שירים

עִם כָּל הַכָּבוֹד לַגֶּשֶׁם, אֲנִי לֹא שׁוֹכֵחַ לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ, שֶׁבְּכָל פַּעַם שֶׁהוּא מַמְטִיר עַצְמוֹ עַל שְׂדוֹת הַבַּר וְיַעֲרוֹת הָאֳרָנִים, שֶׁיִּזְכֹּר

שָׁנָה וּקְצָת אַחֲרֵי מוֹתוֹ, שָׁב אָבִי אֶל מִרְפֶּסֶת בֵּית יַלְדוּתִי, וְהִתְיַשֵּׁב עַל כִּסֵּא נוֹחַ מְפֻסְפָּס לְיַד הַמַּעֲקֶה. אֲנִי, שֶׁכְּבָר לָמַדְתִּי

בְּסִירַת נְיָר שָׁט אָבִי בָּעוֹלָם וְשׁוֹאֵל מָתַי נַגִּיעַ. וְהָעוֹלָם הוּא קַר. וְהָעוֹלָם הוּא מַר. וְהָעוֹלָם הוּא צַר וְאַכְזָר. וְאָבִי לְבַדּוֹ

טוֹב שֶׁהִסְפַּקְתִּי אֶת שְׂדוֹת הַסַּבְיוֹנִים מוּל בֵּית הַחוֹלִים בֵּילִינְסוֹן בְּ-1965. הָיִיתִי בֶּן חָמֵשׁ, וּלְאַחַר בְּדִיקַת הָאֲחָיוֹת הָיִיתִי מִתְרַצֶּה בְּחַמְצִיצִים וּבְחַרְצִיּוֹת.

וְעַכְשָׁו הִיא אוֹמֶרֶת תַּעֲשׂוּ כָּרִישׁ מִכַּפּוֹת הָרַגְלַיִם וְעַד הָראֹשׁ שׂוֹחֶה עַמּוּד הַשִּׁדְרָה בְּתוֹךְ הַגּוּף, בַּחוּץ קוֹבְלִים דְּרוֹרִים בַּחֲרִיפוּת בַּמֶּרְכָּז פְּסַנְתֵּר

אוֹרֶזֶת מִלִּים שֶׁעָזַבְתִּי מַטְמִינָה עָמֹק בָּאָרוֹן מְתַרְגֶּלֶת לָשׁוֹן מְהֻסֶּסֶת גוּד מוֹרְנִינְג מִיסְטֶר וֶרְנֶדָקִיס מָה שְׁלוֹמְךָ הַיּוֹם מְשַׁנֶּנֶת, אָמֶרִיקָה זֶה כָּאן

זֶרֶת וּקְמִיצָה בְּתוֹךְ הָאוֹר הַמִּזְדַּהֵר פָּנִים מְעוּכוֹת אֶל הַכַּר זִיפֵי זְקָנוֹ לוּח שַׁחְמָט גַּבּוֹתָיו וְרִשּׁוּמֵי קְמָטָיו מַפָּה שֶׁל כָּל מָה

יִלְלָתוֹ שֶׁל כֶּלֶב הַשְּׁכֵנִים מֵשִׁיב לְצוֹפָרוֹ שֶׁל אַמְבּוּלַנְס מְעוֹרֶרֶת גַּעְגּוּעַ לְמָה שֶׁעוֹד לָפוּת חָזָק בְּכַף יָדִי.

עַל רִצְפַּת חַדְרָהּ שֶׁל בִּתִּי – מִכְנְסֵי גִ׳ינְס בְּרִקְמַת פְּרָחִים, שְׁתֵּי גּוּפִיּוֹת אֲדֻמּוֹת, חֻלְצַת בַּד לְבָנָה, שִׂמְלַת פַּסִּים – נְשָׁלִים

בַּלַּיְלָה הַזֶּה הָלַכְתִּי אַחֲרֵי גֶּבֶר שֶׁלֹּא הָיִיתָ אַתָּה מַגָּף אֶחָד בִּלְבַד נִתְלָה מֵהַכָּתֵף שֶׁלּוֹ, שָׁחֹר הָעִיר בָּעֲרָה קִילוֹמֶטְרִים מֵהַיָּם הִתְנַפְּצוּ

