שלמה וינר

*[הַמָּטוֹס בּוֹלֵעַ אוֹתִי כְּמוֹ הַדָּג הַגָּדוֹל]

הַמָּטוֹס בּוֹלֵעַ אוֹתִי כְּמוֹ הַדָּג הַגָּדוֹל

אֶת יוֹנָה. בְּעוֹד שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת

יָקִיא אוֹתִי בְּעִיר אַחֶרֶת.

לֹא נִינְוֵה.

לֹא אֶצְטָרֵךְ לְהִנָּבֵא.

 

בַּמִּזְוָדָה אֲנִי נוֹשֵׂא

בְּגָדִים קַלִּים וְרֵיחַ אֲהָבוֹת זָרוֹת

שֶׁלְּבַסּוֹף יַסְגִּיר אוֹתִי.

אֵין טַעַם לְנַסּוֹת.

 

כְּמוֹ יוֹנָה.

מתוך:

הרעש והאדמה,

כתר, 1986