בְּעֶרֶב הַשִּׁירָה בִּקְּשׁוּ מִמֶּנִּי לִהְיוֹת תַּרְבּוּתִי לְסַפֵּר מַדּוּעַ הִגַּעְתִּי לַשִּׁירָה מִבְּלִי לְסַפֵּר עַל מִלְחֶמֶת הַמִּלִּים מִבְּלִי לִשְׁזֹר אֶת חֲרוּזֵי הַגִּזְעָנוּת
חִיּוּךְ הָאוֹטוֹבּוּס מִתֵל אָבִיב לְאֵילַת, חוֹשֵׂף בְּפָנַי, אֶת הַקִּרְקָס הַמֻּזְנָח שֶׁהִשְׁאִירָה הַמְּדִינָה, מֵאֲחוֹרֵי מִגְרְשֵׁי הֶעָרִים הַגְּדוֹלוֹת. הַמִּרְפָּסוֹת הָעֲצוּבוֹת שׁוֹאֲלוֹת אוֹתִי,
בְּבַּר מִצְוָה פָּחַדְתִּי כָּל כָּךְ מִמְּאַבְטְחֵי כּוּר הַהִתּוּךְ שֶׁנָּתַתִּי לָהֶם, בָּעִסְקָה לְלֹא טִעוּן, אֶת שַׁרְשֶׁרֶת זְהַב גַּאֲוָתִי. הַיּוֹם אֲנִי
"וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מצרים…." – סֵפֶר דְּבָרִים פֶּרֶק כד', פָּסוּק כב'. לֹא כָּל הָעֲבָדִים יָצְאוּ ממצרים אָמְרוּ
הִגִּיעַ הַזְּמַן לוֹמַר הַדִּכּוּי לֹא הִסְתַּיֵּם הָאֲדָמָה לֹא מִזְרָח-תִּיכוֹנִית הַזַּעַם מְבַקֵּשׁ לִכְתֹּב שִׁיר אַנְאַלְפָבֵּיְתִי שָׁחֹר מִתּוֹךְ מְחִילוֹת לבנות מִלִּים נִקְרָעוֹת
עֲשָׂרָה חֳרָפִים חִפַּשְׂתִּי אֶת הַצַּדִּיק בַּסְּפָרִים בַּקְּבָרִים עָמֹק בְּאֶמְצַע הַיַּעַר נוֹהֵם כְּחַיָּה פְּצוּעָה עֵירֹם בַּמִּקְוֶה בַּיָּם בַּמַּעְיָן בַּמִּדְבָּר בְּצוֹם
הוּא בָּא אֵלַי לְעִתִּים. גּוֹרֵר בָּרְחוֹבוֹת עֶגְלַת שׁוּק מְלֵאָה בִּסְפָרִים. רֵיחַ כְּלוֹר וּמַחֲרָאוֹת נוֹדֵף מִבְּגָדָיו. תָּמִיד רָעֵב, שָׁדוּף כְּפָלִיט. מְסָרֵב
עַל אֶדֶן חַלּוֹן בִּרְחוֹב הוֹלַנְדִּי עַל שְׂפַת תְּעָלָה, רָאִיתִי עֵץ תְּאֵנָה מִתְאַמֵּץ לִצְמֹחַ בְּפַח מַתֶּכֶת כָּחֹל, גָּדוֹל, בְּגָלוּת אַרְצוֹת הַשְּׁפֵלָה,
הַאִם יָבוֹאוּ צַיָּדִים לִמְעוֹנֵנוּ גַּם הַלַּיְלָה, יְבַקְּשׁוּ אֶת נַפְשֵׁנוּ בְּאִיּוּמֵי רוֹבִים? הַאִם יָבוֹאוּ בְּשֶׁקֶט, בִּגְנֵבָה, עַד שֶׁתְּפַלֵּחַ יְרִיָּה אֶת צִיּוּצֵי
בַּלַּיְלָה נִשְׁמַעַת יְלָלָה בְּלִבָּהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם וּמִי שֶׁאֵינוֹ נִרְדָּם יוֹצֵא לְחַפֵּשׂ בִּרְחוֹבוֹת רֵיקִים מֵאָדָם תַּן סוֹרֵר מְהַלֵּךְ בֵּינֵינוּ וְיֵשׁ
