שירים

שִׁיר הוּא מְחוּגָה מְחֻדֶּדֶת בְּנַרְתִּיק הַמִּלִּים שֶׁל הַמְשׁוֹרֵר סַכִּין שֶׁבָּהּ נִמְרָחִים רְגָשׁוֹת עַל פְּרוּסַת הַחַיִּים חוּט שֶׁתָּפַר צַלֶּקֶת וּמַחַט שֶׁחָרְטָה

הַקִּירוֹת עֲדַיִן זוֹכְרִים אֶת שְׂרִיטוֹת צִפָּרְנֶיהָ וּמַשְׁקוֹף הַדֶּלֶת אֶת אֲחִיזַת יָדָהּ הָרָפָה וְעוֹר הַתֹּף שֶׁל גּוּפָהּ מְהַדְהֵד אֶת מִלּוֹתֶיהָ הָאַחֲרוֹנוֹת.

הָרוּחַ סוֹרֶקֶת צַמְּרוֹת בְּרוֹשִׁים בְּמַסְרֵק חִלּוּפֵי הָעוֹנוֹת, בָּרְוָחִים שֶׁבֵּין הַשּׁוּרוֹת אֲנִי רוֹאֶה אֵיך מִתְחַלֶּפֶת בָּעוֹנָה וְאֵיךְ נוֹדְדוֹת הַמִּלִּים מֵאַרְצוֹת הַחֹם

בְּבֵית הַסֵּפֶר שֶׁל אַהֲבָה הַדִמְעָה הִיא הַשׁ"ג. הַכְּאֵב הוּא הַפְּרוֹפֶסוֹר שֶל הַאוֹשֶר וְהַתַּלְמִידִים מְנָסִים לֶלַמֶד זֶה אֶת זֶה. אֵיךְ אַהֲבָה

הֶאֱמַנְתִּי בִּדְבָרִים מֻפְרָכִים הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵאֱלֹהִים. לְמָשָׁל הֶאֱמַנְתִּי בְּאִישׁ תֵּאוֹרֶטִי וְזָבַחְתִי לוֹ, נָבַחְתִּי שִׁירִים. וְהָיִיתִי שָׁהִיד מִתְפּוֹצֵץ בְּתִקְוָה מוּעָטָה. וְשׁוּם

א. פרה בִּנְסִיעָה הַבַּיְתָה אֲנִי נִזְכָּר בְּשִׂיחַת סָלוֹן עַתִּיקָה וַאֲגָבִית כְּשִׂנְאָה. הִיא הִפְטִירָה "הַהוֹמוֹאִים הָאֵלֶּה, בָּא לִי לַהֲרֹג אוֹתָם" וַאֲנִי

בְּכָל פַּעַם שֶׁזָּרָה בְּכִסּוּי רֹאשׁ מַזִּיעָה בְּרוֹדְפָהּ אוֹטוֹבּוּס מְמַלְמֶלֶת ״תַּשְׁלוּמִים״ בַּקֻּפָּה מְסַנֶּנֶת אֶת בַּעַל הַבַּיִת נִצְמֶתֶת מִגְּעָרוֹת בַּעְלָהּ – אִמָּא

אִמָּא שֶׁלִּי צָדָה תּוֹלָעִים בָּאֹרֶז בְּיָמִים אֲרֻכִּים וְיוֹקְדִים שֶׁל קְצִיר כֹּחוֹת. אֶחָד-אֶחָד בָּרְרָה גַּרְגִּירִים לְקֻפְסָה עִם מִכְסֶה כָּתֹם, בְּמִטְבָּח כָּתֹם,

מִבְּחִינַת הוֹלָכַת קוֹל בֶּחָלָל כַּמָּה שָׁנִים יָכוֹל לְהַדְהֵד לַעַג שֶׁל יְלָדִים? הַאִם הַיּוֹעֶצֶת כְּבָר סָלְחָה עַל שֶׁהָיִיתִי שָׁמֵן? חָשַׁבְתִּי שֶׁחֻבַּקְתִּי

מָה שֶׁיְּרַפֵּא אוֹתִי הוּא כַּנִּרְאֶה מָה שֶׁיַּחְשֹׂף אֶת הֶעָלוּב אֶת הֱיוֹתִי נִזְקָק כָּל כָּךְ לְחֵיק לְהִסָּדֵק בּוֹ, לְשִׁיר שֶׁיִּכָּתֵב עַל

"אין לך עשב ועשב מלמטה שאין ממונה עליו מלמעלה, ושומר אותו… ואומר לו גדל" (ספר הזוהר) דַּע לְךָ שֶׁכָּל עֵשֶׂב

בנגמ"ש עַל כְּבִישׁ הַמַּעֲרֶכֶת חַיָּל מְגָרֵשׁ זְבוּב יִשְׂרְאֵלִי, זְבוּב מֻסְלְמִי * בְּדַרְכָּם לַדָּרוֹם בַּקַּיִץ שָׁטִים עַל גַּבָּם בִּבְרֵכוֹת הַדָּגִים מְטוֹסֵי-קְרָב.

שְׁלוֹשָׁה יָמִים הָלַכְנוּ בַּמִּדְבָּר וְאַרְבָּעִים שָׁנָה חָלְפוּ. גַּם אַחֲרֵי הָאָנָלִיזָה הֲכִי אֲרֻכָּה מִי שֶׁמְּדַבֵּר הֵן הַשְּׁתִיקוֹת. הָבָה נִשָּׂא אֶת הַכְּאֵב.

גְּרָפִיטִי שֶׁל אַהֲבָה עַל קִירוֹת-הַגּוּף זִכְרוֹנוֹת, מִלְמוּלֵי שִׁכְחָה: יָרֵךְ, תּוֹרֵךְ, כָּכָה אוֹ אֵיךְ? לֹא תִּשְׁכַּח? מַה – שָׁכַחְתָּ? אָז תִּשְׁמַע:

עַכְשָׁו: לִנְשֹׁם. בְּגוּפֵינוּ נִבְרָא אֶת הַמֻּפְשָׁט.

* בְּהַר הַנֶּגֶב רוּחַ נָשְׁבָה בַּיּוֹם בּוֹ מֵת אָחִי. * עִם שַׁחַר אוֹר יָרֵחַ לֹא פָּסַק. * פְּרָחִים בָּאֲדָמָה, בְּלִי