שירים

2009 ארבע מאות שקל   הוא נוסע באופניים ולראשו כובע קש משוטט ברחבי העיר פעם מרחוק הוא אפילו הזכיר לי

אֲנִי הָיִיתִי מַלְכַּת הַיָּם. מִן הָאַסְפַלְט הִבַּטְתִּי אֵיךְ מִשְׁבָּרָיו גּוֹאִים וּנְסוֹגִים וְאֵיךְ רְחוֹב הַיַּרְקוֹן נִשְׁכַּח אֶל סּוֹפוֹ וְקִנֵּאתִי בַּנָּשִׁים הַחֲשׂוּפוֹת

כְּשֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה אֶת זֶה עִם זוֹנָה זֶה הַרְבֵּה יוֹתֵר אָרֹךְ וַאֲנִי לֹא מְדַבֶּרֶת עַל זוֹנָה בְּמָלוֹן אֲנִי מְדַבֶּרֶת עַל אַחַת

א. בֵּין הִתְאַבְּדוּת לְהִתְאַבְּדוּת אֲנִי הוֹגֶה שִׁירִים חֲדָשִׁים וּמַבִּיט עַל עֲרֵמַת הַתְּהִלָּה הָרֵיקָה שֶׁהִנְחִילוּ לִי תְּאוֹמֵיהֶם הַקּוֹדְמִים שֶׁחָלִילָה לֹא יַחְמֹּק

"…הו פילוסופים מהוללים בדברי ימי התרבות, הוגים נכבדים" (פנחס שדה, מתוך: "בתחנה המרכזית בתל אביב, אחר הצהרים, ערב ראש השנה")

וַדַּאי שֶׁהִיא יַלְדָּה גְּדוֹלָה וְטִפְּשָׁה. הִנֵּה הִיא עוֹבֶרֶת, טוֹפֶפֶת בְּקַבְקַבֶּיהָ הַצִּבְעוֹנִיִּים, בַּתַּחֲנָה הַמֶּרְכָּזִית פִּנַּת י"ל פֶּרֶץ. לִשְׂפָתֶיהָ אֹדֶם עַז, שִׂמְלַת-קַיִץ

לְעוֹלָם לֹא אֵלֵךְ אֶל הַזּוֹנָה הַגְּדוֹלָה בְּכִכַּר אֲתָרִים   אִם אֵלֵךְ יִצְעֲקוּ לְעֶבְרִי קִצְרֵי הָאֵיבָר וַאֲרֻכָּיו נוּ תָּרִים כְּבָר תָּרִים

כְּשֶׁהִזְדַּיַּנּוּ בְּשַׁבָּת לְפִי הַסֵּפֶר וּבִתְנוּחָה שְׁחוּקָה עַד עֲיֵפָה, זוֹנָה דִּמְיַנְתִּי עֲסִיסִית וְעֶרְוָתָהּ הַפְּרוּעָה הָפְכָה לְזוּג שֶׁל קַסְטַנְיֶטוֹת בְּקֶצֶב שֶׁל פְלָמֶנְקוֹ

בְּמִסְגֶּרֶת מְכוֹנֵי-הָעִסּוּי הָעֲתִידִיִּים יְשַׂגְשְׂגוּ, כַּמּוּבָן, מַדָּעִים וּבֵינְמַדָּעִים, כְּגוֹן פָלוֹגְרָפִיָה, פָלוֹסוֹפְיָה, קִירוֹפָלִיָה. הַלָּהִיט יִהְיֶה, כַּמּוּבָן, הַפָלוֹגְרָפִיָה – חִזּוּי הֶעָתִיד לְפִי קַוֵּי-רֹאשׁ-הָאֵיבָר.

תַּסְרִיט מַדָּע-בִּדְיוֹנִי אוֹ לְכָל מַטָּרָה אַחֶרֶת: הַזְּנוּת שֶׁל שְׁנַת-אַלְפַּיִם. בִּמְכוֹנֵי-הָעִסּוּי הָעֲתִידָנִיִּים, מְאֻיָּשִׁים בְּדַיָּלוֹת-עַל מְתֻחְכָּמוֹת, יִמְצָא הַגֶּבֶר אָנִין-הַטַּעַם הַכֹּל: אָהֲבָה, הַשְׂכָּלָה,

אַף פַּעַם לֹא שָׁכַבְתִּי עִם זוֹנָה. אִם כִּי עֶרֶב אֶחָד, בְּדִיּוּק לִפְנֵי עֶשְׂרִים שָׁנָה, גַּרְתִּי אָז בְּמִזְרַח הָעִיר עִם חָבֵר

בְּמִסְגֶּרֶת הַתְּבִיעוֹת לְצֶדֶק חֶבְרָתִי אָנוּ דּוֹרְשִׁים מִמְּךָ אֲדוֹנִי רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה לְהַכְנִיס סְעִיף בִּדְבַר תּוֹסֶפֶת אֶלֶף שְׁקָלִים חֲדָשִׁים מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ.

אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת זוֹנָה שֶׁל עֲרָבִים. לָקַחַת פָלַסְטִינִי יָפֶה, שֶׁפָּנָיו חֲנֵפִים וְדֹק שֶׁל נִמְנוּם מָשׁוּךְ עֲלֵיהֶם, לְהוֹשִׁיב אוֹתוֹ עַל כֻּרְסָה

וְהָיְתָה מְקֻדֶּשֶׁת וְהָיְתָה קְדֵשָׁה לִפְעָמִים בְּאָהֳלוֹ וְלִפְעָמִים הָיְתָה חָיָה בְּשָׁלוֹם עַל מִשְׁכָּבָהּ לִפְעָמִים הָיוּ שָׁבִים לִנְבֹּר בְּמַרְכָּלְתָהּ וּלְבַקֵּשׁ דְּבַר מָה

פּוֹעֵל בִּנְיָן סִינִי וְזוֹנָה אוּקְרָאִינִית עַל מִזְרָן מְשֻׁמָּשׁ בְּעִיר הַחֲלוֹם. יֵשׁ רְעַב אֶצְבָּעוֹת וּגְנִיחַת פְּרוֹטוֹקוֹל, הֵם פּוֹלְטִים אֲנָחוֹת לַתִּקְרָה. "אֲחוֹתִי

הָיָה זֶה בַּחֲצוֹת לֵיל חֹרֶף בְּלוֹנְדוֹן וַאֲנִי אָז נַעַר וְעַתָּה חֲצוֹת לֵיל קַיִץ וַאֲנִי בְּחֶדְרִי יוֹשֵׁב וְשַׂעֲרוֹתַי הוֹלְכוֹת וּמַאֲפִירוֹת וּבָא