שירים

לֹא כּוֹלֵל זְקֵנִים זְקֵנוֹת אֲנָשִׁים מֻחְבָּאִים בְּעָרִים צְפוּפוֹת עוֹלֵי חֶבֶר הָעַמִּים לֹא כּוֹלֵל נָשִׁים שֶׁמִּתְאַפְּרוֹת בַּבֹּקֶר כְּדֵי לָשֶׁבֶת עַל סַפְסָל

הִזְדַּמְּנוּת זֹאת, בִּרְצוֹנִי לְהוֹדוֹת לַמּוֹהֵל שֶׁחָתַךְ לִי בְּדִיּוּק. שֶׁהֶעֱמִיד לִרְשׁוּתִי רֵעַ סְחוּט מַחְמָאוֹת, שָׂרוּעַ בְּפִנָּתוֹ בִּסְבַךְ יְרֵכַיִם. וְתוֹדָה גְּדוֹלָה לְאָבִי

אֲנִי הַמֶּלְצַר אֹהַד וֶבֶּר עוֹבֵד בְּמִסְעֶדֶת תְּאֵנִים בִּירוּשָׁלַיִם, מְחַכֶּה בְּכָל מִשְׁמֶרֶת מֵאֲחוֹרֵי סִנָּר שֶׁאַחַד הַלָּקוֹחוֹת בִּנְעִימוּת יְפַתֵּחַ אִתִּי שִֹיחַ, עַל

רוזה אִימְפֶּרְיוֹת נוֹפְלוֹת לְאַט שׁוֹבְרוֹת אֶת עֶצֶם הָעֹגֶן הָאֱנוֹשִׁי וְנָעוֹת בְּמַעְגָּלִים סְבִיב שֶׁמֶשׁ עַל כִּסֵּא גַּלְגַּלִּים שֶׁהִתְקַבֵּל מִיַּד שָׂרָה וְיָד

הַמּוֹרָה לְטֶבַע אָחֲזָה בַּמַּסּוֹר: מִי רוֹצֶה לְגַלּוֹת בֶּן כַּמָּה הָאַלּוֹן?

אַלּוֹן, אֵיךְ בָּאִים יְלָדִים לָעוֹלָם עֲזֹב, זֶה לֹא בִּשְׁבִילְךָ יְלָדִים? לֹא, הָעוֹלָם נוּ, אֵיךְ בָּאִים יְלָדִים לָעוֹלָם כְּשֶׁשְּׁנַיִם נוֹרָא אוֹהֲבִים

נָא לְהַבִּיט לְאָחוֹר, לְהִמָּנַע מִלְּשׁוֹן רַבִּים, לְהַכִּיר בִּמְבוּכַת הַגּוּף, לְהִמָּנַע מִלִּגְנֹב מַבָּטִים, לְהִשָּׁמַע לְהוֹרָאוֹת הַמַּצִּיל, חָל אִסּוּר חָמוּר עַל אַהֲבָה

הִנֵּה אֲנִי מַתְחִיל בִּפְעֻלּוֹת הַחְסָרָה הָאָפְיָנִיּוֹת לִי בְּמַצַּב חֵרוּם. רֵאשִׁית, מֵסִיר יְמֵי עֲבוֹדָה, לְאַחַר מִכֵּן הֶרְגֵּלִים, אֲנִי אוֹסֵף אֶת הַשִּׂיחוֹת

בְּעוֹלַם הַפִּגּוּמִים שֶׁבָּנִינוּ כָּל יוֹם עֲרָבִי נוֹפֵל רַק הַסִּירֵנוֹת מְבַכּוֹת אֶת אֵין מִי שֶׁיַּסְדִּיר אֶת הַתַּשְׁלוּם כָּל יוֹם עֲרָבִי נוֹפֵל

  אִמָּא, תְּתַרְגְּמִי לָהּ אֶת מָה שֶׁאֲנִי אוֹמֵר – אִבְּנִי אַלּוֹן הוֹמוֹ אִמָּא תַּגִּידִי לָהּ אֶת זֶה שׁוּב – אִבְּנִי

