אֶת שֶׁאַהֲבָה נַפְשִׁי בִּקַּשְׁתִּי בַּאֲתָרֵי הַלִּוּוּי. הָיְתָה שָׁם אַחַת פּוֹלָנִיָּה שֶׁנִּרְאֲתָה חַסְרַת הֲגָנָה. גּוּף לֹא גָּדוֹל חָזֶה "בֵּינוֹנִי", כָּךְ כָּתוּב.
הִיא יוֹשְׁבָה לַחַלּוֹן וְשׂוֹרְקָה שְׂעָרָהּ, בְּעֵינֵיכֶם הִיא פְרוּצָה וּבְעֵינַי הִיא בָרָה. מַר לִי מָר, לִבִּי הַיּוֹם עָלַי רָע, אִם
בְּכָל פַּעַם שֶׁהִיא פּוֹתַחַת אֶת הַפֶּה לַעֲנוֹת לוֹ נִכְנַס בָּהּ הָרָעָב הַבֵּיצִים שֶׁלּוֹ מִתְגַּלְגְּלוֹת עַל לַהַט לְשׁוֹנָה הִיא רוֹצָה לַעֲשׂוֹת
בעקבות תצלומו של פאול גולדמן ,"נהלל 1945" אֵינְךָ רוֹאֶה אֶת פָּנֶיהָ: הַמַּצְלֵמָה מִתְמַקֶּדֶת בְּחָזָהּ שָׁם מֻטְבָּע הַקַּעֲקוּעַ. אַךְ אַתָּה
מַהוּת הַתַּפְקִיד: הַכְשָׁרָה לְמַתְחִילִים, סִיּוּעַ מִקְצוֹעִי לְמִתְקַדְּמִים עַל פִּי תָּכְנִית אִישִׁית, רִכּוּז פְּרוֹיֶקְטִים מְיֻחָדִים, לִוּוּי קְבוּצוֹת סִכּוּן בְּתָכְנִית מְנִיעָה, קִיּוּם
בְּתַחֲנַת הַמִּשְׁטָרָה הִיא מִתְבַּקֶּשֶׁת לְרוֹקֵן אֶת אַרְנָקָהּ אֶל הַדּוּכָן – מַרְאָה קְטַנָּה וּכְלֵי אִפּוּר לְהִתְיַפְיֵף לִקְרַאת הַלָּקוֹחַ הַבָּא שְׂפָתוֹן לִמְרֹחַ
יָצְאָה לָרְחוֹב. לְחַפֵּשׂ מָה שֶׁאֵין לָהּ. יָצְאָה לְבַדָּהּ. עָטְפָה אֶת גּוּפָה בְּבֶגֶד זוֹל, בֶּגֶד דַּק וְזוֹל לְחַפֵּשׂ אַהֲבָה.
בְּתוֹךְ הַצְּרִיף הָאַפְלוּלִי נִתָּן לִרְאוֹת אֶת הַקָּהָל – קְצִינֵי אֶס-אֶס, שְׂרִידֵי אָדָם אַחֲרֵי קוֹנְטְרוֹל מְמַלְּאִים אֶת הֶחָלָל. הַתִּזְמֹרֶת מְנַגֶּנֶת בְּלִי
אַתְּ נִמְסֶרֶת מִיָּד לְיָד עוֹבֶרֶת מָעֳרֶכֶת כִּרְכוּשׁ שֶׁנִּמְדָּד לְפִי דַּרְגַּת שִׁמּוּשׁ. עַל פִּי שִׁיטָה אַתְּ מְמֻיֶּנֶת מְכוֹנָה שֶׁמִּזְדַּיֶּנֶת. טוֹבָה תִּהְיִי
זוֹנוֹת לֹא מִתְנַשְּׁקוֹת צָרְפָתִית. מְעַט הַכָּבוֹד וְהָרֶגֶשׁ שֶׁנּוֹתַר לָהֶן נִשְׁמַר לְמַעַן תִּקְוָה שֶׁבַּעֲרָפֶל לוּטָה. אַחֲרֵי שֶׁרַחֲמָן נֶחְמַס, שֶׁפִּטְמוֹתֵיהֶן נִשְׁדְדוּ, שֶׁעַכּוּזָן
קוֹל נְקִישׁוֹת עֲקֵבֶיהָ חוֹתֵך בְּשֶׁקֶט אֶת הָרְחוֹב הַקּוֹלוֹנִיָאלִי שֶׁהָיָה פַּעַם הָדוּר הַלַּיְלָה אָפֵל אֵין אִישׁ וְאֵין קוֹל עָדִינָה טוֹפֶפֶת עַל
