עוֹד מְעַט אֶצְטָרֵךְ לְהַתְחִיל. מִסְּבִיבִי נִדְלְקוּ יְרֵחִים. נִשְׂרְפוּ. אֲנִי קוֹלֵט אוֹר אַחֵר, אוּלַי מִבִּפְנִים, כְּמוֹ מָה, כְּמוֹ פָּנָס עָמוּם בְּגַן-עִיר
מִישֶׁהוּ מְדֻיָּק מְאֹד, שֶׁדִּגְלוֹ חָקוּק בִּבְשָׂרוֹ, הִצִּיב כַּף רֶגֶל עֵרָנִית בְּיָם הַחֲלוֹמוֹת, אָמַר מִלִּים בְּתוֹךְ יָם הַדְּמָמָה, וְהִשְׁתַּכְשֵׁךְ לְרַאֲוָה בַּיָּם
בַּנְּחִיתָה הָרַגְלַיִם יוֹצְאוֹת רִאשׁוֹנוֹת כְּמוֹ גַּלְגַּלֵּי מָטוֹס לִפְגֹּשׁ אֶת הַקַּרְקַע הַגּוּף בַּאֲלַכְסוֹן מֵאָחוֹר וְהָעֵינַיִם לִפְנֵי הָרַגְלַיִם אֲבָל אַחֲרֵי הַגּוּף רִאשׁוֹנוֹת
הַטִּיסָה הַזֹּאת עוֹמֶדֶת לִנְחֹת. דַּוְקָא הִרְגַּשְׁתִּי דֵּי בָּטוּחַ לָטוּס בְּעֶזְרַת הָרוּחַ מִמִּגְדָּל פִּקּוּחַ לְמִגְדַּל פִּקּוּחַ. אֲנָשִׁים מְיֻמָּנִים וְאַלְמוֹנִים
אַתְּ חוֹלֶפֶת מֵעָלֵינוּ מְטוֹס רִסּוּס מַדְבִּירָה שָׂדוֹת רַבִּים אֲנַחְנוּ פּוֹרְשִׂים יָדַיִם אוּלַי גֶּשֶׁם אוּלַי אַתְּ עָנָן אַךְ אַתְּ חוֹלֶפֶת לָנוּ
כַּפִּית אַחַת לְאִמָּא כַּפִּית אַחַת לְאַבָּא כַּפִּית מְלֵאָה לְסָבְתָא כַּפִּית אַחַת לַאֲחוֹתִי כַּפִּית אַחַת עָשְׂתָה אֲוִירוֹן וּכְשֶׁנָּחֲתָה לֹא הָיָה לִי
כַּמָּה פְּעָמִים נִפְרַדְתִּי מִן הָעוֹלָם הַזֶּה הֵכַנְתִּי אֵת הַמִּזְוָדוֹת נִפְרַדְתִּי מִמֶּנּוּ נָסַעְתִּי לִנְמַל הַתְּעוּפָה וּמָטוֹס אֵין כַּמָּה פְּעָמִים כְּבָר
כַּאֲשֶׁר שְׂדֵה הַתְּעוּפָה מְרוֹפֵף אֲחִיזָתוֹ כַּאֲשֶׁר הַמִּזְוָדָה מַפְסִיקָה לְהָבִין וּמִתְרַחֶקֶת כַּאֲשֶׁר הַנָּתִיב מֵסִיר פַּסֵי אַחֲרָיוּת כַּאֲשֶׁר הַגַּלְגַּלִים נִשְׁאָפִים לַבֶּטֶן וּמִתְהַפְּכִים
אַל תִּדְאֲגִי. לֹא אֶעֶזְבֵךְ גַּם בַּמִּיתָה. תִּהְיֶה רַק הַפְסָקָה קְצָרָה וְאַחַר כָּךְ אָשׁוּב. שֶׁהֲרֵי לֹא יִתָּכֵן שֶׁאֶפָּסֵק, לֹא אֶפְשָׁר שֶׁאֶהְיֶה
אָבִיב הִגִּיעַ, וְאַתָּה שׁוֹכֵב בִּשְׂדֵה פְּרָחִים הָרוּחַ מְשַׂחֶקֶת בָּם וְהֵם נוֹגְעִים בְּךָ רַכּוֹת כְּמוֹ נְגִיעוֹת שֶׁל אַהֲבָה סְבִיבְךָ דְּבוֹרִים עַמְלָנִיּוֹת
