שירים

  • דרש

  • פשט

אילן שיינפלד

הַמַּנְיַאקִים שֶׁל אֲגַף הַפִּקּוּחַ נִמְצָאִים בְּיוֹם סְפּוֹרְט שְׁנָתִי. לֹא פֶּלֶא. הֵם עוֹבְדִים קָשֶׁה. בְּסוֹף הַקַּיִץ גַּם לָהֶם מַגִּיעַ.   הֵם

(פיצ'י) יהורם בן-מאיר

לְפָנִים הָיִיתִי שַׂחְיָן נוֹדָע בִּיהוּדָה וּבַגָּלִיל וּבִגְלִיל הַגּוֹיִים בִּשְׁעָרִים לֹא נִשְׁעָרִים בִּכְרַכֵּי יָם וּבֶעָרִים וּבַגּוֹיִים   שַׂחְיָן לְמֶרְחַקִּים אֲרֻכִּים בְּמַיִם

הַמְאַמֶּנֶת הֵעִירָה לְבִתִּי שֶׁתַּשְׁקִיעַ יוֹתֵר בִּגְרִיפָה — "הַתְּנוּעוֹת שֶׁמֵּעַל הַמַּיִם הֵן בָּלֶט וּבָּלֶט הוּא לְיֹפִי"   אַךְ בְּעוֹלָמָהּ, הִיא שׂוֹחָה

רפי וייכרט

עַכְשָׁו אַתְּ שׂוֹחָה, בִּתִּי, פּוֹלַחַת אֶת הַמַּיִם בְּסִגְנוֹן חָזֶה. קַדְמַת גּוּפֵךְ רָזָה כָּל כָּךְ, שְׁטוּחָה, פְּגִיעָה. כָּל זֶה עִדַּן הַתֹּם

רחל חלפי

כָּל יוֹם כָּל יוֹם אַחַר הַצָּהֳרַיִם אֲנִי רָצָה רָצָה עִם יַלְדִּי אֶל בְּרֵכַת הַשְּׂחִיָּה. הוּא שׂוֹחֶה וְשׂוֹחֶה וְשׂוֹחֶה וַאֲנִי טוֹבַעַת

דן פגיס

לִשְׂחוֹת לֹא לָמַדְתִּי. אָמְנָם, בְּיָם רָדוּד, בְּשׁוּלֵי הָאַצּוֹת אֲנִי עוֹד מַצְלִיחַ לָצוּף אֵיכְשֶׁהוּ. אֲפִלּוּ הַגַּל הַגָּדוֹל הוֹפֵךְ בְּיָדִי לְגַלְגַּל הַצָּלָה.

חמוטל בר יוסף

כַּמָּה פְּעָמִים הִתְחַלְתְּ לִלְמֹד אֶת זֶה וְהִפְסַקְתְּ בָּאֶמְצַע. פָּשַׁטְתְּ אֶת חֲלִיפוֹתַיִךְ וְהִתְיַצַּבְתְּ בַּתּוֹר לַמַּקְפֵּצָה, נֶאֱחַזְתְּ בַּסֻּלָּם, בְּעֵינַיִם מִתְכַּהוֹת רָאִית סֻלָּמוֹת

יהודה עמיחי

כָּאן אֲנִי פּוֹשֵׁט אֶת בְּגָדַי הַנִּפְחָדִים וְהַנּוֹאָלִים וְשָׂם אוֹתָם בַּאֲרוֹנוֹת הַקֹּדֶשׁ שֶׁל חַדְרֵי הַהַלְבָּשָׁה. וְרֵיחַ מַתֶּכֶת עִם רֵיחַ מַיִם וַחֲלֻדָּה

חיים גורי

רָצִיתִי לִהְיוֹת שַׂחְיָן לְמֶרְחַקִּים אֲרֻכִּים. רָצִיתִי לִצְלֹחַ אֶת הַכִּנֶּרֶת; אַחַר כָּךְ אֶת הַלָּמַנְשׁ מִקָּלֶה לְדוֹבֶר, בְּיָם הַיַּסְעוּרִים הַגְּבַהּ־גַּלִּי. רָצִיתִי לִשְׂחוֹת,

