נָא לְהַבִּיט לְאָחוֹר, לְהִמָּנַע מִלְּשׁוֹן רַבִּים, לְהַכִּיר בִּמְבוּכַת הַגּוּף, לְהִמָּנַע מִלִּגְנֹב מַבָּטִים, לְהִשָּׁמַע לְהוֹרָאוֹת הַמַּצִּיל, חָל אִסּוּר חָמוּר עַל אַהֲבָה
הִנֵּה אֲנִי מַתְחִיל בִּפְעֻלּוֹת הַחְסָרָה הָאָפְיָנִיּוֹת לִי בְּמַצַּב חֵרוּם. רֵאשִׁית, מֵסִיר יְמֵי עֲבוֹדָה, לְאַחַר מִכֵּן הֶרְגֵּלִים, אֲנִי אוֹסֵף אֶת הַשִּׂיחוֹת
בְּעוֹלַם הַפִּגּוּמִים שֶׁבָּנִינוּ כָּל יוֹם עֲרָבִי נוֹפֵל רַק הַסִּירֵנוֹת מְבַכּוֹת אֶת אֵין מִי שֶׁיַּסְדִּיר אֶת הַתַּשְׁלוּם כָּל יוֹם עֲרָבִי נוֹפֵל
אִמָּא, תְּתַרְגְּמִי לָהּ אֶת מָה שֶׁאֲנִי אוֹמֵר – אִבְּנִי אַלּוֹן הוֹמוֹ אִמָּא תַּגִּידִי לָהּ אֶת זֶה שׁוּב – אִבְּנִי
כְּשֶׁנִּשְׁמְעָה אַזְעָקָה, כְּשֶׁהָאוֹר הַגָּדוֹל, כְּשֶׁצָּעַקְנוּ, כְּשֶׁנִּשְׁבַּר הֶעָנָף, כְּשֶׁהָאֹכֶל הִתְקָרֵר עַל הַשֻּׁלְחָן, אֵיפֹה הָיִיתָ כְּשֶׁנְּתִיבֵי אַיָּלוֹן הוּצְפוּ, כְּשֶׁוִּתַּרְנוּ עַל כּוֹחַ מְשִׁיכָה,
בַּלֵּילוֹת הִסְתּוֹבַבְנוּ בְּמֶרְכְּזֵי קְנִיּוֹת נְטוּשִׁים פּוֹרְצִים מִכָּל סֶדֶק בַּחֲלוֹמוֹת הָרַאֲוָה עָקוּר הִסְתּוֹבֵב עִם מַפָּה וְסִמֵּן – פֹּה וּפֹה אָז נִשַּׁקְתָּ
כָּל הַיְּלָדִים יַעַבְרוּ בַּשַּׁעַר, בְּמִכְנָס כָּחֹל, בְּחֻלְצָה לְבָנָה, קֹדֶם הַבָּנִים, בְּרֶגֶל יָמִין, רֹאשׁ מוּרָם, עַל דַּשׁ הַכִּיס הַשְּׂמָאלִי תֻּדְבַּק מַדְבֵּקַת
"זֶה סֹד גֵּאֻת וְשֵׁפֶל" אבות ישורון א. חָשַׁבְתִּי שֶׁלֹּא נִשְׁאַר בֵּינֵינוּ אֲבָל אָז אַתָּה נִכְנָס מְכַוֵּן, מְדַיֵּק מַבָּט אֲנִי הֲלוּמַת
מַקִּיף אֶת הַכִּכָּר עוֹד פַּעַם מִשְׁתּוֹבֵב, מְעַכֵּב אֶת סוֹף הָעֶרֶב וּמְסַחְרֵר אוֹתָנוּ לְסִיבוּב נוֹסָף וְהָרֶכֶב קָרוּסֶלָה מִסְתּוֹבֶבֶת בְּלִי הֲפוּגָה, לְרֶגַע
לֹא יָכוֹל לְהִתְקַשֵּׁר וּבְלִי קְלִיטָה הָאַהֲבָה שֶׁלִּי נִקְרֶשֶׁת כָּל יוֹם חוֹשֶׁשֶׁת מִשִּׁכְחָה אֲנִי מְגָרֶדֶת בַּגְּלָדִים מִתְיַשֶּׁבֶת חָזָק, רוֹצָה לִשְׁמֹעַ אֶת
הוּא פָּתַח אֶת הַדֶּלֶת בְּלִי חֻלְצָה (כְּדַרְכָּם שֶׁל זְאֵבִים) אֵחַרְתְּ אֲבָל הָעוֹר שֶׁלָּךְ נָעִים כָּל כָּךְ הַיּוֹם אֵיךְ זֶה
עַל 443 לְכִוּוּן תֵּל אָבִיב סְגוּרִים בְּאִיבִּיזָה אֲדֻמָּה מֻפְרָדִים מֵהֶחָלָל הַחִיצוֹן נוֹסְעִים בַּזְּמַן אֶל גַּרְמֵי־הַשָּׁמַיִם שֶׁהָיִינוּ שַׂמְתָּ לֵב? כְּשֶׁאֲנַחְנוּ בְּמִלּוּאִים
כָּתוּב דְּחֹף וַאֲנִי מוֹשֶׁכֶת.
