מואיז בן הראש

תשובה סטנדרטית

אֲנִי שָׂמֵחַ לִשְׁמֹעַ שֶׁאַתָּה אוֹהֵב אֶת שִׁירַי

וַאֲנִי שָׂמֵחַ מְאֹד

שֶׁאַתָּה מַזְמִין אוֹתִי לְהַקְרִיא אֶת שִׁירַי

בְּצִבּוּר

 

אַךְ

עָלַי לְבַקֵּשׁ עַל כָּךְ תַּשְׁלוּם

 

עִנְיְנֵי הוֹפָעוֹת אֵינָם דָּבָר שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה בְּהֶסַּח הַדַּעַת

אַחֲרֵי יוֹם עֲבוֹדָה מְפָרֵךְ שֶׁלְּאַחֲרָיו אֲנִי הוֹלֵךְ לֶאֱכֹל

אֲרוּחַת עֶרֶב בְּבֵיתִי

 

אֲנִי לוֹקֵחַ אֶת הָעִנְיָן בִּרְצִינוּת

וּמֵכִין אֶת עַצְמִי כָּל הַיּוֹם לִפְנֵי הַהוֹפָעָה

מְשַׁנֵּן וְקוֹרֵא לְעַצְמִי וְנָח וְטוֹבֵל בְּאַמְבַּטְיָה שֶׁל שְׁמָנִים אֶתֶרִיִּים

וְאַחֲרֵי הַקְּרִיאָה אֲנִי כָּל כָּךְ תָּשׁוּשׁ

שֶׁלַּמָּחֳרָת אֵינִי מְסֻגָל לַעֲשׂוֹת דָּבָר

 

לֹא, לֹא, אֵין לִי פַּחַד קָהָל, אֲבָל אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁלְּקָהָל מַגִּיעָה

קְרִיאָה אֲמִתִּית

וְלֹא שִׁנּוּן בִּלְתִּי רָצִיף שֶׁל מִלִּים

 

לָכֵן

אֵינִי יָכוֹל לְהַגִּיעַ לְעַרְבֵי שִׁירָה

בְּלִי לְקַבֵּל עַל כָּךְ תַּשְׁלוּם

זֶה גּוֹרֵם לִי לְצַעַר רַב

וּלְחֹסֶר אִזּוּן מְשַׁוֵּעַ

בֵּין נְתִינָה לְקַבָּלָה

בִּמְיֻחָד חוֹרֶה לִי שֶׁמּוֹסָדוֹת הַמְתֻקְצָבִים מִכַּסְפֵּי צִבּוּר

מְשַׁלְּמִים לְמַטְאֲטֵא וּלְחַשְׁמַל וְלִמְנַקֵּה הַשֵּׁרוּתִים

יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לִמְשׁוֹרֵר

וְזֶה נִהְיָה דָּבָר בָּרוּר מֵאֵלָיו

שֶׁמְּשׁוֹרְרִים יָבוֹאוּ לְכָל מָקוֹם לְלֹא תַּשְׁלוּם

 

אֵינֶנִּי בָּא בְּבִקֹּרֶת לְאֵלֶּה שֶׁעוֹשִׂים אֶת זֶה לְלֹא תַּשְׁלוּם

וְעוֹשִׂים עֲבוֹדָתָם נֶאֱמָנָה

אֲבָל אֲנִי לֹא מְסֻגָּל יוֹתֵר לַעֲשׂוֹת אֶת זֶה

מַה שֶּׁהָיָה אֶפְשָׁרִי בְּגִיל עֶשְׂרִים

אֵינוֹ אֶפְשָׁרִי בְּגִיל חֲמִשִּׁים

 

לָכֵן חֲזֹר אֵלַי כְּשֶׁתַּחְלִיט לְשַׁלֵּם

חֲמֵשׁ מֵאוֹת ₪ נִשְׁמָע לִי סְכוּם סָבִיר

לְהַקְרָאָה שֶׁל עַד 15 דַּקּוֹת

בָּרוּר שֶׁהַרְצָאָה תַּעֲלֶה יוֹתֵר

אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאַתָּה חָבֵר שֶׁלִּי

וַאֲנִי חַיָּב לְךָ טוֹבוֹת לָרֹב

וַאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁתָּמַכְתָּ בִּי

כְּשֶׁהַתְּקוּפוֹת הָיוּ קָשׁוֹת

אֲבָל זוֹ דַּוְקָא הַסִּבָּה שֶׁעָלֶיךָ לְהָבִין

אֶת הַסֵּרוּב שֶׁלִּי.

 

 

 

מתוך:

כתובת 2,

מקום לשירה, כרמל, 2009