אָנַסְטַסְיָה שְׁמָהּ. לְהִתְעַסֵּק אִתָּהּ. וְצַיְּתָנִים. וַאֲנִי,
אָז הֵיכָן מוֹלַדְתָּם שֶׁל הַמְטַפְּלִים וְרוֹחֲצוֹת אֶת בְּשָׂרִי בִּזְהִירוּת הַאִם לֹא הִגִּיעָה הַשָּׁעָה לְמֶרֶד הַפּוֹעֲלִים הַזָּרִים בְּסִימֶטְרִיָּה, בְּכָבוֹד הֲדָדִי, שֶׁיַּשְׁבָנָהּ
★ אֲנִי בְּעֶגְלָתִי, נוֹסֵעַ בִּשְׂדֵרוֹת הַקֶּרֶן הַקַּיֶּמֶת. עֵינַי קוֹלְטוֹת וּמְזַהוֹת נוֹפִים וּמְקוֹמוֹת: מֶשֶׁק הַפּוֹעֲלוֹת כְּבָר מֵאָחוֹר וְהִנֵּה קִרְיַת מֵאִיר, גְּבוּלָהּ
וְאֶת מִי זֶה בִּכְלָל מְעַנְיֵן שֶׁאַתָּה מַסְרִיחַ בְּחֻלְצַת פְלָנֶל אֲרֻכַּת שַׁרְווּלִים בַּתּוֹר בְּמַעֲדַנִּיַּת קַרְלְסְבֶּרְג הָרוּסִי בְּפֶתַח תִּקְוָה בְּעֶרֶב רֹאשׁ שָׁנָה
מִישֶׁהוּ רָצַע אוֹתְךָ בְּעֵדֶן הַבָּשָׂר, בִּמְתִינוּת שֶׁל אֶקְדַּח חוֹרִים לֹא הֵנַדְתָּ אַף כְּשֶׁמִּשְׁטֶרֶת הַהֲגִירָה בָּדְקָה אֶת תֹּקֶף רִשְׁיוֹן הַשְּׁהִיָּה נַחֲלַת
הַזָּר, אוֹתְךָ נַשְׁפִּילָה כּוּשִׁי כּוּשִׁי קָט יָבוֹא גַּם הַשַּׁבָּאבּ
בְּמוֹרַד כְּבִישׁ הָאַסְפַלְט אֲרוּזוֹת בְּגוּף דַּק שֶׁאֵין לָהֶן מְנַחֵם
אִירִינָה – – מֵעֵינַיִם דְּלוּקוֹת מַשָׁה מְסִיטָה אֶת מִשְׁטַח הַמִּצְרָכִים עִם גְּבָרִים שְׂעִירִים בְּחֻפְשָׁה. אַחַת אַרְבַּע
הִיא אָמְרָה "הָלוֹ", וְהוּא שָׁאַל: "לָמָּה הָעַצְבָּנוּת הַזֹּאת, בֻּבָּה?" וְהִיא: "בְּרֶבַע לְאַרְבַּע הוּא עָשָׂה לִי, תָּבִיאִי אֶת הָאֶקְדָּח. עָשִׂיתִי לוֹ:
1. שׁוֹקוֹלָד פָּרָה 7290000255903 729000287248 וְ־7290000135700 נֶקְטַר־אֲפַרְסֵק וַחֲמוּצִים סִינִי הַבַּת שֶׁלִּי עוֹד מִסְתּוֹבֶבֶת מַה הִיא עוֹשָׂה זַיִת סוּרִי מְבֻקָּע 7290000046006
מִצְטַעֶרֶת גְּבֶרֶת אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁהִמְתַּנְתְּ הַרְבֵּה בַּתּוֹר בּוֹנוּסִים לְמַשְׁאַבִּים אֱנוֹשִׁיִּים מִצְטַיְּנִים, (גְּבֶרֶת, אַתְּ לֹא שׁוֹמַעַת שֶׁהַתִּינוֹק שֶׁלָּךְ בּוֹכֶה?) עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע
לֶגְלֶס. דֶּגֶם 803 מָקַ"ט 12985. מֵעוֹלָם לֹא קַמְתִּי מֻבְרָג וּמִמֶּנּוּ מָעֳבָרוֹת פְּקֻדּוֹת סִיבוּב, כִּיפוּף, הַקְלֵד צְבִי וּשְׁקִיעָה. בְּשָׁעָה חָמֵשׁ וַעֲשָׂרָה,
צֶ'כוֹב, בּוּרְקְהַרְט, תַּכְלִית חַיַּי הִיא הַמַּסָּע
חסר אונים שיר 352 מתוך 'לורם איפסום'
וְשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אֲגוֹרוֹת חֶשְׁבּוֹן חַשְׁמַל מִזּוֹנָה לְזוֹנָה בַּתַּחְשִׁיב הַסּוֹפִי לֹא תִּגַּע בִּי יוֹתֵר, וְלֹא נִגַּע יוֹתֵר, גַּם כָּכָה לֹא נָגַעְנוּ
הַכֶּסֶף הוּא קוּרֵי הָאָבִיב הַמְּתוּחִים בָּאֲוִיר הוּא דְּבָרִים קְטַנִּים שֶׁנִּמְצָאִים בְּכָל מָקוֹם: הַנַּעֲלַיִם הַמְשֻׁנּוֹת שֶׁל לָקוֹחוֹת הַבַּנְק הַבִּלְתִּי אֶפְשָׁרִיּוֹת, בְּאוֹר
מִזְדַּחֶלֶת כְּמוֹ נָחָשׁ בָּעֵשֶׂב.
"אֵין תְּנוּעוֹת עֲתִידִיּוֹת לְחֶשְׁבּוֹן זֶה". לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת, נִסִּיתִי לְהַרְגִּיעַ אֶת עַצְמִי, מְדֻבָּר כָּאן עַל תְּנוּדוֹת קְטַנּוֹת – לֹא תְּנוּעוֹת
חַיֵּינוּ הַכַּלְכָּלִיִּים מְרַצְּדִים בְּיָרֹק עַל מָסַךְ הַמַּחְשֵׁב. לֹא כֵן עֵינֶיהָ שֶׁל הַפְּקִידָה הַנּוֹקְשׁוֹת כִּשְׁלָדִים עַל מַקְּשֵׁי הַמִּקְלֶדֶת. עָלַי לֶאֱסֹף אֶת
בְּתֵבַת הַדֹּאַר מְטֻטֶּלֶת אוֹרְלוֹגִין הַלַּיְלָה הַיּוֹם מִצְטַמְצֵם לְכֶסֶף: אֵשׁ בִּסְלִיל תַּנּוּר מַאֲדִים. נוֹחֲתִים עַל הָאַנְטֶנוֹת כְּמוֹ הָיוּ
