הוֹ שָׁלוֹם! תִּרְאוּ מִי בָּא! אֵיזֶה אוֹרֵחַ! אֵיזֶה כָּבוֹד! אֵיזֶה בִּקּוּר! בָּרוּךְ הַבָּא! בּוֹא תֵּשֵׁב! מַה תִּשְׁתֶּה! מָה אַתָּה מְסַפֵּר!
הַיְלָדִים בִּקְשׁוּ לְטַפֵּס עַל הַמְבֻגָּרִים, וְאֵלֶּה הֱנִיפוּם עַל כִּתְפֵיהֶם, וְנִרְאוּ לַיְלָדִים שְׁחָקִים פְּדוּרֵי עָנָן, וְקוֹל שְׂחוֹקָם חָבַק כּוֹכָב כַּחֲבֹק נַחַל
אוֹי לַפֵּרוֹת הָאֲפִילִים הָאוֹחֲזִים עוֹד בֶּעָנָף. שְׁעַת דִּמְדּוּמִים אַרְגְּמָנִית מַקְדִּימָה לְהִשְֹתָּרֵר. עַל הָאָרֶץ מַבְאִישׁ הֲמוֹן פְּרִי שֶׁהִבְשִׁיל זֶה מִכְּבָר וְלֹא
הֵסַרְתִּי כָּל מָה שֶׁבִּקְּשׁוּ וְיוֹתֵר מִמָּה שֶׁהָיָה עָלַי. הָיִיתִי מַצְהִירָה רַק עַל מִלִּים. בְּעִקָּר חֶסְרוֹנָן לוּ נִשְׁאַלְתִּי. לֹא בָּאתִי לַעֲשׂוֹת
הִתְפַּלֵּאתִי שֶׁהַיְּלָדִים שֶׁלָּהֶם שְׂמֵחִים. צוֹחֲקִים בְּקוֹל. מְחַכִּים לְיוֹם הַהֻלֶּדֶת. מַטִּים אֶת הָרֹאשׁ וּמְקַבְּלִים בְּרָצוֹן לְטִיפָה. שִׂמְחָה לֹא גָּרְמָה לָהֶם מְבוּכָה.
מִכָּל מַה שֶּׁקָּרָה הוֹרַי שָׂרְדוּ עָבְדוּ קָשֶׁה אַף פַּעַם לֹא יָשְׁבוּ בְּבֵית קָפֶה אִמָּא הֵכִינָה אֹכֶל מִשְּׁנַיִם שְׁלוֹשָׁה פְּרוֹדוּקְטִים אַבָּא
אוּלַי אַף פַּעַם לֹא נֵדַע אֵיךְ חוֹזְרִים מִכָּאן, אֵיפֹה נִמְצָא פֶּתַח הַלֵּדָה. הַיָּד שֶׁהָיְתָה בְּיָדֵנוּ נִשְׁמְטָה כְּבָר מִזְּמַן, אֶצְבְּעוֹתֵינוּ תּוֹעוֹת
כָּל זֶה קָרָה בֶּאֱמֶת: פִּתְאוֹם הָעוֹלָם הָיָה דֶּלֶת וּפָנַי וְגוּפִי נַעֲשׂוּ טִיט וָמֶלֶט וּבִפְנִים הָמוּ אֵלַי קוֹלוֹת יְלָדִים וְהוֹרִים, וְהַנֶּפֶשׁ
כָּל אֶחָד יֵשׁ לוֹ תַּפְקִיד בָּעוֹלָם הַזֶּה מִלְּבַד הַתַּחַשׁ. הַתַּחַשׁ אֵין לוֹ תַּפְקִיד בָּעוֹלָם הַזֶּה. הוּא – כָּל תַּפְקִידוֹ לִהְיוֹת
"לֹא־רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא־צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם־לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה'" (עמוס ח, יא) שׁוּב שׂוֹרֶפֶת שֶׁמֶשׁ. תָּמִיד נוֹלֶדֶת לְהוּטָה אֶל שָׁמַיִם
אָבִי שְׁחוּם עוֹר וּשְׂעָרוֹ פֶּחָם שַׁתְקָן וְרָזֶה, מַבָּטוֹ חוֹרֵךְ כְּלַהַבְיוֹר. בִּפְסַק לֵב חָצוּב כִּבְאֵר וְקָשֶׁה כְּאֶבֶן צֹר אִמִּי אוֹהֶבֶת אֶת
