א. בֵּין הִתְאַבְּדוּת לְהִתְאַבְּדוּת אֲנִי הוֹגֶה שִׁירִים חֲדָשִׁים וּמַבִּיט עַל עֲרֵמַת הַתְּהִלָּה הָרֵיקָה שֶׁהִנְחִילוּ לִי תְּאוֹמֵיהֶם הַקּוֹדְמִים שֶׁחָלִילָה לֹא יַחְמֹּק מִיָּדִי חוּט הַמַּחְשָׁבָה הַמְחֻבָּר אֶל

לֹא, אֲפִלּוּ אֵינִי מִתְכַּוֵּן לְנַסּוֹת לְתָאֵר בִּמְעֻדָּן – זוֹ מִלָּה מְדֻיֶּקֶת – אֶת דְּמוּתָהּ מִכְנָסַיִם רַכִּים, אֲרֻכִּים (וּכְשֶׁאֲנִי אוֹמֵר דַּקִּיקִים פֵּרוּשׁוֹ מַלְמָלָה, הִלָּה הַמְמַעֶטֶת מִכֹּבֶד

"…הו פילוסופים מהוללים בדברי ימי התרבות, הוגים נכבדים" (פנחס שדה, מתוך: "בתחנה המרכזית בתל אביב, אחר הצהרים, ערב ראש השנה")   אַפְּלָטוֹן לֹא רָשׁוּם בְּפִנְקַס

וַדַּאי שֶׁהִיא יַלְדָּה גְּדוֹלָה וְטִפְּשָׁה. הִנֵּה הִיא עוֹבֶרֶת, טוֹפֶפֶת בְּקַבְקַבֶּיהָ הַצִּבְעוֹנִיִּים, בַּתַּחֲנָה הַמֶּרְכָּזִית פִּנַּת י"ל פֶּרֶץ. לִשְׂפָתֶיהָ אֹדֶם עַז, שִׂמְלַת-קַיִץ פִּרְחוֹנִית עַל מִשְׁמַנֶּיהָ הָרַעֲנַנִּים עֲדַיִן.

לְעוֹלָם לֹא אֵלֵךְ אֶל הַזּוֹנָה הַגְּדוֹלָה בְּכִכַּר אֲתָרִים   אִם אֵלֵךְ יִצְעֲקוּ לְעֶבְרִי קִצְרֵי הָאֵיבָר וַאֲרֻכָּיו נוּ תָּרִים כְּבָר תָּרִים   וַאֲנִי יוֹדֵעַ עַל מִשְׁכָּבָהּ

כְּבָר חֹדֶשׁ אַתְּ בְּפָּרִיס וַאֲנִי מְטַפֵּס עַל הַקִּירוֹת, שָׁאַלְתִּי סֶרֶט מְדֻבָּב גֶּרְמָנִית עִם נָשִׂים שֶׁזּוֹ אֶת זוֹ מְגָרוֹת בְּבַּנָּנָה אוֹ אֵבֶר מַתֶּכֶת מֻזְהָב. נַעֲרָה שֶׁכּוֹרַעַת

כְּשֶׁהִזְדַּיַּנּוּ בְּשַׁבָּת לְפִי הַסֵּפֶר וּבִתְנוּחָה שְׁחוּקָה עַד עֲיֵפָה, זוֹנָה דִּמְיַנְתִּי עֲסִיסִית וְעֶרְוָתָהּ הַפְּרוּעָה הָפְכָה לְזוּג שֶׁל קַסְטַנְיֶטוֹת בְּקֶצֶב שֶׁל פְלָמֶנְקוֹ מִשְׁתּוֹלֵל.

בְּמִסְגֶּרֶת מְכוֹנֵי-הָעִסּוּי הָעֲתִידִיִּים יְשַׂגְשְׂגוּ, כַּמּוּבָן, מַדָּעִים וּבֵינְמַדָּעִים, כְּגוֹן פָלוֹגְרָפִיָה, פָלוֹסוֹפְיָה, קִירוֹפָלִיָה. הַלָּהִיט יִהְיֶה, כַּמּוּבָן, הַפָלוֹגְרָפִיָה – חִזּוּי הֶעָתִיד לְפִי קַוֵּי-רֹאשׁ-הָאֵיבָר.   הַפָלוֹגְרָפִית הַצְּעִירָה מַרְכִּיבָה מִשְׁקְפֵי-שֶׁמֶשׁ

