בָּאתִי מִבּוּלְגָּרִיּוּת וּבוּלְגָרִיּוּת אֲנִי כּוֹתֵב. בָּאתִי מֵעֵדָה שֶׁלּוֹקַחַת כְּאֵב וְאוֹפָה מִמֶּנּוּ בּוּרֵקָס לְהַכְנִיס טַעַם לַחַיִּים וְתַבְלִינִים. עִם יוֹגוּרְט סָמִיךְ וּבֵיצָה
בעקבות התכתבות עם פרופ' שמואל פיטרוקובסקי מוּל תְּרִיס פָּתוּחַ מַעֲמִיד פְּנֵי מְנַקֶּה תְּחִלַּת מַגֵּפָה כֻּלָּם בַּבָּתִּים זֵעָתָם מְעַקְצֶצֶת דְּבַשׁ בַּכַּוֶּרֶת
בְּכָל פַּעַם שֶׁהִיא שׁוֹתָה מַיִם זוֹרְמִים לַמִּטָּה בְּכָל פַּעַם שֶׁהִיא שׁוֹתָה מַיִם זוֹרְמִים לַמִּטָּה בְּכָל פַּעַם שֶׁהִיא שׁוֹתָה מַיִם זוֹרְמִים
אֶחָד מַחְזִיק עַל גַּבּוֹ אֶת הָאַחֵר יְדֵי הַמֻּחְזָק מְלֻפָּפוֹת סְבִיב צַוָּאר הַמַּחְזִיק שְׁאַר גּוּפוֹ שֶׁל הַמֻּחְזָק מֻשְׁעָן עַל גַּבּוֹ שֶׁל
“אין שותי מים בקרב המשוררים" (פתגם יווני עתיק) מְהַנְדֶּסֶת הַמַּיִם אוֹמֶרֶת שֶׁכָּל הַחָכְמָה הִיא לְהַעֲלוֹת אֶת הַמַּיִם מֵהַבּוֹרוֹת לְדִירוֹת. לְהוֹרִיד
הַזִּכָּרוֹן מַתְחִיל לְהֵחָלֵשׁ וְאָז כְּשֶׁעוֹלָה שְׁאֵלָה הַמַּנְגָּנוֹן הָאַחְרַאי לָדַעַת כֵּן זוֹכֵר / לֹא זוֹכֵר מֵגִיב מִיָּד: זוֹכֵר! אֲבָל אָז הַמַּנְגָּנוֹן
כְּשֶׁאַתְּ רוֹצָה לְהַשְׁוִיץ בִּי אַתְּ לֹא אוֹמֶרֶת הַבֶּנְזוּג שֶׁלִּי מְשׁוֹרֵר אֶלָּא הַבֶּנְזוּג שֶׁלִּי בּוֹנֶה רוֹבּוֹטִים
אֵין דָּבָר כָּזֶה שִׁיר אַהֲבָה לְאֵלּוּ שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אַהֲבָה אֵין צֹרֶךְ בְּשִׁיר וּכְשֶׁאֵין צֹרֶךְ אֵין זֶה שִׁיר וְאֵלּוּ שֶׁאֵין לָהֶם
אוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ לְהָעֵז כְּדֵי לְהַצְלִיחַ אֲנִי אוֹמֵר שֶׁצָּרִיךְ לְהָעֵז לְהָעֵז כְּדֵי לְהַצְלִיחַ לְהַצְלִיחַ אוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ לַחֲלֹם וְאָז אֶפְשָׁר לְהָעֵז אֲנִי
וּמָה קוֹרֶה כְּשֶׁצִּפּוֹר אוֹהֶבֶת אֶת כְּלוּב מָה קוֹרֶה לִכְנָפַיִם שֶׁנִּפְרָשׂוֹת תָּמִיד רַק כִּמְעַט, שֶׁיֵּשׁ לָהֶן מָקוֹם מֻגְבָּל: טְפִיחָה אַחַת. מָה
