אֲפִלּוּ חוֹמָה בַּת אֶלֶף שָׁנִים, אֲפִלּוּ מִבְצָר, לְעוֹלָם לֹא יוּכְלוּ לִשְׁכֹּחַ אֶת אַבְנֵי הָהָר.

הִתְפַּיַּסְתִּי עִם עֵץ בּוֹנְסַאי. שָׁנִים זָכַרְתִּי אֶת נְסִבּוֹת הַגָּעָתוֹ אֵלַי כְּמַתָּנָה מְנַחֶמֶת בְּיָמִים קָשִׁים וְנָתַתִּי לוֹ רַק מָה שֶׁהָיָה בְּכוֹחִי. הוּא צָמַח כְּפִי יְכָלְתּוֹ. עַכְשָׁו,

                    לרון נשיאל "נִפָּגֵשׁ כָּאן גַּם מָחָר", אוֹמֵר שַׁדְרַן הָרַדְיוֹ לְמַאֲזִינָיו בְּתֹם תָּכְנִיתוֹ וְנוֹטֵל אֶת יַלְקוּטוֹ.

לֹא הָיוּ רַחֲמִים בְּפִנַּת אִסּוּף הָאַשְׁפָּה אֵלֶיהָ הֻשְׁלְכוּ חֲפָצָיו שֶׁל הַזָּקֵן שֶׁהִתְגּוֹרֵר בַּדִּירָה הַהִיא. דָּבָר לֹא נֶעֱלַם מֵעֵינֵי הַמְּשַׁפְּצִים שֶׁבְּפִסְגַּת הָעֲרֵמָה הִצִּיבוּ, כְּיַהֲלוֹם בְּרֹאשׁ כֶּתֶר,

מִי שֶׁחַי זוֹכֵר אֶת מֵתָיו, מִי שֶׁמֵּת זוֹכֵר אֶת חַיָּיו חֹרֶף וָקַיִץ, אָבִיב וּסְתָו.