שירים

"זֶה סֹד גֵּאֻת וְשֵׁפֶל" אבות ישורון א. חָשַׁבְתִּי שֶׁלֹּא נִשְׁאַר בֵּינֵינוּ אֲבָל אָז אַתָּה נִכְנָס מְכַוֵּן, מְדַיֵּק מַבָּט אֲנִי הֲלוּמַת

מַקִּיף אֶת הַכִּכָּר עוֹד פַּעַם מִשְׁתּוֹבֵב, מְעַכֵּב אֶת סוֹף הָעֶרֶב וּמְסַחְרֵר אוֹתָנוּ לְסִיבוּב נוֹסָף וְהָרֶכֶב קָרוּסֶלָה מִסְתּוֹבֶבֶת בְּלִי הֲפוּגָה, לְרֶגַע

לֹא יָכוֹל לְהִתְקַשֵּׁר וּבְלִי קְלִיטָה הָאַהֲבָה שֶׁלִּי נִקְרֶשֶׁת כָּל יוֹם חוֹשֶׁשֶׁת מִשִּׁכְחָה אֲנִי מְגָרֶדֶת בַּגְּלָדִים מִתְיַשֶּׁבֶת חָזָק, רוֹצָה לִשְׁמֹעַ אֶת

הוּא פָּתַח אֶת הַדֶּלֶת בְּלִי חֻלְצָה (כְּדַרְכָּם שֶׁל זְאֵבִים)   אֵחַרְתְּ אֲבָל הָעוֹר שֶׁלָּךְ נָעִים כָּל כָּךְ הַיּוֹם אֵיךְ זֶה

עַל 443 לְכִוּוּן תֵּל אָבִיב סְגוּרִים בְּאִיבִּיזָה אֲדֻמָּה מֻפְרָדִים מֵהֶחָלָל הַחִיצוֹן נוֹסְעִים בַּזְּמַן אֶל גַּרְמֵי־הַשָּׁמַיִם שֶׁהָיִינוּ שַׂמְתָּ לֵב? כְּשֶׁאֲנַחְנוּ בְּמִלּוּאִים

כָּתוּב דְּחֹף וַאֲנִי מוֹשֶׁכֶת.  

אַל תַּגִּידִי שֶׁהַגַּעְגּוּעַ הוּא פְּרִיחָה עַל כָּל הַגּוּף, שֶׁאַתְּ מְגָרֶדֶת בּוֹ עַד דָּם, מְנַסָּה לְהַרְגִּישׁ כְּאֵב אַחֵר   פָּשׁוּט תַּעֲנִי

הוּא אָמַר: "לִפְנֵי שְׁבוּעַיִם רָצִיתִי לְנַשֵּׁק אוֹתָךְ"   וּמִסְּבִיבֵנוּ הָעִיר מְמַהֶרֶת לְזִקּוּקִי הָרַמְזוֹרִים הִשְׁתַּתְּקוּתָהּ הַמֻּפְלָאָה שֶׁל הָרוּחַ

א. לַיְלָה אֶחָד אוֹרְפֶאוֹס נִשֵּׁק אוֹתִי וְהִפְנָה אֶת הַגַּב יָכֹלְתִּי לוֹמַר עֲצֹר, תִּסְתּוֹבֵב עַכְשָׁו אֲבָל הוּא הִתְחִיל לָנוּעַ, חָשַׁב מֵיתָר

סְפוּנִים בְּצִנְצֶנֶת הַמִּטָּה סוֹגְרִים מִכְסֵה שְׂמִיכָה עַל דַּאֲגוֹת הַיּוֹם, הָרִיב שֶׁהָיָה, הָאֲהוּבִים הַיְשָׁנִים הָרוֹדְפִים. כִּמְעַט יְשֵׁנִים, מִסְתַּנֶּנֶת מַחֲשָׁבָה מְנַסָּה לְהִזָּכֵר

לפאול צלאן   מֵעַל כִּפַּת בֵּית הַכְּנֶסֶת הַשָּׁקוּף הָעֵירֹם מִפָּרֹכֶת, מִכְּתָלִים, מִנֵּר מְרַצֵּד   מֵעַל הַהֵיכָל שֶׁרַק חֲלָלָיו עוֹדָם