לזכרה של אנגווץ וואסה ״הָבֵא בְּרָכָה לַנְּעָרִים, כִּי בָּאָה עֵת״ חיים גורי הָבֵא בְּרָכָה אֶל הַנָּשִׁים כִּי בָּאָה עֵת. רְאֵה

זוֹ שְׁעַת עֶרֶב בְּכָל הַמִּטְבָּחִים הַצַּלָּחוֹת מְשַׁקְשְׁקוֹת עֲרוּכִים הַסַּכִּינִים וְאֶל הַבַּיִת בָּאִים הַיְּלָדִים מִי שֶׁנִּטְרַף וּמִי שֶׁנִּסְחַף מִי שֶׁגּרַֹשׁ וּמִי

תְּנוּךְ אֹזֶן רַךְ אַף מְנֻקַּד נְמָשִׁים שִׂפְתֵי נִימְפָה עֵינַיִם בְּרֵכָה אֲפֹרָה לִצְלֹל בָּהּ תַּגִּידִי בַּת סְפִינָה הַמַּפְלִיגָה מִמֵּךְ לְאַט

נִנְעַלְתִּי בַּחֲנוּתוֹ שֶׁל שָׁעָן. תִּקְתּוּקִים בִּלְתִּי פּוֹסְקִים מַנְגְּנוֹנִים, מְטוּטָלוֹת מֵאַרְבָּעָה קִירוֹת עֲשָׂרוֹת רַבּוֹת   מָטָדוֹר הַזְּמַן בְּמַחְלְצוֹת זָהָב וּמְחוֹגָיו וַאֲנִי

כְּהִצְטוֹפֵף גּוּרִים אֶל עֲטִינֵי מִחְיָתָם כֵּן מִצְטוֹפְפוֹת בַּקָּשׁוֹתַי עִם יוֹרֵה הֶבֶל שֵׁנָה בְּפִי.   תְּפִלָּה לְלַיְלָה שְׁתֵּי גְּדוֹת חַיִּים לוֹ,

הָיִיתִי בִּמְנַחֲמֶיךָ בְּתֹם קְבוּרָה וּרְאִיתִיךָ בְּעֵין הִתְגּוֹדְדוּתֵנוּ,   מְחֻבָּק וּמְנֻשָּׁק הָיִיתָ רוּחַ שֶׁנִּסִּינוּ לִתְפֹּס בְּאֵינְךָ שָׁם הִתְיַחַסְתָּ לְכָל מִי וְנִסִּיתָ

דִּמְעָה יוֹדַעַת נְתִיבָהּ, גַּם יַד הַמְּנַחֵם פּוֹשֶׁרֶת בַּמַּעֲלָה הַנְּכוֹנָה לָהּ, הִלְכוֹת אֲבֵלוּת נִרְקְחוּ נָכוֹן, הַטֶּבַע יַתְהִים אֶת מֵתָיו אֵלָיו –

אֶל סַף קַו הָעֲצִירָה זְמַן לְהַגְבִּיר מִזּוּג בֵּינִי לְבֵינוֹ.   לִדְרוֹר רִפְיוֹן לַצִּפֳּרִים שֶׁנִּקְמְטוּ בְּמִצְחִי – נֶחָמַת מַשָּׁק קַל.  

הֵן יוֹדְעוֹת לְהִתַּכְשֵׁט יָפֶה, נוֹצְצוֹת בַּעֲדָיֵי נִדְגָּלוֹת, בְּזָהָב עֲלֵיהֶן דָּיֵק.   אַתְּ אִמָּא, אַתְּ וְתַכְשִׁיטֵךְ הָאֶחָד – אֶצְעָדַת וְרִידֵי זְרוֹעוֹתַיִךְ,

"…וְקֶשֶׁר זֶה צָרִיךְ כָּל תַּלְמִיד חָכָם לְלָמְדוֹ וְאִי אֶפְשָׁר לְהוֹדִיעַ צוּרָתוֹ בִּכְתָב אֶלָּא בִּרְאִיַּת עַיִן " (רמב"ם, הלכות תפילין, פרק