כְּשֶׁנִּשְׁמְעָה אַזְעָקָה, כְּשֶׁהָאוֹר הַגָּדוֹל, כְּשֶׁצָּעַקְנוּ, כְּשֶׁנִּשְׁבַּר הֶעָנָף, כְּשֶׁהָאֹכֶל הִתְקָרֵר עַל הַשֻּׁלְחָן, אֵיפֹה הָיִיתָ כְּשֶׁנְּתִיבֵי אַיָּלוֹן הוּצְפוּ, כְּשֶׁוִּתַּרְנוּ עַל כּוֹחַ מְשִׁיכָה,

בַּלֵּילוֹת הִסְתּוֹבַבְנוּ בְּמֶרְכְּזֵי קְנִיּוֹת נְטוּשִׁים פּוֹרְצִים מִכָּל סֶדֶק בַּחֲלוֹמוֹת הָרַאֲוָה עָקוּר הִסְתּוֹבֵב עִם מַפָּה וְסִמֵּן – פֹּה וּפֹה אָז נִשַּׁקְתָּ

"זֶה סֹד גֵּאֻת וְשֵׁפֶל" אבות ישורון א. חָשַׁבְתִּי שֶׁלֹּא נִשְׁאַר בֵּינֵינוּ אֲבָל אָז אַתָּה נִכְנָס מְכַוֵּן, מְדַיֵּק מַבָּט אֲנִי הֲלוּמַת

מַקִּיף אֶת הַכִּכָּר עוֹד פַּעַם מִשְׁתּוֹבֵב, מְעַכֵּב אֶת סוֹף הָעֶרֶב וּמְסַחְרֵר אוֹתָנוּ לְסִיבוּב נוֹסָף וְהָרֶכֶב קָרוּסֶלָה מִסְתּוֹבֶבֶת בְּלִי הֲפוּגָה, לְרֶגַע

לֹא יָכוֹל לְהִתְקַשֵּׁר וּבְלִי קְלִיטָה הָאַהֲבָה שֶׁלִּי נִקְרֶשֶׁת כָּל יוֹם חוֹשֶׁשֶׁת מִשִּׁכְחָה אֲנִי מְגָרֶדֶת בַּגְּלָדִים מִתְיַשֶּׁבֶת חָזָק, רוֹצָה לִשְׁמֹעַ אֶת

הוּא פָּתַח אֶת הַדֶּלֶת בְּלִי חֻלְצָה (כְּדַרְכָּם שֶׁל זְאֵבִים)   אֵחַרְתְּ אֲבָל הָעוֹר שֶׁלָּךְ נָעִים כָּל כָּךְ הַיּוֹם אֵיךְ זֶה

עַל 443 לְכִוּוּן תֵּל אָבִיב סְגוּרִים בְּאִיבִּיזָה אֲדֻמָּה מֻפְרָדִים מֵהֶחָלָל הַחִיצוֹן נוֹסְעִים בַּזְּמַן אֶל גַּרְמֵי־הַשָּׁמַיִם שֶׁהָיִינוּ שַׂמְתָּ לֵב? כְּשֶׁאֲנַחְנוּ בְּמִלּוּאִים

כָּתוּב דְּחֹף וַאֲנִי מוֹשֶׁכֶת.  

אַל תַּגִּידִי שֶׁהַגַּעְגּוּעַ הוּא פְּרִיחָה עַל כָּל הַגּוּף, שֶׁאַתְּ מְגָרֶדֶת בּוֹ עַד דָּם, מְנַסָּה לְהַרְגִּישׁ כְּאֵב אַחֵר   פָּשׁוּט תַּעֲנִי

הוּא אָמַר: "לִפְנֵי שְׁבוּעַיִם רָצִיתִי לְנַשֵּׁק אוֹתָךְ"   וּמִסְּבִיבֵנוּ הָעִיר מְמַהֶרֶת לְזִקּוּקִי הָרַמְזוֹרִים הִשְׁתַּתְּקוּתָהּ הַמֻּפְלָאָה שֶׁל הָרוּחַ