קִינַת הַדָּג: שֶׁיִּקַּח אוֹתוֹ אֱלֹהִים, שֶׁיִּקַּח. לֹא הֵבִיא לִי תַּ'מָּנָה שֶׁלִּי, לֹא הֵבִיא. לֹא הָלַכְתִּי בֶּחָצֵר עִם הַקְּלִיֶּנְט. לֹא. לֹא
רוֹזָה הָאֲדֻמָּה שֶׁהָיִיתִי שׁוֹכֵב אַתָּה אֲבָל אֲנִי אִשָּׁה עָשְׂתָה לִי חוֹרִים בִּתְנוּכֵי-אָזְנַי כְּשֶׁהָיִיתִי יַלְדָּה וְקִמְּטָה לִי אֶת הַשֵּׂעָר בַּמַּיִם אֲנִי
בַּבִּנְיָן שֶׁלִּי, עֲרָבִיָּה שְׁמָהּ הוּא פָטְמָה אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ הַרְבֵּה מֵעֵבֶר לְשִׁנַּיִם מְכֹעָרוֹת וְעֵינַיִם פְּעוּרוֹת וְשֵׂעָר מְדֻבְלָל אֲבָל יֵשׁ
אַרְבָּעָה-עָשָׂר מִי יוֹדֵעַ? אַרְבָּעָה עָשָׂר אוֹתִי, הַזּוֹנָה, יוֹדְעִים בְּעֶרֶב אֶחָד. בְּזֶה אַחַר זֶה הֵם נִכְנָסִים. יוֹתֵר מִשְּׁלֹשָׁה-עָשָׂר מִדָּיָא אוֹ שְׁנֵים-עָשָׂר
לִפְנֵי עֲלוֹת שְׁלשֶׁת הַכּוֹכָבִים בָּרְחוֹבוֹת דְּמָמָה, מֻפְתָּעִים מִמֶּנָּה אֲנִי מְסַפֵּר לָךְ עַל הַתּוּרְכִּים עַל הַשֵּׁרוּת בַּצָּבָא עַל מַאֲבָקִים עִירוֹנִיִּים תִּרְאִי
חֲדְרָה מוּכָן לְקַבָּלַת קָהָל. כָּרִית פִּרְחוֹנִית עַל מַצָּעִים וְרֻדִּים מְתֻיָּקִים הֲדוּקִים בַּמִּזְרָן, בְּגָדִים מְקֻפָּלִים כְּסוֹדוֹת, עֶרְכַּת לִמּוּד יָד שְׁנִיָּה מְסֻדֶּרֶת
אֲנִי לֹא רוֹצָה לַחְשֹׁב עַל מָה שֶׁקָּרָה לִי אֶתְמוֹל, אֲפִלּוּ שֶׁגָּנְבוּ לִי אֶת הַכֶּסֶף שֶׁהִזְדַּיַּנְתִּי בִּשְׁבִילוֹ כָּל הַלַּיְלָה. אָמְרוּ עָלַי
דּוֹפְקִים בַּדֶּלֶת. אֲנִי לֹא פּוֹתַחַת, כְּבָר סָגַרְתִּי. הַשֵּׂעָר שֶׁלִּי מְחַכֵּה לְהִשָּׁטֵף, הַחַלּוֹן מְדַבֵּר אֵלַי, מַזְכִּיר לִי אֶת הַתִּינֹקֶת שֶׁלִּי, עֻבָּר
אוֹמְרִים עָלֶיהָ זוֹנָה. וּמִי שֶׁבָּא אֵלֶיהָ חוֹשֵׁב שֶׁהִיא קֻפְסָא שֶׁאֶפְשָׁר לִפְתֹּחַ וְלִסְגֹּר, לְמַלֵּא בְּאֵיבָרִים קָשִׁים, וְאָז בְּנוֹזְלִים שְׁקוּפִים, שֶׁחוֹשְׁבִים שֶׁהֵם
בְּלֹא טִינָה וּבְלֹא חִבָּה, בְּלֹא חֶדְוָה וּבְלֹא תּוּגָה אֲזִינְכֶם, אַחַי, בִּנְתָחִים מִגֵּוִי הֶעָרֹם – בְּהִקָּהֶלְכֶם סְבִיבִי וּבִידֵיכֶם פְּנָכוֹת קְטַנּוֹת, מוֹשְׁכִים
