הִיא רוֹקֶדֶת מוּלִי וַאֲנִי שֶׁמְּשַׁלֵּם עַל הַשִּׁירִים בִּזְמַן עָתִיד וּבִזְמַן עָבָר אֲנִי בַּזְבְּזָן שֶׁל מִלִּים אֵין לִי מִלָּה אַחַת בִּמְזֻמָּן.
אֶצְבְּעוֹת אוֹר מְלַטְּפוֹת אֲדָמָה מִתְנַשֶּׁמֶת לְאִטָּהּ (כְּמוֹ בֶּטֶן אִשָּׁה הָרָה בִּשְׁנָתָהּ). לְפֶתַע מַטַּח צִפּוֹרִים מִלֹּעַ הָרָקִיעַ, הָרוּחַ מְפַזֶּרֶת בִּנְשִׁיפָה אֶת
אֲנִי לֹא מִפֹּה. רִגְעֵי הַוַּדָּאוּת שֶׁלִּי קְצָרִים כְּמוֹ אוֹר בַּחֲדַר הַמַּדְרֵגוֹת.
וְאִמָּא שֶׁלִּי נָתְנָה רְשִׁימָה אֲרֻכָּה בִּכְתַב יָדָהּ עַל פֶּתֶק לְהָבִיא. נִלְהָב מִשְּׁלִיחוּתִי, יֶלֶד נָבִיא, יֶלֶד תִּקְווֹת, יֶלֶד עַל-חוּטִי, יָצָאתִי בְּצַעֲדֵי
בָּאתִי לָעוֹלָם בְּגוּף רִאשׁוֹן יָחִיד. עוֹד לֹא הָיָה לִי אֱלֹהִים עוֹד לֹא יָדַעְתִּי שֶׁמֵּעָפָר בָּאתִי. מֵעַל רֹאשִׁי עֵצִים הִסְתַּעֲפוּ בְּלִי
אַהֲבָה שֶׁנִּתְּנָה לִי לְמִשְׁמֶרֶת מְאֻחֶרֶת מַחְזִיקָה אוֹתִי עֵרָה בַּלֵּילוֹת. בָּרִאשׁוֹנָה נִרְדַּמְתִּי. אֲנִי מַקִּיפָה אֶת מְקוֹמָהּ בְּצַעַד מָדוּד, עוֹרֶכֶת שְׁלָטִים קְטַנִּים
1. האגדה לבית אבא תָּמִיד לָקַח אוֹתִי לְסַיֵּר בַּטַּיֶּסֶת הָיָה צַלָּם חוֹבֵב רָצִיתִי לָטוּס צִלֵּם אוֹתִי בַּמָּטוֹס בְּשָׁחֹר-לָבָן צִלּוּמֵי-אֲוִיר בְּצֶבַע
לענת ישראלי, שהיא אמי 1-. מַדּוּעַ כְּשֶׁהִכִּירוּ הוּא בָּכָה מִגַּעֲגוּעַ לְיַלְדָּה בַּת שְׁמוֹנֶה? כִּי הִיא הָיְתָה בָּאָרֶץ. כִּי הוּא לֹא.