גלעד מאירי

עֶרֶב שַׁבָּת, אֲנִי הוֹלֵךְ בָּרְחוֹב בְּחֻלְצָה וּמִכְנָסַיִם קְצָרִים, מְשַׁחְרֵר אֶת הַגּוּף, פּוֹסֵעַ בֵּין תְּפִלּוֹת הָעוֹלוֹת לַשָּׁמַיִם קַלּוֹת, כַּוָּנוֹת נִמּוֹלוֹת לְלֹא

יוסי שריד

אֲנִי מְזַהֶה אוֹתְךָ בְּקַלּוּת   רִיצָתְךָ עַל חַיֶּיךָ — מַד הַדֹּפֶק לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְאָזְנִיּוֹת הָרַדְיוֹ לְטוֹטָפוֹת,   יֵשׁ לְךָ

מרדכי גלדמן

הַגִּיל עוֹשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ כְּבָר אֵינִי יָכוֹל לְהִתְחָרוֹת אִתְּךָ בְּרִיצָה אוֹ בִּצְעִידָה לַמֶּרְחַקִּים אוּלַי אֲפִלּוּ בִּזְרִיזוּת מֹחִין אַךְ דַּי לְהִתְחָרוֹת

לֵיל קַיִץ כָּבֵד: קָפוּא בִּתְנוּחַת אָצָן יָשֵׁן בְּנִי הַקָּטָן

חיים גורי

הָרִיצָה הַהִיא עוֹד תַּעֲלֶה לְךָ בְּחַיֶּיךָ, אוֹ בְּמַה שֶּׁנִּשְׁאַר מֵהֶם. אַתָּה שׁוֹכֵחַ שֶׁזֶּה מִכְּבָר זְמַנְּךָ עָבַר, גַּם הָרוּחַ־הַגַּבִּית שֶׁאָהֲבָה אוֹתְךָ,

רפי וייכרט

וּכְמוֹ הַיָּד שֶׁבְּמֵרוֹץ שְׁלִיחִים נִשְׁלַחַת לְהַפְקִיד אֶת הַמַּקֵּל הַחַם בְּכַף יָדָהּ שֶׁל דְּמוּת דּוֹהֶרֶת לְפָנִים מִתּוֹךְ תִּקְוָה שֶׁהַמִּקְצֶה הַמְשֻׁתָּף יָבִיא

לבני, שׂריה ישראל   אֲנִי לֹא זֶה שֶׁהֻזְנַק בִּירִיַּת בְּרִיאַת שֶׁהָיְתָה חַדָּה וְהֵדָהּ עוֹד אֵד עֵדוּת בְּאָזְנֶיךָ   גַּם אֵינֶנִּי

גלעד מאירי

בְּאֶמְצַע רִיצַת לַיְלָה נַיֶּדֶת מְאִטָּה לְצִדְּךָ. שָׁקֵט בְּאַגְרוֹן, חָמֵשׁ דַּקּוֹת מֵהָעַיִ"ן חֵי"ת. הָרְחוֹב חָשׁוּךְ אֲבָל מְזַהִים אוֹתְךָ לְפִי קְלַסְתְּרוֹן רַגְלֶיךָ

שי דותן

גַּם בִּירוּשָׁלַיִם, מוֹעֲדוֹן הַסְּפּוֹרְט שֶׁל נְבִיאֵי הַתּוֹכֵחָה, רָצִים מָרָתוֹן. גַּם אֶל חוּצוֹת יְרוּשָׁלַיִם מִתְקַבְּצִים אָצָנִים מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם לִגְמֹעַ מֵעֶיהָ בְּזֵעָה.

צִלְצוּל הָעִנְבָּלִים שֶׁל תָּאֵי גּוּפִי, תֶּדֶר מַלְאָכִים הוּא, וּנְשִׁימָתִי מַשְׁקָה אֶת גִּבְעוֹלֵי גְּבִיעֵיהֶם בְּחַלָּפֵי זְרָמִים שׁוֹקְקֵי תְּשׁוּקָה שֶׁמָּלְאָה עַל גְּדוֹתֶיהָ

סְבִיב הָאִצְטַדְיוֹן אֲנִי רָץ מֻכֵּה סַנְוֵרִים. הַיּוֹם אוֹזֵל וְהַכֹּחוֹת כָּלִים. חַי, צוֹמֵחַ וְדוֹמֵם מַפְגִּינִים דּוּ־קִיּוּם שֶׁל שָׁלוֹם. יוֹתֵר מִכָּךְ —