הִיא לָקְחָה שְׁלֹשָה שִׁעוּרֵי פְּסַנְתֵּר, וְזֶה לֹא הָלַךְ אָז הִיא חָזְרָה לְגַדֵּל אוֹתָנוּ. אֵיזֶה יָפֶה הִיא מְגַדֶּלֶת, הִיא עוֹשָׂה אוֹתָנוּ
לְהַשְׁאִיר אֶת הַדֶּלֶת מִחוּץ לַבַּיִת רַק אַתָּה יָכוֹל. בְּשׁוּבְךָ עֶרֶב עֶרֶב – תַּרְבּוּת הַמַּעֲרָב כֻּלָּהּ נִכְנֶסֶת בְּלִי לִדְפֹק. אַתָּה מוֹשִׁיב
הַכֹּל לֹא בָּרֹאשׁ: אַתְּ לֹא יְכוֹלָה, אַתְּ לֹא אַלּוּפָה, אַתְּ לֹא תּוֹתָחִית, אַתְּ לֹא בּוּלְדוֹזֶר, אַתְּ לֹא נָמֵר. וּבִכְלָל לָמָּה
לֹא כָּל הַשִּׁירִים חַיָּבִים לְדַבֵּר. יֵשׁ גַּם כָּאֵלֶּה בְּלִי שִׁנַּיִם וּבְלִי לָשׁוֹן. יֵשׁ זִמְזוּם שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא.
מִי יִתֵּן וּנְשִׁימָתֵנוּ הָאַחֲרוֹנָה תְּנַפֵּחַ בָּלוֹן בְּצוּרַת לֵב שֶׁיִּתְעוֹפֵף לוֹ בִּשְׁנַיִם.
דֶּרֶךְ חֲצִי הַכּוֹס הָרֵיקָה רוֹאִים יוֹתֵר טוֹב אֶת הַיָּד הָאוֹחֶזֶת בָּהּ בְּרַעַד.
כָּל מַה שֶּׁהֵם אוֹמְרִים תַּעֲשִׂי הָפוּךְ.
בְּכָל שִׂמְחָה וָאֵבֶל אָנוּ אוֹחֲזִים בְּבּוּרֶקַס. עַל שִׁכְבוֹתָיו הַחֲמִימוֹת הוּא מְנַחֵם, הַפֵּרוּרִים הַנּוֹתָרִים אִלְּמִים עַל הַסַּפּוֹת, עַל הַשְּׁטִיחִים הֵם זִכָּרוֹן
חַיֵּי הַטַּבַּסְקוֹ צוֹרְבִים אֲבָל אִי אֶפְשָׁר לְהַפְסִיק. לְהַזְלִיף זֶה לְצַפּוֹת שֶׁמַּשֶּׁהוּ יִקְרֶה שֶׁשְּׂרֵפָה תִּפְרֹץ אוֹ לְפָחוֹת שֶׁהַתַּבְשִׁיל יַסְמִיק שֶׁהַדֶּלֶת תִּפָּתַח
סָגַרְתִּי אֶת הַדֶּלֶת שֶׁל הָעִיר וְלָקַחְתִּי רַכֶּבֶת הַבַּיְתָה. כַּמָּה רַכָּבוֹת לָקַחְתִּי מִמֶּנִּי כַּמָּה מְנוּחוֹת צָהֳרֵי תֵּל־אָבִיב נָתַתִּי לְעַצְמִי. הָעִיר הַזֹּאת
יֵשׁ שֶׁשָּׁמַיִם מַאֲדִימִים יֵשׁ שֶׁדַּרְדָּרִים מַסְגִּילִים לְעֵינֶיהָ כֵּן אֲדוֹנִי אֲנִי יוֹדֵעַ יַלְדָּה מִתְאַבֶּדֶת יֵשׁ לְךָ כְּלוֹמַר אֵין רָאִיתִי אֲפִלּוּ אֲנִי