מאיר ויזלטיר

תצלום

,

יֵשׁ לִי תַּצְלוּם

שֶׁל הַיַּלְדָּה בְּלוּם.

בַּתַּצְלוּם, הַיַּלְדָּה בְּלוּם

אֵינָהּ לוֹבֶשֶׁת כְּלוּם.

 

דָּבָר יָפֶה תַּצְלוּם כָּזֶה.

לַיַּלְדָּה בְּלוּם חָזֶה רוֹעֵד,

לַיַּלְדָּה בְּלוּם בֶּטֶן בְּשׂוּמָה,

וְעַל מָתְנָהּ שׁוּמָה חוּמָה.

 

תַּצְלוּם מְצֻיָּן, דָּבָר מַקְסִים.

הַיַּלְדָּה בְּלוּם קְצָת מַסְמִיקָה

עוֹשָׂה פַּרְצוּף לָעֲדָשָׁה.

בֵּינְתַיִם, יְרֵכֵיהּ הַבּוֹטוֹת

לוֹחֲצוֹת זוֹ אֶל זוֹ,

הֵן מַבְלִיטוֹת

אֶת הַמְּשֻׁלָּשׁ הָאָפֵל, הַמַּזְמִין.

 

הַיַּלְדָּה בְּלוּם אוֹהֶבֶת מִין.

לֹא אִכְפַּת לָהּ לְהִצְטַלֵּם

אִם שָׁכְבָה בְּלֵב שָׁלֵם.

לֹא כְּמוֹ אֵלֶּה הַיְרֵאוֹת

פֶּן יַרְאוּ זֹאת לָאָבוֹת.

מָה לָהּ אָב וּמָה לָהּ אִם

אִם שָׁכְבָה בְּלֵב שָׁלֵם?

 

שְׁתֵּי יָדֶיהָ לִצְדָדִין

שׁוֹאֲלוֹת דָּבָר אִלֵּם:

נוּ, תִּגְמֹר כְּבָר לְצַלֵּם,

מִתְחַמֵם אֶצְלִי הַלֵּב.