נֶאֱמַר: צָרִיךְ לִשְׁכֹּחַ אֶת הַגּוּף. לְהַשְׁאִיר אוֹתוֹ מֵאָחוֹר. רַק כָּךְ אֶפְשָׁר לִרְקֹד. אֲבָל הַשִּׁכְחָה הִיא שַׁיִשׁ: עוֹרְקִים חֲנוּטִים וְאִי תְּנוּעָה.
הַזִּכָּרוֹן שֶׁמִּשְׁתַּנֶּה בְּכָל רֶגַע – לְהֵאָבֵק בִּתְנוּעָתוֹ, לְהִתְבּוֹנֵן מֵעֵבֶר לוֹ אֶל הַמָּקוֹם בּוֹ אֵין תַּמְרוּרִים וְאֵין שְׁבִילִים וְאֵין לְאָן לָלֶכֶת
תִּסְתַּכֵּל עַל הָרָעָב הַזֶּה תִּסְתַּכֵּל עָלָיו. תִּסְתַּכֵּל עַל הָרָעָב הַבּוֹרִי הַזֶּה לִשְׁלֹחַ אֶצְבָּעוֹת בָּשָׂר מְחֹרָצוֹת וְלָגַעַת בּוֹ לָגַעַת בָּרָעָב עִם
כְּשֶׁהָעִיר נִתְקֶלֶת בַּיָּם אֵין לָהּ לְאָן לְהִתְרַחֵב הִיא עוֹצֶרֶת אֲבָל נִשְׁמָתָהּ יוֹצֵאת אֵלָיו וְרוּחוֹ נוֹשֶׁבֶת בָּהּ עַל הַסַּף הֵם עוֹשִׂים
וּמְקוֹמוֹת שֶׁעָטַפְתִּי בְּשֶׁצֶף וּזְמַנִּים שֶׁהִתְעַטַּפְתִּי בְּחֻרְבָּן נִשְׁטָפִים בְּגֵאוּת מוּל יָרֵחַ מָלֵא וּמִי שֶׁיּוֹצֵא מֵהַבַּיִת מְיַלֵּל כְּמוֹ זְאֵב וּמִי שֶׁיּוֹרֵד לַחוֹף
אֲנִי לֹא יוֹדַעַת לִהְיוֹת אֲבָל אִם אֲבַקֵּשׁ יָפֶה אוּלַי יִתְּנוּ לִי לְהִשְׁתַּגֵּעַ. אֲנִי מַעֲדִיפָה לֹא לְדַבֵּר. הַמִּלִּים עֲרֵמוֹת שֶׁל צְלִילִים
שָׁם נִפְגָּשִׁים רֹק בְּרֹק שִׁנַּיִם בְּלָשׁוֹן שְׂפָתַיִם שֶׁל מַעְלָה בִּשְׂפָתַיִם שֶׁל מַטָּה בַּמְּעָרָה הַחֲשׂוּפָה הָרִירִית הַזּוֹ הַשְּׁרִירִים וְהָעֲצָמוֹת הַחֲזָקִים בְּיוֹתֵר
וְהָיִיתִי עוֹמֵד מֵעֵבֶר אֶחָד שֶׁל הָעוֹלָם וְהָעוֹלָם מִן הָעֵבֶר הָאַחֵר וְהַלֵּב מִסְתַּחְרֵר בֶּחָזֶה וּמִסְתַּחְרֵר וְהָיִיתִי עוֹמֵד מֵעֵבֶר אֶחָד שֶׁל הָעוֹלָם
אֵלֵךְ לְעוֹלָמִי כְּשֶׁאֵלֵךְ לְעוֹלָמִי. אֲנָשִׁים הוֹלְכִים לְעוֹלָמָם כָּל חַיֵּיהֶם. הֵם לֹא מְבִינִים מָה אֲנִי עוֹשֶׂה בַּחַיִּים, וּמִתְקַשִּׁים לְהָבִין מָה הַחַיִּים
בִּגְלַל שֶׁאֵינְךָ פּוֹתֵחַ אֶת הַדֶּלֶת הִיא תַּמְשִׁיךְ לִצְעֹק. הַשְּׁכֵנָה שֶׁיָּצְאָה מֵהַמַּעֲלִית תַּחֲטֹף שָׁבָץ. הִיא תַּמְשִׁיךְ לִצְעֹק. הַשְּׁכֵנָה שֶׁיָּצְאָה מֵהַמַּעֲלִית תַּחֲטֹף
בַּלַּיְלָה גַּעְגּוּעַ מְכַרְסֵמוֹתִי עַד שֶׁבָּא בֹּקֶר. מֻתַּשׁ עַל גְּדַת נָהָר מוּאָר הַמִּסְדְּרוֹן נִפְעַר אֲנִי מִתְפּוֹרֵר בּוֹ כְּמוֹ-אָבָק-רוֹחֵף בְּטוּר עָרְפִּי שׁוֹמֵט
כָּל הָאוֹר הַזֶּה עַל הַבֹּקֶר כְּשֶׁכָּל כָּךְ לַיְלָה כָּל הַזְּמַן אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ הַלַּיְלָה נַצְלִיחַ לִישֹׁן אֲבָל מָה הַטַּעַם אֲנִי
כְּשֶׁיֵּשׁ סְבִיב מִי לִכְרֹךְ זְרוֹעוֹת בַּחֲשֵׁךְ אֵין חֹשֶׁךְ וּכְשֶׁחֹשֶׁךְ אֵין סְבִיב מִי לִכְרֹךְ זְרוֹעוֹת.
