דליה רביקוביץ

תרצה והעולם הגדול

מתוך: חורף קשה,

דביר, 1967

1967

קַח אוֹתִי אַל יַרְכְּתֵי צָפוֹן,

קַח אוֹתִי אֶל הָאוֹקְיָנוֹס הָאַטְלַנְטִי,

הַנַּח אוֹתִי בֵּין אֲנָשִׁים אֲחֵרִים,

שֶׁלֹּא פָּגַשְׁתִּי כְּמוֹתָם עַד הֵנָּה,

שָׁם אֹכַל מַאֲפֵה תּוּתִים מִיַּעַר

וְאֶדְהַר בְּרַכֶּבֶת בִּסְקַנְדִינַבְיָה.

 

קַח אוֹתִי אֶל הָאוֹקְיָנוּס הַשָּׁקֵט,

הָבֵא אוֹתִי בֵּין הַדָּגִים הַחוּמִים,

בֵּין דּוֹלְפִינִים, כַּרְמִישׁ וְאִלְתִּית,

בֵּין שַׁלְּדָגִים נִרְדָּמִים עַל הַתֹּרֶן,

אֲנִי בִּכְלָל לֹא אֶתְפַּלֵּא

כַּאֲשֶׁר תָּבִיא אוֹתִי אַל הָאַטְלַנְטִי.

 

הָבֵא אוֹתִי אֶל הַנְּהָרוֹת הַבּוֹכִים

וְאֶל הַחוֹפִים הַנְּמֵקִים בָּעֹנִי

שָׁם קֶנְגּוּרוּ יִרְדֹּף קֶנְגּוּרוּ

וּשְׁנֵיהֶם לְבוּשִׁים כֻּתֹּנֶת פַּסִּים,

הָבֵא אוֹתִי אֶל הַקֶּנְגּוּרוּ

וְהָנַח אוֹתִי בְּטַחַב הַיַּעַר.

 

חַכֵּה לִי בְּבֶטֶן הָאֳנִיָּה

וְהָכֵן לִי רַכֶּבֶת חַשְׁמַלִּית,

אֲנִי אָבוֹא עַד מְהֵרָה

לִשְׁכֹּן בְּקֶרֶב עַמִּים אֲחֵרִים,

בֵּין הַזָּרִים אֲנִי אֲגֲחֵךְ,

כְּמוֹ דָּג אִלְתִּית בְּתוֹךְ הַמַּיִם.

אִם אֵינְךָ יָכֹל לָתֵת לִי הָאוֹקְיָנוּס

תֵּן לִי הָרִים מְצֻפִּים בְּשֶׁלֶג.

 

הַנַּח אוֹתִי בֵּין סַפָּנִים נוֹצְרִים,

הָבֵא אוֹתִי אֶל חוֹפֵי נוֹרְבֶגְיָה,

הָבֵא אוֹתִי אֶל מִדְבָּר אוֹסְטְרַלְיָה

הָאֻמְלָל מִכֹּל מִדְבְּרוֹת הָעוֹלָם;

אֲנִי אֲלַמֵּד אֶת הַקֶּנְגּוּרוּ

קְרוֹא וּכְתוֹב, תַּנַ"ךְ וְחֶשְׁבּוֹן,

מְסֹר נָא לָאֲנָשִׁים הַזָּרִים

שֶׁאֲנִי אָבוֹא אֲלֵיהֶם בְּקָרוֹב.

 

מְסֹר לָהֶם שֶׁאֲנִי אֶהְיֶה

בַּשָׁנָה הַבָּאָה בְּלֵב הָאוֹקְיָנוּס;

אֱמֹר שֶׁיַּתְקִינוּ אֶת הָרְשָׁתוֹת

וְיִשְׁלוּ לִי טַבַּעַת אַחֲרֵי טַבַּעַת.