מֵעֲרוּץ הַקְּנִיּוֹת עֵינַיִם
אֲנִי מְגַלֶּה שֶׁכָּל הַשָּׂדוֹת, כָּל הָעֵצִים אֵצֶל חָבִיב הַקֻּפָּה רוֹשֶׁמֶת פָּחוֹת יֵשׁ תַּחֲרוּת עַל הַשֵּׁם הַזּוֹל בְּיוֹתֵר הַזּוֹל בְּיוֹתֵר, תַּחֲרוּת
עִם מְעַט מוּצָרִים אֵין כֶּסֶף וּבְכָל זֹאת מַמְתִּין
כשמעיפים לו כזאת מכה באצבע
בָּרְאִי הֵם נִרְאִים כְּמוֹ מַסֵּכָה דַּקָּה, הִנֵּה, בְּכַרְטִיס הָאַשְׁרַאי קָנִיתִי אוֹתָם.
בְּפַח אַשְׁפַּת שְׁנֵי פַּסֵּי הַצֶּנַע. אֶת תְּלוּשֵׁי הַקְּנִיָּה
וְזֶה קָטָן מִדַּי וְזֶה זוֹל מִדַּי בֶּטַח לֹא שָׁוֶה וַאֲנִי רוֹצָה עַל גַּלְגַּלִּים וְזֶה אָפְנָתִי אֲבָל לֹא נוֹחַ וְשֶׁתִּהְיֶה
אָז הַמְּחִירִים בַּשָּׁמַיִם, לֹא קוֹנִים כָּאן אֲהָבוֹת, לֹא, לֹא… כַּנִּרְאֶה. בִּמְקוֹם זֶה מְקַבְּלִים, אַהֲלָן, הֵי, מַה נִּשְׁמָע? מַה קּוֹרֶה? הָאִשָּׁה…
בְּרָמִי לֵוִי בַּשּׁוּפְרָסַל דִיל.
הֵרַמְתִּי שֶׁקֶל אַחֶרֶת? 31.8.2007
בָּתָה וְגָרִיגָה, לבונטין פינת אלנבי אִשָּׁה הָרָה פּוֹסַעַת, מִתְיַשֶּׁבֶת פֶּתַע לְשֻׁלְחַן בֵּית הַקָּפֶה. זֶה צִיר נַפְשִׁי. "עוֹד לֹא בָּאָה
יַחְפָן שֶׁל בְּאֶמְצַע שְׁיָרִים בִּיסְקְוִיטִים רַע יַחְפָן שֶׁל סוּג נֶהֱנֶה הַנִּתָּן
בִּיעָף עַל עִיר לֹא מְכֻרְבֶּלֶת. יֶלֶד וְיַלְדָּה הָאַהֲבָה. צְלִילֵי הַגֵּיהִנּוֹם מְיַלְּלִים בְּסַאוּנְד אֵיכוּתִי לֹא מִתְיָאֵשׁ.
בְּיָדָהּ הָאַחַת כִּסֵּא מִתְקַפֵּל.
מתוך תחינות קשות על קרטון קשיח אני מבקש רחמים אני חולה אני יתום אין לי אמא ואין לי אבא
בַּלַּיְלָה הוּא קוֹלֵעַ אֶת יָדָיו לְקֵן ומִתְכַּנֵּס בּוֹ, עֵינַיִם מֵצַח קֹדֶם, וְאָז, בְּעִקְּבוֹתֵיהֶם, הַכֹּל – צַוָּאר, כְּתֵפַיִם, קְעָרָה, הַלֵּב, עַד
וְנִשְׁאַרְתִּי בְּלִי אוֹטוֹ כִּי (כְּפִי שֶׁהִסְבִּירָה לִי בִּסְנִיף הַתְּקוּמָה בְּתֵל אָבִיב רְוִיטַל), וְאַחֲרֵי שֶׁנִּשְׁאַרְתִּי בְּלִי אַהֲבָה (אֵיזֶה שֵׁם), damnבָּרִיא וְחָרַצְתִּי:
הוּא אָמַר, הָיָה פֹּה פַּעַם קַו פָּעִיל? הוּא שָׁאַל הוֹרָאַת קֶבַע? אֲנִי יָצָאתִי לָשֶׁבֶת בַּחוּץ. אוּלַי עִשַּׁנְתִּי סִיגַרְיָה. הוּא אָמַר
בנימין שבילי ★ רַחְמָנוּת עָלַי שֶׁאֲנִי כָּל הַדֶּרֶךְ מִתֵּ"אָ לִירוּשָׁלַיִם חוֹשֵׁב עַל מְקוֹרוֹת הַפַּרְנָסָה אֲנִי בְּלֵב הַ non וְחִישׁ בָּלַע
זֶה שָׁנִים), חֲצִי מִילְיוֹן יְלָדִים בְּתַחְתִּית הַהַכָּרָה,