עֲלֵי לְהִשָּׁמֵר מִזְּרוֹעוֹת שֶׁל חֹשֶׁךְ. לֹא דַּי בְּתַחְמֹשֶׁת שֶׁל קֶסֶם אִישִׁי וּפְעֻלּוֹת הַסָּחָה. יֵשׁ לְהַכְשִׁיר נְתִיב בְּרִיחָה. אֲבָל זֶה לֹא
בַּחֲצִי הַלַּיְלָה יָצָאנוּ לַגַּג, הִיא וַאֲנִי כִּשְׁנֵי חֲצָאִים שֶׁל יָרֵחַ שָׁלֵם לְרֶגַע חֲמִימִים יָצָאנוּ אֶל צִנַּת הָעִיר הַחֲשׁוּקָה כִּפְנִינָה שְׁחֹרָה,
אִישׁ אֵינוֹ מַבְחִין בָּנוּ. עַל כָּל חִיּוּךְ גָּלוּי לָעַיִן יֶשְׁנוֹ גַּם חִיּוּךְ מֻסְתַּר מֵעַיִן. אֶת הַצַּוָּאר שֶׁלְּךָ אֶתְפֹּס בְּרִפְרוּף כְּאֵלּוּ
אֵיפֹה הָיִיתָ לִפְנֵי עֶשֶׂר שָׁנִים אֲנִי שׁוֹאֶלֶת בְּחֶדֶר אַחֵר, עִם רַדְיוֹ כָּבוּי, בְּאוֹתָהּ עִיר. אֵין עוֹד שֶׁמֶשׁ פְּקוּחָה כְּפִי שֶׁהָיְתָה,
בְּכָל רֹאשׁ-שָׁנָה אֲנִי רוֹאֶה אֵיךְ שֶׁדִּינִי נִגְזָר וְאָז אֲנִי נִזְהָר מִמַּיִם וּמֵאֵשׁ מִמַּגֵּפָה מִכָּל דָּבָר שֶׁזָּהֲרוּ הוּפַר. בְּכָל רֹאשׁ-שָׁנָה אֲנִי
אֲבָל הַמֶּלֶךְ הוּא עֵירֹם גַּם אִם יְכַסּוּהוּ בַּבְּגָדִים גַּם אִם יְחַפְּשׂוּ נַעֲרָה (שְׁכִינָה, שְׁכִינָה כַּמּוּבָן, אֵינֶנּוּ מַגְשִׁימִים אֶת הָאֱלֹהִים) וּמָה
הַחִיּוּךְ הָרַךְ שֶׁלְּךָ עוֹד מְדַבֵּר אֵלַי, הִנֵּה אַתָּה חוֹזֵר מִן הַמֵּתִים. אוֹסֵף אוֹתִי, שֶׁעַל שִׁמְךָ אֶל זְרוֹעוֹתֶיךָ אֲנַחְנוּ מְסוֹבְבִים כָּל
בִּבְהִילוּ שִׁלַּחְנוּ הַיְּלָדִים מִן הַבַּיִת הַנּוֹסְטוֹס שֶׁלָּהֶם רָפֶה מְאוֹד: שֶׁבַע שָׁעוֹת וְהֵם בַּחֲזָרָה. מָה כְּבָר נוּכַל לְהַסְפִּיק? אֵין זְמַן לִפְתֹּחַ
