שירים
אדם רצון
“מָה אֲנִי יַגִּיד לְךָ אָדָם, קַמְתִּי בַּבֹּקֶר וְעָשׂוּ כָּאן הַכֹּל כּוֹמוֹ הַבַּיִת שֶׁלִּי, כָּל הַדְּבָרִים שֶׁלִּי כָּאן, הַכֹּל בַּמָּקוֹם, מַמָּשׁ
אדם רצון
מִיָּד אַחֲרֵי שֶׁנּוֹלַדְתִּי, אַבָּא עָזַב אֶת אִמָּא. אַתְּ הָיִית שָׁם: “מָה אַתְּ בּוֹכָה? עַל גֶּבֶר? אוֹמְרִים אִשָּׁה זֶה כְּמוֹ גַּרְבַּיִם,
אדם רצון
“יוֹם אֶחָד חֹשֶׁךְ בָּא מֵהַדֶּלֶת וְאוֹר בָּא אֵלֶיךָ מֵהַחַלּוֹן וְיוֹם הַשֵּׁנִי אוֹר מֵהַחַלּוֹן וְחֹשֶׁךְ בָּא לְךָ מֵהַדֶּלֶת. אֲנִי אוֹמֶרֶת לְךָ:
תהל פרוש
כִּי לֹא יָדַעְתִּי, לֹא הָיָה בִּיכָלְתִּי כָּל הַיְדִיעָה זָרְמָה בַּאֲפִיקִים רְחוֹקִים מִמֶּנִּי, כָּל מָה שֶׁהָיִיתִי צְרִיכָה לָדַעַת הָיָה קָבוּר בּאְמְֶצעַ
תהל פרוש
נִמְצָאֵהוּ הַיֶּלֶד הַקָּטָן וְשׁוֹאֵל בַּבַּיִת אֶלָּא שֶׁאֵינִי יוֹדַעַת לַעֲנוֹת. עֶרֶשׂ עֵינַיִם לוֹפְתוֹת הַבַּיִת בְּהֶלְסִינְקִי הָיָה הָרִאשׁוֹן וְלָמָּה עָזַב הַבַּיִת בְּעִמָּנוּאֵל
שני פוקר
א. וּלְאִיּוֹב הַיִּלּוֹד מַה נֹּאמַר: מַזָּל טוֹב, בְּמִלְּעֵיל, קְרָאנוּךָ אִיּוֹב שֶׁאוֹיֵב אַתָּה לַגּוֹמֵל כְּשֵׁם מִשְׁקַל נִצּוֹל כְּשֵׁם מִשְׁקַל יִלּוֹד שֶׁלֹּא
שני פוקר
הַשַּׁחַר יְבָרֶכְכֶם בְּקִיּוּם פָּחוֹת עָצֵל פָּחוֹת נוֹטֶה לְהִתְנַצֵּל יוֹתֵר זֵהֶה לְגֶזַע הַקְּטָלָב: לֹא שְׁרִירִי כִּי אִם סָחוּט כִּי אִם מוּפָז
לילך ובר
כֻּלָּנוּ דְּבָרִים שֶׁיּוֹצְאִים מִתּוֹךְ הָאֲדָמָה, אַרְצִיִּים וְרוֹצִים לְנַעֵר אֶת הֶעָפָר. אַתְּ תָּמִיד הָיִית אַחֶרֶת, קַלָּה וּנְכוֹנָה לְהִסְתַּעֵר. רָצִיתִי לָשִׁיר לָךְ
ענת חנה לזרע
רַבִּים הָעֵצִים הָאָצִים בַּוָּאדִי חוֹלְפִים עַל פָּנַי, רוֹצְצִים עַפְעַפַּי בְּצִפּוֹרִים נֻקְשׁוֹת. זֶה שׁוֹנֶה, בְּטַפְּסָם, עֵצִים עוֹקְרִים אוֹתִי מִן הַהֶקְשֵׁר, סִימָנֵי
ענת חנה לזרע
הוּא חַי, הוּא חַי, עוֹלֶה בְּדַעְתִּי לְהַקְדִּים, רְאִי אֶת הָאוֹר נוֹפֵל עָלָיו וְאֵינוֹ זָב צֵל, דּוֹלְפִינִים שָׂשִׂים בָּאֲוִיר, שְׂחוֹקָם מוּצָק
נועה שקרג'י
מִתְרוֹקֵן וְהוֹלֵךְ הַמִּכְרֶה הַמֻּכָּר: מְקֻשָּׁתִים בַּיְּעָרוֹת אֶל שֵׁישׁ הַיָּרֵחַ תַּחַת תַּפּוּזֵי דָּם בַּפַּרְדֵּסִים, נֶאֱנָחִים (נְסִיעוֹת אֲרֻכּוֹת לְלֹא יַעַד הֵן מֶדְיוּם)