תַּסְרִיט מַדָּע-בִּדְיוֹנִי אוֹ לְכָל מַטָּרָה אַחֶרֶת: הַזְּנוּת שֶׁל שְׁנַת-אַלְפַּיִם. בִּמְכוֹנֵי-הָעִסּוּי הָעֲתִידָנִיִּים, מְאֻיָּשִׁים בְּדַיָּלוֹת-עַל מְתֻחְכָּמוֹת, יִמְצָא הַגֶּבֶר אָנִין-הַטַּעַם הַכֹּל: אָהֲבָה, הַשְׂכָּלָה, עֶדְנָה, אַסְטְרוֹלוֹגְיָה, פְּסִיכִיאַטְרִיָּה, מַה לֹּא.

אֲנִי זוֹנָה   לֹא הָיִיתִי צָרִיךְ לוֹמַר אֶת זֶה   כִּי יֵשׁ מְעַט מִדַּי חֲכָמִים (וְלָכֵן סְיָג לְחָכְמָה שְׁתִיקָה)   שֶׁאַהֲבָה הִיא חֹפֶשׁ   שֶׁהִיא

אַף פַּעַם לֹא שָׁכַבְתִּי עִם זוֹנָה. אִם כִּי עֶרֶב אֶחָד, בְּדִיּוּק לִפְנֵי עֶשְׂרִים שָׁנָה, גַּרְתִּי אָז בְּמִזְרַח הָעִיר עִם חָבֵר שֶׁחָזַר מֵאָז בִּתְשׁוּבָה – הִתְאִים

בְּמִסְגֶּרֶת הַתְּבִיעוֹת לְצֶדֶק חֶבְרָתִי אָנוּ דּוֹרְשִׁים מִמְּךָ אֲדוֹנִי רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה לְהַכְנִיס סְעִיף בִּדְבַר תּוֹסֶפֶת אֶלֶף שְׁקָלִים חֲדָשִׁים מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ. לִכְשֶׁנְּקַבֵּל אֶת הַסְּכוּם הנ"ל נוּכַל לְהַרְשׁוֹת לְעַצְמֵנוּ בִּקּוּר קָבוּעַ אוֹ שְׁנַיִם אֵצֶל כָּל אִשָּׁה

אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת זוֹנָה שֶׁל עֲרָבִים. לָקַחַת פָלַסְטִינִי יָפֶה, שֶׁפָּנָיו חֲנֵפִים וְדֹק שֶׁל נִמְנוּם מָשׁוּךְ עֲלֵיהֶם, לְהוֹשִׁיב אוֹתוֹ עַל כֻּרְסָה נוֹחָה בְּאֶחָד מִבָּתֵּי הַמָּלוֹן בַּבִּירָה,

וְהָיְתָה מְקֻדֶּשֶׁת וְהָיְתָה קְדֵשָׁה לִפְעָמִים בְּאָהֳלוֹ וְלִפְעָמִים הָיְתָה חָיָה בְּשָׁלוֹם עַל מִשְׁכָּבָהּ לִפְעָמִים הָיוּ שָׁבִים לִנְבֹּר בְּמַרְכָּלְתָהּ וּלְבַקֵּשׁ דְּבַר מָה לְבַד מֵהֵד הַתַּחֲנוּנִים אוּלָם רָכְשׁוּ

פּוֹעֵל בִּנְיָן סִינִי וְזוֹנָה אוּקְרָאִינִית עַל מִזְרָן מְשֻׁמָּשׁ בְּעִיר הַחֲלוֹם. יֵשׁ רְעַב אֶצְבָּעוֹת וּגְנִיחַת פְּרוֹטוֹקוֹל, הֵם פּוֹלְטִים אֲנָחוֹת לַתִּקְרָה. "אֲחוֹתִי הַיְקָרָה, הַיְקָרָה לִי מִדַּי. הוֹי,

אַתָּה כְּבָר בֶּן-אָדָם, מַתְחִיל לִהְיוֹת, תּוּכַל לָדַעַת, כְּשֶׁתּוּכַל לְהִתְנַהֵג קְצָת בֶּן-זוֹנָה – בַּחֶדֶר, בַּמָּלוֹן, שַלֵּם לָהּ כְּשֶׁתֹּאמַר, כְּלוֹמַר – לִפְנֵי, הַנַּח לָהּ לְהָסִיר אֶת הַבְּגָדִים,