לְצַעֲרֵנוּ אַתָּה אָדָם שֶׁצָּרִיךְ קָפֶה וְלֹא רַק בַּהֶקְשֵׁר שֶׁל חַיֶּיךָ כָּאן. נִזְקַקְתָּ כְּדֵי לָשֶׁבֶת שָׁקֵט בַּנּוֹף מוּל הַנּוֹף בַּחֹרֶשׁ מֵעַל
נוּ, נִכְנָסִים? מָתַי כְּבָר נִכְנָסִים? קָדִימָה, תַּחֲנוֹת פִּקּוּד דָּרוֹם, אָמְרוּ אֶתְמוֹל שֶׁנִּכְנָסִים הַיּוֹם, אָמְרוּ שִׁלְשׁוֹם שֶׁנִּכְנָסִים אֶתְמוֹל, הַיּוֹם אָמְרוּ שֶׁנִּכָּנֵס
בַּשֶּׁקֶט הַיָּבֵשׁ שֶׁל הַשַּׁבָּת יֵשׁ עֲזוּבָה כְּבֵדָה לְלֹא נָשׂוֹא הַכֹּל מוּכָן, לָכֵן הַכֹּל שָׁבַק הַכֹּל הַזֶּה יוּצַר וְאָז שָׁבַק כִּי
אָמְרוּ לִי שֵׁב צַיֵּר בֵּינְתַיִם עֵץ עֲשֵׂה עֵץ מְצֻיָּר עָשִׂיתִי עֵץ יָצָא לִי מְצֻיָּן סִיַּמְתִּי לְצַיֵּר הִמְשַׁכְתִּי לְחַכּוֹת אֲבָל אַחֶרֶת,
אֶלֶף פַּעַם כְּבָר בִּקַּשְׁתִּי לְהַשְׁאִיר אֶת הַמַּפְתֵּחַ בֶּעָצִיץ הַזֶּה מִשְּׂמֹאל אֵלֶּה חָארוֹת, הֵם אַף־פַּעַם לֹא עוֹשִׂים אֶת זֶה נָכוֹן הֵם
גּוּף אֶחָד שׁוֹכֵב כְּמוֹ סֵפֶר שְׁנֵי גּוּפִים שׁוֹכְבִים כְּמוֹ סֵפֶר שָׁם סָגוּר וּפֹה פָּתוּחַ כְּמוֹ אֶפְשָׁר לִקְרֹא בָּהֶם הֵרְצְל גַּם
הַצִּפּוֹר (הֵן תָּמִיד שְׁתַּיִם: זוֹ הַחַיָּה בָּעֵץ וְזוֹ שֶׁבַּדַּף. לִשְׁתֵּיהֶן כָּנָף, רַק אַחַת יוֹדַעַת לָעוּף. הָאַחֶרֶת נֶחְבֶּטֶת בְּמָה שֶׁמְּדַמָּה לְשָׁמִים,
עוֹרֵב עַל הַגַּג. עַכְשָׁו, מִשֶּׁלָּכַדְתִּי אֶת תְּשׂוּמַת לִבְּכֶם, אֹמַר מַשֶּׁהוּ עַל הָעֵץ דַּוְקָא, הַנִּקְשָׁר לַדְּבָרִים הַחַיִּים, הַחַפִּים. אֶלָּא שֶׁלַּהַק אוֹתִיּוֹת
הָהּ כְּתִיבָה! מְלָאכָה תְּמוּהָה לְלֹא חֹמֶר! בַּחַלּוֹן קוֹפַחַת לְבָנָה וְהָעוֹלָם, מִתּוֹךְ שֵׁנָה, מְדַדֶּה אֶל אָבְדָנוֹ הַמְּשֻׁנֶּה. קוֹרֶה שֶׁבְּנֵי אָדָם מְאַבְּדִים
חֵרֶף חֶרֶב הַסּוֹף הַמַּר, דַּע בְּכָל הַגִּלְגּוּלִים שֶׁאֶבְחַר בָּזֶה שׁוּב וּבִלְבַד הֶרֶף אַהֲבָתֵנוּ.
הַדְּבָרִים שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא מְדַבְּרוֹת עֲלֵיהֶם: בְּגִידַת הַגּוּף הָעוֹבֵר וָשָׁב הִתְעַבּוּת הָאַגָּן בְּדִיקוֹת הַדָּם חֹסֶר הַשֵּׁנָה דְּחִיסוּת הַבָּשָׂר לֵיל הַטְּבִילָה
וְאֵיךְ מִתּוֹךְ כָּל הַחוֹל הַזֶּה בָּנִיתָ לִי בַּיִת עֲרוּגוֹת הַטַּעַם הִצְמִיחוּ אֶת אַהֲבָתֵנוּ טַעַם קִשּׁוּאִים, גָּד וְשׁוּם וּמִתּוֹךְ סַעֲרוֹת הַחוֹל
אֲנִי אוֹמֶרֶת לָךְ תִּבְחֲרִי לִחְיוֹת. יֵשׁ דְּבָרִים בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁשָּׁוֶה לִחְיוֹת עֲבוּרָם. תִּינֹקֶת מִתְגַּלְגֶּלֶת בְּמוֹרַד הַמַּגְלֵשָׁה, יַלְדָּה בַּת חָמֵשׁ שֶׁלּוֹמֶדֶת