֹמַר אֵין רָאִיתִי אֲפִלּוּ אֲנִי

קוּם פְּתַח לִבְּךָ כִּי־בָא אוֹיֵב פְּתַח דַּלְתוֹתֶיךָ לָרוּחַ שֶׁלֹּא־נוֹשֵׂאת־דָּבָר קוּם־גִּיל בֵּין־שְׁנֵי פְרָצֶיךָ: הַנּוֹשֵׁב וְהָאוֹרֵב קְרָא בְּלֵב אוֹהֵב כָּאן בְּאֶמְצַע־הַדֶּרֶךְ קְרָא

מִכָּאן אֲנִי רוֹאֶה יַמָּאִים שֶׁאוֹבְדִים וְשָׁבִים שֶׁשָּׁמַיִם מַחְשִׁיכִים בְּצֶבַע הָיִינוּ חַיָּלִים וְהָיוּ לָנוּ מַחְבָּרוֹת הָיִינוּ חֲגִיגָה מַבְעִיתָה לִנְשָׁמוֹת מֵתוֹת אַחַר

כִּי מַהוּ הָאָדָם אִם לֹא יוֹרֵד יָם שֶׁמִּתְעוֹרֵר בְּכָל יוֹם אֶל מְאוֹר הַנִּעֲנוּעַ עַל גַּלִּים

(ליונתן) כְּשֶׁהָיִינוּ יְלָדִים יָדַעְנוּ יוֹתֵר שֶׁמִּתַּחַת לָאֲבָנִים מִסְתַּתּרִים חֲרָקִים מְנֻחָשִׁים וְיָדַעְנוּ שְׁמוּעוֹת עַל אֵל מַרְבֵּה שֵׁמוֹת עָמַדְנוּ וְהִבַּטְנוּ וְהָפַכְנוּ אֲבָנִים

(לאמי) צַד אַחֵר וְלָבָן לְמִלּוֹת הָאֵל זוֹ הַיָּד הַסּוֹלַחַת אִמָּא זוֹ הַיָּד הַחוֹמֶלֶת עָלֵינוּ אִמָּא יֵשׁ לָנוּ אִמָּא כִּבְשָׂה אִמָּא

וּבְכֵן אֱלֹהַי הִסְתַּקְרַנְתִּי וּתְהֵא זוֹ לְךָ מִנְחַת הַפְּרֵדָה שֶׁל גּוּפִי אֲנִי בִּידֵי שָׁמַיִם הָעוֹלָם אֲהוּבִי

בְּכַוָּנָה לַעֲשׂוֹת כָּכָה לִפְשֹׁט אֶת הָעוֹר וְהַבָּשָׂר וְהָרֶגֶל לִפְשֹׁט עַל כָּל הַחֲתִיכוֹת שֶׁלְּךָ וְשׁוּב לְגַלּוֹת אֶת הֶחָסֵר אֶת אוֹתוֹ חָסֵר

הַזְּמַן זָ כָּל כָּךְ הַזְְּמַן זָ דּוֹחֵף הַגּוּף וּ מִ תְ מַ זֵּ ל דּוֹחֵף הַקִּירוֹת בְּכֹחַ מְעַנְיֵן שֶׁיּוֹתֵר נִשְׁמָע

המלחמה שוקעת שקיעה אדירת ממדים, סוחפת כול. אנחנו נגררים בתוכה כרהיטים מחוץ לבית. מופתעים עד כלות, ועם זאת משוכנעים שהכרנו