יונה וולך

*[וְהָיִינוּ כַּמְּטֹרָפִים כָּל הַלַּיְלָה שָׁאֲגוּ בָּנוּ אֲרָיוֹת]

מתוך: שירה,

סימן קריאה, 1976

וְהָיִינוּ כַּמְּטֹרָפִים כָּל הַלַּיְלָה שָׁאֲגוּ בָּנוּ אֲרָיוֹת

וְהָיִינוּ פּוֹחֲדִים מִפְּנֵי עַצְמֵנוּ וְכֶהָיִינוּ עַל אֲרוֹנוֹת מִפָּנֵינוּ

וְהָיִינוּ כִּקְלִפַת אֱגוֹז עַל פְּנֵי מַיִם רוֹעֲשִׁים מִפָּנֵינוּ

וְאִישׁ לֹא קָרַב אֵלֵינוּ לִרְאוֹת כִּי הָיִינוּ בַּחֲרָדוֹת

 

וְהָיוּ הוֹלְכוֹת בָּנוּ הַחְלָטוֹת גְּדוֹלוֹת כִּנְסִיעוֹת אֲרֻכוֹת

וְהָיוּ מִתְהַפְּכוֹת בָּנוּ הַחְלָטוֹת וְחוֹזְרוֹת וּמַלְבִּינוֹת עֵינֵינוּ

וְכָל הַלַּיְלָה הָיִינוּ מִתְהַפְּכִים כְּחַיּוֹת פְּצוּעוֹת וְנִסִּים מִפָּנֵינוּ

וְעַל יָדֵנוּ הָיָה אִישׁ מַגִּיד אֶת הֲלִיכָתֵנוּ וְאֶת הָאוֹתוֹת

 

וּבַבֹּקֶר הָיָה עוֹד אִישׁ לְיָדֵינוּ וַחֲצִי פָּנָיו לוּטוֹת

וַאֲנַחְנוּ הָיִינוּ מַהֻפָּכִים עַל צִדֵּנוּ וַחֲצִי עֵינֵינוּ שַׁחֲרוּת וַחֲצִי לְבָנוֹת

וְהָיִינוּ מוֹנִים אִתּוֹ אוֹ אַחֲרָיו אֶת הָאוֹתוֹת וְהָיִינוּ מַגִּידִים נִסְתָּרוֹת

וְכָל הַלַּיְלָה רָצִינוּ אֶל עֲתִידֵנוּ וְהָיִינוּ מַחֲזִיקִים בַּעֲבָרֵנוּ כִּבְטוֹטָפוֹת

 

שַׁחַר וְרֵד הֵבִיא אָסוֹן חָדָשׁ לְבֵיתֵנוּ נִסְתַּלֵּק מִגַּנֵּנוּ

כְּמִין דָּבָר לֹא נָתַן לַבֵּאוּר בְּשֶׁל קֹצֶר יָד כִּבְיָכוֹל שֶׁל הַנִּטְבָּעוֹת

הַכֹּל נִקְבַּע בְּשָׁעוֹת קְבוּעוֹת וּלְהַגִּיד לֹא נָתַן יוֹתֵר מֵאֵי אֵלּוּ נִסְתָּרוֹת

וַאֲנַחְנוּ הָיִינוּ שׁוֹכְבִים כְּמִי שֶׁנֶּהְפַּךְ עוֹלָמֵנוּ וְהָעֲתִידוֹת הָיוּ עוֹמְדוֹת וּמְצַפּוֹת