בַּלַּיְלָה חִפַּשְׂתִּי עֲבוֹדָה. אַחֲרֵי שִׁיטוּט בְּחַלּוֹנוֹת בַּלָּהָה, נִסְתַּכֵּם כִּי עָלַי לִהְיוֹת מְמַיֶּנֶת עָלִים אוֹ לְחַפֵּשׂ
אוֹצָרוֹת בָּאֲדָמָה וְיָשַׁנְתִּי שְׁנַת שְׁאֵלוֹת: מַדּוּעַ הַכֶּסֶף לאֹ מַגִּיעַ? וְהַדְּמָעוֹת אֵינָן עוֹמְדוֹת
בַּתּוֹר בִּמְקוֹמִי בְּקֻפַּת הַחוֹלִים? וְנִתְעַנֵּיתִי. וְהַתַּפּוּזִים הִמְשִׁיכוּ לְהִסָּחֵט עַד הַתֹּם הַזֶּה