אָבִי הוֹלֵךְ בְּיָדוֹ שַׂקִּית אֹשֶׁר עַד
מָה יַעֲשֶׂה אָדָם בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה? אִשְׁתּוֹ נִרְדְּמָה בָּנָיו בַּמִּטָּה הוּא מִתְפַּתֵּל רָצוֹא וָשׁוֹב בֵּין סְדִינִים מְבַקֵּשׁ לְהַעֲבִיר אֶת הַחֹשֶׁךְ עַד
עַל דַּעַת הַמָּקוֹם הֶעָיֵף מִתְּחִנּוֹת וְעַל דַּעַת הַקָּהָל הַשָּׁבוּי בָּאוּלַמּוֹת בִּישִׁיבָה שֶׁל מַעְלָה בְּרַבֵּי קוֹמוֹת וּבִישִׁיבָה שֶׁל מַטָּה
יֶלֶד בֶּן חָמֵשׁ עוֹמֵד לְבַד בַּמַּיִם, לֹא רָחוֹק מֵהַחוֹף. הוֹרָיו קוֹרְאִים בִּשְׁמוֹ הַפְּרָטִי, אַחַר כָּךְ בְּשֵׁם מִשְׁפַּחְתּוֹ. הוּא אֵינוֹ
בִּתְחִלָּה מָלַךְ שְׁלֹמֹה עַל הָעֶלְיוֹנִים וְעַל הַתַּחְתּוֹנִים וְלָחַשׁ אֶל הָרוּחוֹת כְּדַבֵּר אָדָם לְרֵעֵהוּ וְהִגְדִּיל מַעֲשָׂיו וְנָשָׁיו עַד שֶׁבָּא אַשְׁמְדַאי וְנִדְמָה
שׁוּם מַחְשָׁבוֹת לֹא פּוֹקְדוֹת אוֹתִי הַלַּיְלָה, ווֹלְט וִיטְמַן וְאָלֶן גִינְסְבֶּרְג, נוֹכְלִים עֲרִירִיִּים חֲשׂוּכֵי יְלָדִים, בַּסּוּפֶּרְמַרְקֶט בְּתַלְפִּיּוֹת מִתְלַבֵּט בֵּין מַאַרְזֵי חִתּוּלִים
כְּשֶׁפּוֹרֶצֶת מִלְחָמָה כֻּלָּם מֻפְתָּעִים אֲבָל לֹא לִזְמַן רַב, כִּי הַהֶרֶג טִבְעִי כְּמוֹ יְפִי זְרִיחָה אוֹ אֵשׁ פִּרְאִית הוֹפֶכֶת יַעַר לְפֶחָם.
הַכֶּלֶב יוֹשֵׁב לְיַד חֲבֵרוֹ חֲסַר הַבַּיִת עַל מִזְרָן בָּרְחוֹב, מְנַסֶּה לְהָבִין כַּמָּה צַעַר עוֹד נִדְרָשׁ כְּדֵי שֶׁעוֹבְרִים וְשָׁבִים יַעַצְרוּ
בְּיוֹם אִמּוּץ כְּלָבִים הַכְּלוּבִים מְלֵאִים לֵיצָנִים בְּהוֹפָעָה. חַיֵּיהֶם תְּלוּיִים בְּרֶגַע שֶׁל מְתִיקוּת, בְּלִקּוּק יַד יֶלֶד. אֵין בָּעוֹלָם צַעַר כְּזֶה שֶׁל
סִיס שְׁבוּר כָּנָף תַּחַת עֵץ, נִטְרָף עַל יְדֵי עוֹרֵב בְּעוֹדוֹ חַי כִּי הַטֶּבַע פְּסִיכוֹפָּת.
חֲתוּלַת רְחוֹב מַבִּיטָה בְּךָ בְּעֵינֶיהָ הַיְרֻקּוֹת כְּאוֹמֶרֶת לְךָ יְדִידִי הָאֱנוֹשִׁי בַּעֲלֵי הַחַיִּים יוֹדְעִים יוֹתֵר מִכֶּם עַל סוֹף וְהַתְחָלָה וַאֲנִי מְבִינָה