תומר ליכטש

כשמעיפים לו כזאת מכה באצבע

דליה פלח

בָּרְאִי הֵם נִרְאִים כְּמוֹ מַסֵּכָה דַּקָּה, הִנֵּה, בְּכַרְטִיס הָאַשְׁרַאי קָנִיתִי אוֹתָם.

סיגל בן־יאיר

בְּפַח אַשְׁפַּת שְׁנֵי פַּסֵּי הַצֶּנַע. אֶת תְּלוּשֵׁי הַקְּנִיָּה

יוליה וינר

וְזֶה קָטָן מִדַּי וְזֶה זוֹל מִדַּי בֶּטַח לֹא שָׁוֶה וַאֲנִי רוֹצָה עַל גַּלְגַּלִּים וְזֶה אָפְנָתִי אֲבָל לֹא נוֹחַ וְשֶׁתִּהְיֶה

מתי שמואלוף

אָז הַמְּחִירִים בַּשָּׁמַיִם, לֹא קוֹנִים כָּאן אֲהָבוֹת, לֹא, לֹא… כַּנִּרְאֶה. בִּמְקוֹם זֶה מְקַבְּלִים, אַהֲלָן, הֵי, מַה נִּשְׁמָע? מַה קּוֹרֶה? הָאִשָּׁה…

ורדה בן חור

בְּרָמִי לֵוִי בַּשּׁוּפְרָסַל דִיל.

מאיה בז'רנו

הֵרַמְתִּי שֶׁקֶל אַחֶרֶת? 31.8.2007

שחר מריו מרדכי

בָּתָה וְגָרִיגָה, לבונטין פינת אלנבי   אִשָּׁה הָרָה פּוֹסַעַת, מִתְיַשֶּׁבֶת פֶּתַע לְשֻׁלְחַן בֵּית הַקָּפֶה. זֶה צִיר נַפְשִׁי. "עוֹד לֹא בָּאָה

עודד פלד

יַחְפָן שֶׁל בְּאֶמְצַע שְׁיָרִים בִּיסְקְוִיטִים רַע יַחְפָן שֶׁל סוּג נֶהֱנֶה הַנִּתָּן

שלומי חסקי

בִּיעָף עַל עִיר לֹא מְכֻרְבֶּלֶת. יֶלֶד וְיַלְדָּה הָאַהֲבָה. צְלִילֵי הַגֵּיהִנּוֹם מְיַלְּלִים בְּסַאוּנְד אֵיכוּתִי לֹא מִתְיָאֵשׁ.

ורדה שפין

בְּיָדָהּ הָאַחַת כִּסֵּא מִתְקַפֵּל.

רמי דיצני

מתוך תחינות קשות על קרטון קשיח   אני מבקש רחמים אני חולה אני יתום אין לי אמא ואין לי אבא

יעל גלוברמן

בַּלַּיְלָה הוּא קוֹלֵעַ אֶת יָדָיו לְקֵן ומִתְכַּנֵּס בּוֹ, עֵינַיִם מֵצַח קֹדֶם, וְאָז, בְּעִקְּבוֹתֵיהֶם, הַכֹּל – צַוָּאר, כְּתֵפַיִם, קְעָרָה, הַלֵּב, עַד

שחר מריו מרדכי

וְנִשְׁאַרְתִּי בְּלִי אוֹטוֹ כִּי (כְּפִי שֶׁהִסְבִּירָה לִי בִּסְנִיף הַתְּקוּמָה בְּתֵל אָבִיב רְוִיטַל), וְאַחֲרֵי שֶׁנִּשְׁאַרְתִּי בְּלִי אַהֲבָה (אֵיזֶה שֵׁם), damnבָּרִיא וְחָרַצְתִּי:

תומר גרדי

הוּא אָמַר, הָיָה פֹּה פַּעַם קַו פָּעִיל? הוּא שָׁאַל הוֹרָאַת קֶבַע? אֲנִי יָצָאתִי לָשֶׁבֶת בַּחוּץ. אוּלַי עִשַּׁנְתִּי סִיגַרְיָה. הוּא אָמַר

בנימין (בני) שבילי

בנימין שבילי ★ רַחְמָנוּת עָלַי שֶׁאֲנִי כָּל הַדֶּרֶךְ מִתֵּ"אָ לִירוּשָׁלַיִם חוֹשֵׁב עַל מְקוֹרוֹת הַפַּרְנָסָה אֲנִי בְּלֵב הַ non וְחִישׁ בָּלַע

שי דותן

זֶה שָׁנִים), חֲצִי מִילְיוֹן יְלָדִים בְּתַחְתִּית הַהַכָּרָה,

אמיר אור

אַחַר כָּךְ נִפְטַר מֵהַחֻלְצָה. הִשְׁרִישׁ בְּהוֹנוֹת בַּבֹּץ הַשָּׁחוֹר, וְהִתְנַדְנֵד בָּרוּחַ. אֵין, לֹא הָיָה, וְלֹא יִהְיֶה. הוּא לָחַץ וְלָחַץ. עַכְשָׁו בִּשְׁתֵּי

יובל פז

עִיר בְּ־ת' הִיא כּוֹתֶבֶת תֵּל־אָבִיב בְּדוֹמֵם בְּ־ג' הוּא לֹא יוֹדֵעַ אִם גֵּרוּשׁ זֶה דּוֹמֵם סְטוֹפּ!