שירים

  • דרש

  • פשט

פרץ-דרור בנאי

הַמַּעֲבִידִים בּוֹכִים בְּדִמְעוֹת תַּנִּין מְדֻמֶּה

טל ניצן

בְּכ"ב בְּאִיָּר התשס"ז וְהַתְּשׁוּקָה הַקָּשָׁה הַמְמֻשֶּׁכֶת לְגֶשֶׁם שָׁם סְבָבוּנִי בָּתֵּי מִדּוֹת תֵּלְאָבִיב שֶׁרָתוֹן סִיטִי טַאוּאֶר וּבְצֵל הַמִּגְדָּלִים וּמִצְחֵיהֶם הַשְּׁטוּחִים בִּצְהֹב

בני להמן

וְאוּלַי אֲזַמְזֵם שִׁיר שֶׁשָּׁמַעְתִּי אֻמְ לָלָה אֻמְ לָלָה אֻמְ לָלָה אֻמְ לָלָה אֻמְ לָלָה אֻמְ לָלָה פִּטַּרְתִּי שְׁלֹשָה פּוֹעֲלִים.

חזי לסקלי

1. מֵעוֹלָם לֹא עָזְבָה אֶת בֵּיתָהּ מִבְּלִי שֶׁנָּטְלָה עִמָּהּ מִלְחִיָּה קְטַנָּה – – כָּל כָּךְ תָּפֵל הָיָה בְּעֵינֶיהָ הָעוֹלָם.  

אדמיאל קוסמן

לְרוֹמֵם אוֹ לְהַשְׁפִּיל, פְּנֵי חַמָּה כִּלְבָנָה, אֶת רְצוּעוֹת הַלֵּב שֶׁלִּי וּבֶרֶךְ לְפָנָיו כּוֹרֵעַ, לֹא דַּי לוֹ לִמְנַהֵל מִפְעַל מַתֶּכֶת וְהָרֶשַׁע

אילן שיינפלד

בַּעֲלֵי הַהוֹן נִתְּקוּ אוֹתָנוּ מִן הָאֲדָמוֹת וְהוֹבִילוּ אוֹתָנוּ לַעֲבֹד וְלָמוּת בֶּעָרִים הַגְּדוֹלוֹת, הַצְּפוּפוֹת, שֶׁנִּבְנוּ בִּמְיֻחָד עֲבוּרֵנוּ.   הֵם הִרְגִּילוּ אוֹתָנוּ

נתן אלתרמן

(1944) מְזַמְּרִים חֲלִילִים וּמְנַסֵּר הַכִּנּוֹר, בְּמָז'וֹר וּמִינוֹר, שִׁירַת נֵפְט וְצִנּוֹר.   מִתְלַחְשִׁים הֶנְרִי סְטִימְסוֹן וְאַלְפְרֶד נוֹקְס, בּוֹעֲרִים חֲלוֹמוֹת שֶׁל מָזוּט

טל ניצן

כְּשֶׁמַּעֲרִיב לְחַיָּה קְטַנָּה מִמֶּנָּה.

נועה שקרג'י

"בחוזה אחיד גודלן המזערי של האותיות יהיה שני מילימטרים… הרווח בין השורות לא יקטן מגודל האות בשורה… האותיות בשורות לא

רוברט וייטהייל-בשן

מֵעֲרוּץ הַקְּנִיּוֹת עֵינַיִם

מואיז בן הראש

אֲנִי מְגַלֶּה שֶׁכָּל הַשָּׂדוֹת, כָּל הָעֵצִים אֵצֶל חָבִיב הַקֻּפָּה רוֹשֶׁמֶת פָּחוֹת יֵשׁ תַּחֲרוּת עַל הַשֵּׁם הַזּוֹל בְּיוֹתֵר הַזּוֹל בְּיוֹתֵר, תַּחֲרוּת

דרור אלימלך

עִם מְעַט מוּצָרִים אֵין כֶּסֶף וּבְכָל זֹאת מַמְתִּין

אגי משעול

בְּסִמְטוֹת הַהִיפֶּר אֲנִי דּוֹחֶפֶת עֲגָלָה כְּמוֹ אִמָּן כּוֹתְרוֹת הַמִּבְצָע מִתְנַפְנְפוֹת לַמְעַיְּנִים שֶׁחַיַּי עֲשׂוּיִים רַק מֵחַיִּים, מִתְנַהֶלֶת בְּעִקּוּל הַדּוֹגְלִי תַּאֲמִינִי לִי.

תומר ליכטש

כשמעיפים לו כזאת מכה באצבע

דליה פלח

בָּרְאִי הֵם נִרְאִים כְּמוֹ מַסֵּכָה דַּקָּה, הִנֵּה, בְּכַרְטִיס הָאַשְׁרַאי קָנִיתִי אוֹתָם.

סיגל בן־יאיר

בְּפַח אַשְׁפַּת שְׁנֵי פַּסֵּי הַצֶּנַע. אֶת תְּלוּשֵׁי הַקְּנִיָּה

דליה רביקוביץ

לוּ הָיְתָה יָדִי מַשֶּׂגֶת אֶת הַשִּׂמְלָה הָאֲדֻמָּה שֶׁמְּחִירָהּ יָקָר מְאֹד, וְלוּ הָיָה לִי עֹפֶר מְדַלֵּג עַל הָרָמָה מְקַפֵּץ עַל הַגְּבָעוֹת

יוליה וינר

וְזֶה קָטָן מִדַּי וְזֶה זוֹל מִדַּי בֶּטַח לֹא שָׁוֶה וַאֲנִי רוֹצָה עַל גַּלְגַּלִּים וְזֶה אָפְנָתִי אֲבָל לֹא נוֹחַ וְשֶׁתִּהְיֶה

מתי שמואלוף

אָז הַמְּחִירִים בַּשָּׁמַיִם, לֹא קוֹנִים כָּאן אֲהָבוֹת, לֹא, לֹא… כַּנִּרְאֶה. בִּמְקוֹם זֶה מְקַבְּלִים, אַהֲלָן, הֵי, מַה נִּשְׁמָע? מַה קּוֹרֶה? הָאִשָּׁה…

מרדכי גלדמן

וּמְקַבְּלִים תִּיק אָפְנָתִי קוֹנִים שְׁתֵּי מִבְרְשׁוֹת שִׁנַּיִם וּמְקַבְּלִים שִׁשִּׁיַּת מַיִם מִינֶרָלִיִּים קוֹנִים (אִם אֶפְשָׁר) אוֹתִי