שירים
מצע שטוח וכחול
א. בֵּין הִתְאַבְּדוּת לְהִתְאַבְּדוּת אֲנִי הוֹגֶה שִׁירִים חֲדָשִׁים וּמַבִּיט עַל עֲרֵמַת הַתְּהִלָּה הָרֵיקָה שֶׁהִנְחִילוּ לִי תְּאוֹמֵיהֶם הַקּוֹדְמִים שֶׁחָלִילָה לֹא יַחְמֹּק מִיָּדִי חוּט הַמַּחְשָׁבָה הַמְחֻבָּר אֶל
תל ברוך, בעניין השרדות
לֹא, אֲפִלּוּ אֵינִי מִתְכַּוֵּן לְנַסּוֹת לְתָאֵר בִּמְעֻדָּן – זוֹ מִלָּה מְדֻיֶּקֶת – אֶת דְּמוּתָהּ מִכְנָסַיִם רַכִּים, אֲרֻכִּים (וּכְשֶׁאֲנִי אוֹמֵר דַּקִּיקִים פֵּרוּשׁוֹ מַלְמָלָה, הִלָּה הַמְמַעֶטֶת מִכֹּבֶד
בתחנה המרכזית בתל-אביב, אחר-הצהריים, ערב ראש השנה
וַדַּאי שֶׁהִיא יַלְדָּה גְּדוֹלָה וְטִפְּשָׁה. הִנֵּה הִיא עוֹבֶרֶת, טוֹפֶפֶת בְּקַבְקַבֶּיהָ הַצִּבְעוֹנִיִּים, בַּתַּחֲנָה הַמֶּרְכָּזִית פִּנַּת י"ל פֶּרֶץ. לִשְׂפָתֶיהָ אֹדֶם עַז, שִׂמְלַת-קַיִץ פִּרְחוֹנִית עַל מִשְׁמַנֶּיהָ הָרַעֲנַנִּים עֲדַיִן.
כיכר אתרים
לְעוֹלָם לֹא אֵלֵךְ אֶל הַזּוֹנָה הַגְּדוֹלָה בְּכִכַּר אֲתָרִים אִם אֵלֵךְ יִצְעֲקוּ לְעֶבְרִי קִצְרֵי הָאֵיבָר וַאֲרֻכָּיו נוּ תָּרִים כְּבָר תָּרִים וַאֲנִי יוֹדֵעַ עַל מִשְׁכָּבָהּ
כבר חודש את בפריס
כְּבָר חֹדֶשׁ אַתְּ בְּפָּרִיס וַאֲנִי מְטַפֵּס עַל הַקִּירוֹת, שָׁאַלְתִּי סֶרֶט מְדֻבָּב גֶּרְמָנִית עִם נָשִׂים שֶׁזּוֹ אֶת זוֹ מְגָרוֹת בְּבַּנָּנָה אוֹ אֵבֶר מַתֶּכֶת מֻזְהָב. נַעֲרָה שֶׁכּוֹרַעַת
*[בְּנֵי אָדָם]
בְּנֵי אָדָם הֵם בְּעֵת וּבְעוֹנָה אַחַת הַזּוֹנָה וְהַלָּקוֹחַ שיר 113 מתוך "הפואמה הביתית"
זיונים בשבת
כְּשֶׁהִזְדַּיַּנּוּ בְּשַׁבָּת לְפִי הַסֵּפֶר וּבִתְנוּחָה שְׁחוּקָה עַד עֲיֵפָה, זוֹנָה דִּמְיַנְתִּי עֲסִיסִית וְעֶרְוָתָהּ הַפְּרוּעָה הָפְכָה לְזוּג שֶׁל קַסְטַנְיֶטוֹת בְּקֶצֶב שֶׁל פְלָמֶנְקוֹ מִשְׁתּוֹלֵל.
תיק צבירה / פיתוח וניסוי
בְּמִסְגֶּרֶת מְכוֹנֵי-הָעִסּוּי הָעֲתִידִיִּים יְשַׂגְשְׂגוּ, כַּמּוּבָן, מַדָּעִים וּבֵינְמַדָּעִים, כְּגוֹן פָלוֹגְרָפִיָה, פָלוֹסוֹפְיָה, קִירוֹפָלִיָה. הַלָּהִיט יִהְיֶה, כַּמּוּבָן, הַפָלוֹגְרָפִיָה – חִזּוּי הֶעָתִיד לְפִי קַוֵּי-רֹאשׁ-הָאֵיבָר. הַפָלוֹגְרָפִית הַצְּעִירָה מַרְכִּיבָה מִשְׁקְפֵי-שֶׁמֶשׁ
תיק צבירה
תַּסְרִיט מַדָּע-בִּדְיוֹנִי אוֹ לְכָל מַטָּרָה אַחֶרֶת: הַזְּנוּת שֶׁל שְׁנַת-אַלְפַּיִם. בִּמְכוֹנֵי-הָעִסּוּי הָעֲתִידָנִיִּים, מְאֻיָּשִׁים בְּדַיָּלוֹת-עַל מְתֻחְכָּמוֹת, יִמְצָא הַגֶּבֶר אָנִין-הַטַּעַם הַכֹּל: אָהֲבָה, הַשְׂכָּלָה, עֶדְנָה, אַסְטְרוֹלוֹגְיָה, פְּסִיכִיאַטְרִיָּה, מַה לֹּא.