נִבָּטוֹת אֵלֵינוּ צְעִירוֹת, קְמוּטוֹת, שְׁזוּפוֹת, חִוְּרוֹת, עֵינֵיכֶם חוּמוֹת, שְׁחֹרוֹת, כְּחֻלּוֹת, עַזּוֹת מַבָּע, בְּמִשְׁקָפַיִם, לְלֹא מִשְׁקָפַיִם, אַתֶּם לכודים בְּרֶגַע מְחוּיָּךְ מִבַּעַד

וְיֵשׁ בָּזֶה, אוּלַי, מְעַט גַּם מִן הַחֶסֶד – שֶׁהַבְּדִידוּת בְּעַקְשָׁנוּת שׁוֹמֶרֶת אֶת בְּרִיתָהּ, כְּשֶׁאַתְּ נִשְׁכֶּבֶת, עֲיֵפָה וּמְפֻיֶּסֶת, וְהִיא נִשְׁכֶּבֶת לְצִדֵּךְ

"לֹא תֵּאַרְנוּ לְעַצְמֵנוּ שֶׁאַתָּה כָּזֶה" (יונה וולך) אֲנִי רוֹצָה לִהְיוֹת רוֹחֶצֶת בִּדְבַשׁ לוֹקֶקֶת בִּדְבַשׁ נוֹעֶצֶת בַּדְּבַשׁ אֶת שִׁנַּי נוֹטֶפֶת בִּדְבַשׁ

רָצִיתִי שֶׁיָּבוֹא מִי וּבְאַנְחַת חִבָּה יוֹשִׁיט לִי שְׁתֵּי יָדַיִם חֲסוֹנוֹת יֶאֱסֹף אוֹתִי תְּמוּהַת־עֵינַיִם וְרַכָּה מִבֵּין הַקֻּבִּיּוֹת הַמְּפֻזָּרוֹת; יִלְחַשׁ: מְתוּקָה שֶׁלִּי,

א. הַחֶבְרָא קַדִּישָׁא רוֹצֶה שֶׁאֶחְזֹר אַחֲרָיו קַדִּישׁ יָתוֹם גּוֹהֵר לִקְרֹעַ אֶת חֻלְצַת הַלְּוָיוֹת שֶׁלִּי, לְנַחֵם עַל הָאָב. בַּמִּצְעָד הַתְּמִידִי אַחַר

חָבֵר מְבֻגָּר מִמֶּנִּי שֶׁחַיָּיו הָיוּ סוּפָה טָעַן שֶׁהִפְסִיק לִכְתֹּב כְּשֶׁהֵבִין כִּי לֹא נוֹלַד מְשׁוֹרֵר זֶה מַעֲשֵׂה שָׂטָן וְהַשָּׂטָן חָכָם כִּי

אֵינֵךְ מְצַפָּה שֶׁלֹּא אֶכְתֹּב שׁוּב וְשׁוּב עַל הַמָּקוֹם מִמֶּנּוּ יָנַקְתִּי וְהַכּוֹכָבִים שֶׁלִּוּוּ אוֹתִי אִישׁ יוֹצֵא לְמִלְחָמוֹת אִם חָזַר הוּא חוֹזֵר

פָּגַשְׁתִּי אֶת יִצְחָק רַבִּין בָּאַנְדַּרְטָה לְזֵכֶר הַנּוֹפְלִים בַּקְּרָב עַל מִנְזַר סַן סִימוֹן שֶׁהִכְרִיעַ אֶת גּוֹרַל דְּרוֹם יְרוּשָׁלַיִם הוּא הָיָה אָז

הָיִיתִי חֵלֶק מִבְּשַׂר דּוֹבְרֵי הַשָּׂפָה הַיְלִידִית עִם הַיָּמִים פּוֹרְחוֹת מִמֶּנִּי מִלִּים וּמִשְׁתַּבְּשִׁים הַהֶקְשֵׁרִים כְּמוֹ עוֹלֶה חָדָשׁ שֶׁזֶּה מִקָּרוֹב בָּא לְאֶרֶץ