בַּאֲוִירוֹן מֵעַל לָעֲנָנִים, בְּלִי אַמְבִּיצְיוֹת, הַקּוֹמְבִּינַצְיָה שֶׁל קָפֶה וְאַלְכּוֹהוֹל מַזְכִּירָה לִי אֶת הָעֻבְדָּה שֶׁכְּשֶׁאָמוּת, גַּם הַצַּלֶּקֶת בִּלֶחְיִי הַשְּׂמָאלִית (צַלָּ"שׁ נִתּוּחַ
אֲנִי קֻפְסָה שְׁחֹרָה מַקְלִיט טִיסָה 742, 1952, וְרָשַׁמְתִּי הַכֹּל, רָשַׁמְתִּי הַכֹּל. רָשַׁמְתִּי אֶת הוֹרָאוֹת הַסּוֹכְנִים: "הוֹתִירוּ לְמַטָּה אֶת סִפְרֵי הַתּוֹרָה
אֲנִי חוֹשֵׁשׁ שֶׁלֹּא נִמְצָא אֶת הַקֻּפְסָה הַהִיא, שֶׁמְּעַטִּים הַסִּכּוּיִּים. מָה יוֹדֵעַ קֶצֶף הַגַּלִּים עַל מְצוּלוֹת הַיָּם, מַה אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים. שְׁתִיקַת
סיימתי להכניס את השיקים האחרונים למעטפות כשהטלפון במשרד צלצל. החלטתי להתעלם. כשהגעתי הביתה חיכתה לי הודעה במזכירה אלקטרונית; זה היה
לוּ הָיִיתִי מִיצוּבִּישִׁי זִירוֹ־סֵן, הַרְחֵק הַרְחֵק מִשְּׁמֵי יַפָּן, בְּגִיחָה אַחֲרוֹנָה, וְאוּלַי רִאשׁוֹנָה, בַּדֶּרֶךְ לַצְּלִילָה אֶל בְּסִיס הַפְּנִינָה, יִתָּכֵן שֶׁהָיִיתִי מִתְעוֹרֵר
אֶתְמוֹל בַּשָּׁעָה שֶׁהָלַכְתִּי לְחַלֵּץ אֶת הַשְּׁרִירִים שֶׁהִשְׂתָּרְגוּ בִּבְשָׂרִי וּלְהַפְרִיד בֵּין הָעֲצָמוֹת שֶׁדָּבְקוּ זוּ בָּזוּ הֵחֵלּוּ הַהֲכָנוֹת לְמַטָּס חֵיל הָאֲוִיר בְּיוֹם
לוּ יָכֹלְתִּי הָיִיתִי מְטַפַּחַת אֶת הָרִשְׁרוּשׁ בְּלִבְּךָ אֶת הַפְּלַטְפוּס, לַחַץ הַדָּם, הַחֲשָׁד לְעַקֶּמֶת בַּמְּבוֹאָה לַבַּיִת מַאְדִימִים עֲלֵי הַגַּפְנִית, נוֹשְׁרִים עַל
לְפִי מְקוֹרוֹת זָרִים, בַּלַּיְלָה בּוֹ הִכַּרְתִּי אֶת שִׁירְלִי – צַהַ"ל תָּקַף בְּסוּרְיָה. 17 טוֹן חֹמֶר נֶפֶץ הֻפְּלוּ מִמְּטוֹסֵי חֵיל הָאֲוִיר
הִנֵּה מְהִירוּת הַקּוֹל בְּכַפּוֹת יָדֶיהָ מַעֲבִירָה אֲדָמָה וְאֵשׁ בְּסֵפֶר הַמַּפּוֹת שֶׁל אַמְסְטֶרְדַם. לְמַעֲלָה, מֵעוֹרְקֵי הָעֲנָנִים עוֹמֵד לִפּוֹל גֶּשֶׁם כָּבֵד, הָאֲוִיר
לִמְּדוּ אוֹתְךָ לָעוּף כְּמוֹ חֲלָלִית, בְּלִי כֹּחַ כְּבִידָה. בְּלִי כֹּחַ לָעוּף, לָעוּף, לִמְּדוּ אוֹתְךָ לָעוּף כְּמוֹ מָטוֹס בְּרַעַשׁ עַל קוֹלִי.
הַנְּסִיעָה הֲכִי אֲרֻכָּה הִיא לְהַגִּיעַ לַמָּקוֹם בּוֹ אַתָּה נִמְצָא.