*[אֲנִי זוֹנָה]
אֲנִי זוֹנָה לֹא הָיִיתִי צָרִיךְ לוֹמַר אֶת זֶה כִּי יֵשׁ מְעַט מִדַּי חֲכָמִים (וְלָכֵן סְיָג לְחָכְמָה שְׁתִיקָה) שֶׁאַהֲבָה הִיא חֹפֶשׁ שֶׁהִיא
במסגרת התביעות
בְּמִסְגֶּרֶת הַתְּבִיעוֹת לְצֶדֶק חֶבְרָתִי אָנוּ דּוֹרְשִׁים מִמְּךָ אֲדוֹנִי רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה לְהַכְנִיס סְעִיף בִּדְבַר תּוֹסֶפֶת אֶלֶף שְׁקָלִים חֲדָשִׁים מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ. לִכְשֶׁנְּקַבֵּל אֶת הַסְּכוּם הנ"ל נוּכַל לְהַרְשׁוֹת לְעַצְמֵנוּ בִּקּוּר קָבוּעַ אוֹ שְׁנַיִם אֵצֶל כָּל אִשָּׁה
הומאז' לתחת של ידיד יקר
בְּעִתּוֹן אֶחָד יָדוּעַ הַמְקֻבָּל עַל חֲכָמִים וּמְתֻרְבָּתִים אֶפְשָׁר לִמְצֹא מוֹדָעָה הַמְסַפֶּרֶת לָנוּ עַל "נְעָרִים בֵּינְלְאוּמִּיִּים לְהַשְׂכִּיר". אָז כָּכָה אֶת רוֹנַאלְד אֲנִי מַכִּיר כְּבָר כִּמְעַט שָׁלֹשׁ
חזון השלום, מקאמה
אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת זוֹנָה שֶׁל עֲרָבִים. לָקַחַת פָלַסְטִינִי יָפֶה, שֶׁפָּנָיו חֲנֵפִים וְדֹק שֶׁל נִמְנוּם מָשׁוּךְ עֲלֵיהֶם, לְהוֹשִׁיב אוֹתוֹ עַל כֻּרְסָה נוֹחָה בְּאֶחָד מִבָּתֵּי הַמָּלוֹן בַּבִּירָה,
בתשובה לשאלה למה אני לא הולך לזונה
לְעוֹלָם לֹא אַצְלִיחַ לְהִזְדַּיֵּן עִם אִשָּׁה כְּאִלּוּ הָיְתָה רַק כְּלִי לְהַגְשִׁים לִי אֶת הַפַנְטַזְיוֹת. קֹדֶם אֶקְרָא לָהּ אֶת "מָעַכְתְּ אֶת קֵבָתִי נַעֲרָה יָפָה" שֶׁל חֲנוֹךְ
פועל בניין סיני וזונה אוקראינית
פּוֹעֵל בִּנְיָן סִינִי וְזוֹנָה אוּקְרָאִינִית עַל מִזְרָן מְשֻׁמָּשׁ בְּעִיר הַחֲלוֹם. יֵשׁ רְעַב אֶצְבָּעוֹת וּגְנִיחַת פְּרוֹטוֹקוֹל, הֵם פּוֹלְטִים אֲנָחוֹת לַתִּקְרָה. "אֲחוֹתִי הַיְקָרָה, הַיְקָרָה לִי מִדַּי. הוֹי,
בגרות מאוחרת
אַתָּה כְּבָר בֶּן-אָדָם, מַתְחִיל לִהְיוֹת, תּוּכַל לָדַעַת, כְּשֶׁתּוּכַל לְהִתְנַהֵג קְצָת בֶּן-זוֹנָה – בַּחֶדֶר, בַּמָּלוֹן, שַלֵּם לָהּ כְּשֶׁתֹּאמַר, כְּלוֹמַר – לִפְנֵי, הַנַּח לָהּ לְהָסִיר אֶת הַבְּגָדִים,