מִילִי יוֹשֶׁבֶת בַּשּׁוּרָה הָרִאשׁוֹנָה בַּכִּתָּה.
הַשִּׂמְלָה שֶׁלָּהּ תָּמִיד מְגֹהֶצֶת,
מַחְבְּרוֹתֶיהָ נְקִיוֹת.
הַמַּבָּט שֶׁלָּהּ מֻפְנֶה אֶל הַמּוֹרָה
אֲבָל מִי שֶׁמִּסְתַּכֵּל טוֹב
יָכֹל לִרְאוֹת
אֶת כָּל הַגּוּף שֶׁלָּהּ מִתְפַּתֵּל,
אֶת הַלֵּב שֶׁלָּהּ מִתְכַּוֵּץ מִתַּחַת לַכָּחֹל שֶׁל הַשִּׂמְלָה.
"יָפֶה מְאֹד, מִילִי" אוֹמֶרֶת הַמּוֹרָה כְּשֶׁהַפֶּה שֶׁל מִילִי
עוֹנֶה עוֹד תְּשׁוּבָה נְכוֹנָה
שֶׁמְּכַסָּה – כְּמוֹ חִיּוּךְ – אֶת סִימָן הַשְּׁאֵלָה הָעֲנָק
הַמְּצֻיָּר לָהּ בַּבֶּטֶן בְּטוּשׁ אָדֹם בִּלְתִּי מָחִיק.