אַל תַּגִּידִי שֶׁהַגַּעְגּוּעַ הוּא פְּרִיחָה עַל כָּל הַגּוּף, שֶׁאַתְּ מְגָרֶדֶת בּוֹ עַד דָּם, מְנַסָּה לְהַרְגִּישׁ כְּאֵב אַחֵר פָּשׁוּט תַּעֲנִי
הוּא אָמַר: "לִפְנֵי שְׁבוּעַיִם רָצִיתִי לְנַשֵּׁק אוֹתָךְ" וּמִסְּבִיבֵנוּ הָעִיר מְמַהֶרֶת לְזִקּוּקִי הָרַמְזוֹרִים הִשְׁתַּתְּקוּתָהּ הַמֻּפְלָאָה שֶׁל הָרוּחַ
א. לַיְלָה אֶחָד אוֹרְפֶאוֹס נִשֵּׁק אוֹתִי וְהִפְנָה אֶת הַגַּב יָכֹלְתִּי לוֹמַר עֲצֹר, תִּסְתּוֹבֵב עַכְשָׁו אֲבָל הוּא הִתְחִיל לָנוּעַ, חָשַׁב מֵיתָר
סְפוּנִים בְּצִנְצֶנֶת הַמִּטָּה סוֹגְרִים מִכְסֵה שְׂמִיכָה עַל דַּאֲגוֹת הַיּוֹם, הָרִיב שֶׁהָיָה, הָאֲהוּבִים הַיְשָׁנִים הָרוֹדְפִים. כִּמְעַט יְשֵׁנִים, מִסְתַּנֶּנֶת מַחֲשָׁבָה מְנַסָּה לְהִזָּכֵר
לפאול צלאן מֵעַל כִּפַּת בֵּית הַכְּנֶסֶת הַשָּׁקוּף הָעֵירֹם מִפָּרֹכֶת, מִכְּתָלִים, מִנֵּר מְרַצֵּד מֵעַל הַהֵיכָל שֶׁרַק חֲלָלָיו עוֹדָם
נִבָּטוֹת אֵלֵינוּ צְעִירוֹת, קְמוּטוֹת, שְׁזוּפוֹת, חִוְּרוֹת, עֵינֵיכֶם חוּמוֹת, שְׁחֹרוֹת, כְּחֻלּוֹת, עַזּוֹת מַבָּע, בְּמִשְׁקָפַיִם, לְלֹא מִשְׁקָפַיִם, אַתֶּם לכודים בְּרֶגַע מְחוּיָּךְ מִבַּעַד
וְיֵשׁ בָּזֶה, אוּלַי, מְעַט גַּם מִן הַחֶסֶד – שֶׁהַבְּדִידוּת בְּעַקְשָׁנוּת שׁוֹמֶרֶת אֶת בְּרִיתָהּ, כְּשֶׁאַתְּ נִשְׁכֶּבֶת, עֲיֵפָה וּמְפֻיֶּסֶת, וְהִיא נִשְׁכֶּבֶת לְצִדֵּךְ
"לֹא תֵּאַרְנוּ לְעַצְמֵנוּ שֶׁאַתָּה כָּזֶה" (יונה וולך) אֲנִי רוֹצָה לִהְיוֹת רוֹחֶצֶת בִּדְבַשׁ לוֹקֶקֶת בִּדְבַשׁ נוֹעֶצֶת בַּדְּבַשׁ אֶת שִׁנַּי נוֹטֶפֶת בִּדְבַשׁ