המלחמה שוקעת שקיעה אדירת ממדים, סוחפת כול. אנחנו נגררים בתוכה כרהיטים מחוץ לבית. מופתעים עד כלות, ועם זאת משוכנעים שהכרנו מאז ומעולם. המלחמה היא שפה, רצף תנועות, הסחוס שמעולם התחכך בין עצמותינו הדקות. אנקור (כלומר דרור, כלומר ציפור כלשהי או כלי מלחמה) נוחת על השולחן. לוח מהוקצע נשרט אינספור שריטות רכות מאז הבוקר. עכשיו ענף קל נופל עליו.