אֶת הָאֲדָמָה הַלְּחוּמָה שֶׁלָּנוּ אָנוּ מְעַצְּבִים בְּנוֹף הַגּוּף הַוָּאדִיּוֹת זוֹרְמִים בְּמֵי דָּמֵּנוּ הָרְכָסִים מִתְרוֹמְמִים מֵעוֹר שָׂרוּף וְהַדְּמָמָה הָעֲמוּמָה בָּעֵמֶק
תִּכְתֹּב אוֹתָנוּ בְּסֵפֶר הַחַיִּים כֹּותֵב, כּוֹתֵב תִּזְכֹּר אוֹתָנוּ כְּמוֹ אַהֲבָה רִאשׁוֹנָה זוֹכֵר, זוֹכֵר אַל תַּחְזֹר סְתָם עַל מַה שֶּׁאָמַרְתִּי חוֹזֵר,
אֲנִי רוֹצה תָּמִיד עֵינַיִם בַּגַּב בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי חוֹרֶטֶת עַל הַלּוּחַ לרְאות שְׁלוֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה זוּגוֹת עֵינַיִם נוֹשְׂאוֹת תְּפִלָּה לַהַפְסָקָה וְזוּג
שְׁלוֹשִׁים וְאֶחָד בְּאוֹגוּסְט אַלְפַּיִם וּשְׁבַע עֶשְֹרֵה לַהַט הַמִּדְרָכוֹת נִמְהַל בְּלַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת הַיָּמִים מִתְקַצְּרִים וְאוּלַי אַף תַּשׁ כּוֹחָהּ שֶׁל חַמָּה
הֶעָרָה כָּךְ הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת: לְהַתְחִיל בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְכָךְ יָד בְּיָד לְסַדֵּר אֶת הַתֹּהוּ לִבְרֹא אֶת עוֹלָמֵנוּ.
אֵינֶנִּי כּוֹתֶבֶת לְכָל מָאן דְּבָעֵי וְהַנִּמְעָן אֵינוֹ הַיְּקוּם הַמִּתְחוֹלֵל מוּל עֵינֵינוּ הַמִּלִּים מִתְקַפְּלוֹת אִשָּׁה אֶל אֲחוֹתָהּ מְנִיעוֹת גַּלְגַּל בְּתוֹךְ גַּלְגַּל
בִּתִּי מְסַדֶּרֶת כְּרָכִים שֶׁל תַּלְמוּד בָּבְלִי עַל הָרִצְפָּה בּוֹנָה לָהּ שְׁבִיל מֵהַחֶדֶר אֶל הַחוּץ לְאָן אַתְּ הוֹלֶכֶת? מְדַלֶּגֶת לָהּ
תָּמָרָה לוֹקַחַת אֶת הַזְּמַן מִמֶּנִּי לֹא בְּנִימוּס תָּמָרָה לוֹקַחַת אֶת הַזְּמַן בּוֹנֶה וּמְפָרֶקֶת אוֹתוֹ קֻבִּיּוֹת קֻבִּיּוֹת תָּמָרָה מְיַצֶּרֶת
אַחֲרֵי שָׁנִים שֶׁל דְּרָשׁ תֵּן לִי פְּשָׁט עָבַרְתִּי עַל הָאֶפְשָׁרֻיּוֹת צִטַּטְתִּי וְנִתְלֵיתִי בְּאִילָנוֹת תֵּן לִי פְּשָׁט אֵינִי חוֹפֶרֶת עַכְשָׁו
כָּל הַכְּאֵבִים נִפְרְשׂוּ כִּזְנַב טַוָּס לָכוּד בַּחֶדֶר, נֶחְבָּט בְּקַרְנוֹתָיו לֹא יָכֹלְתִּי לְהִתְעַלֵּם הָיָה בָּזֶה יֹפִי. בַּחֶדֶר הַסָּמוּךְ שׁוֹכֶבֶת כְּמוֹ
