שירים

לאבי אליאס – אדם, משורר, חבר לְצַיֵּר עַל דַּף לָבָן, לְקוֹשֵׁשׁ כּוֹחוֹת סוּס וּלְהַמְשִׁיךְ. לְהַמְשִׁיךְ לִנְשֹׁם, לֶאֱסֹף אוֹתִיּוֹת קֵהוֹת, לְחַדְּדָן

בַּמַּחֲצִית הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל שְׁנוֹת הַשְּׁמוֹנִים שֶׁל הָאֶלֶף הַקּוֹדֵם שֶׁל הַמֵּאָה הַהִיא, הָיִיתִי חַיָּל יָרֹק שֶׁלָּמַד לֶאֱהֹב אִשָּׁה כְּחֻלָּה. עַל שָׁטִיחַ

לזכר יפית עֶרֶב בָּעוֹלָם סְוֶדֶר אַהֲבָה מְכַסֶּה אֶת הַיְקוּם עֶרֶב בָּעוֹלָם אֲבָנִים נוֹשְׁקוֹת לָאֲנָשִׁים הַשּׁוֹכְבִים תַּחְתָּן.

הַסֵּפֶר הַזֶּה הוּא לֹא פֶּתֶק בְּבַקְבּוּק. אַל תָּבוֹא לְהצִיל אוֹתִי. אֲנִי רוֹצָה לִהְיוֹת זֹאת שֶתְּנַגֵּן בַּנֵּבֶל. לִפְרֹץ לַשְּׁאוֹל וּלְהָגִיחַ, נוֹשֵׂאת

אֲנִי הַצִפּוֹר שֶׁמְאִטָּה, וְכָךְ מְאָבֶּדֶת אֶת מְקוֹמָהּ בַּלַּהַק הַקָּרִיר שֶׁמִּתְרוֹמֵם כְּמוֹ יָד גְּדוֹלָה, חוֹלֵף מֵעַל לָעִיר, בּוֹעֶרֶת כְּמוֹ פָּנִים, לְרֶגַע

בִּשְׂדֵרוֹת דָּוִד הַמֶּלֶךְ, פַּרְטִיזָנִים זְקֵנִים נְעוּצִים עַל סַפְסָלִים כְּמוֹ נֵרוֹת עֲקֻמִּים דּוֹעֲכִים בִּזְרוֹעוֹת נְעָרוֹת פִילִיפִּינִיוֹת, מְסַפְּרִים לָהֶן בְּפוֹלָנִית דְּבָרִים שֶלא

הָאִישׁ שֶׁכִּמְעַט לֹא הָיָה יוֹשֵׁב לַשֻּׁלְחן. הָאִשָׁה שֶׁבְּקֹשִי הגִיעָה מַגִישָׁה לוֹ עֻגַּת שְׁזִיפִים. זֶה הַבַּיִת שֶׁלִי: טוֹב פֹּה. בָּטוּחַ. אִמָּא

בְּיוֹם רִאשׁוֹן כּוֹאֵב לוֹ הָרֹאשׁ בְּיוֹם שֵׁנִי כּוֹאֶבֶת הַבֶּטֶן בְּיוֹם שְׁלִישִׁי כּוֹאֵב הַפֶּה וּמְגָרֵד בַּטוּסִיק בְּיוֹם רְבִיעִי כּוֹאֶבֶת הָאֹזֶן בְּיוֹם

הֲכִי אָהַבְתִּי לִרְאוֹת אֶת הַאוֹפַנּוֹעִים טָסִים עַל הַקִּיר. לֹא הֵבַנְתִּי אָז אֶת כֹּחַ הַכְּבִידָה. הַיּוֹם אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁגַּם אֲנָשִׁים מְאֹהָבִים

נוֹלַדְתִּי בְּ-1969. אִלּוּ הָיִיתִי אַסְטְרוֹנָאוּט הָיִיתִי צוֹעֵד עַל הַיָּרֵחַ. כְּעֵץ הָיִיתִי נוֹשֵׁק לָעֲנָנִים. כְּמַיִם הָיִיתִי דּוֹלֵף מִכָּל הַבְּרָזִים. כְּמַצְלֵמָה הָיִיתִי

לְהִתְעוֹרֵר כָּל בֹּקֶר בְּאִיּוּמֵי אֶקְדָּח. בְּתוֹךְ הַגּוּף שֶׁלִּי מִסְתּוֹבֵב רוֹצֵחַ, יֵשׁ לוֹ דִּבּוּר נָעִים, הוּא אֶחָד שֶׁקּוֹרֵא סְפָרִים, אוֹהֵב קוֹלְנוֹעַ,

אָנוּ מַמְרִיאִים, מוֹחִים מֵעָלֵינוּ אֲדָמָה קָשָׁה וּמִתְמַסְּרִים לָרוּחַ. אֵין חָדָשׁ. שֶׁמֶשׁ מְגִיחָה וְנֶעְלֶמֶת מַכְתִּימָה אֶת שׁוּלֵי הָעֲנָנִים, וּבְתוֹכֵנוּ שָׁמַיִם כְּבֵדִים.

הַמּוֹרָה לְסִפְרוּת תָּפְסָה אוֹתִי עַל חַם זוֹרֵק תַּפּוּחַ מֵהַחַלּוֹן. הַמִּלִּים "אֵיךְ אֶטְעֲמָה אֵת אֲשֶׁר אֹכַל וְאֵיךְ יֶעֱרַב?" נִתְקְעוּ לָהּ בַּגָּרוֹן.

גַּם אִם כַּדּוּר הָאָרֶץ יֵחָרֵב נִמְצָא קְצָת מַיִם לַעֲשׂוֹתָם יָם. לִשְׁמֹעַ שׁוּב אֶת הַגַּלִּים מְתוֹפְפִים עַל סִירַת פְּגִישָׁתֵנוּ הָרִאשׁוֹנָה. מָה

  "Noli timere"   צָעַדְתִּי אִתָּהּ כְּאִלּוּ הָיְתָה וִרְגִּילְיוּס יוֹרֵד אֶל קוֹמַת הַמַּרְתֵּף עַל הַדֶּלֶת שֶׁלֶט בְּאוֹתִיּוֹת לָטִינִיּוֹת "מְצוּלָה מִינוּס

  לֹא הָרֶטֶט בְּפַרְוָתוֹ הַכְּתֻמָּה שֶׁל הֶחָתוּל כְּשֶׁרָאָה אֶת הַדְּרוֹר הַמְּחֻצָּף מְהַנְהֵן עַל אֲרוּחָתוֹ, לֹא הַזִּיעַ הַקַּל בִּשְׂפָמוֹ הָרָגִישׁ, לֹא

כְּשֶׁמִּסְתַּכְּלִים עַל שָׁמַיִם מִשְּׁתֵּי נְקֻדּוֹת מְרֻחָקוֹת, אֲנִי מִתְכַּוֵּן רְחוֹקוֹת מְאוֹד, כְּמוֹ יַבָּשׁוֹת, אוֹ כְּמוֹ שְׁנֵי שְׁבָרִים שֶׁל לֵב, הַאִם הַשָּׁמַיִם