בֵּין פָּסוּק אֶחָד לַשֵּׁנִי הָיִינוּ רַק מָשָׁל רָעוּעַ לְמָה
שֶׁבִּקַּשְׁנוּ לִהְיוֹת.
תַּמְצִית שֶׁל מָשָׁל,
שֶׁאִלְמָלֵא הוּא לֹא הָיִינוּ רְאוּיִים לְהִקָּרֵא בְּנֵי אָדָם אֲפִילוּ.
מְכוֹנִית בְּהִלּוּךְ: אַחַד הַבְּרָגִים בַּגַּלְגַּל הָאֲחוֹרִי אוֹ הַקִּדְמִי
לֹא הֻבְרַג וְלֹא נִשְׁלַף – זֶהוּ הַקִּפָּאוֹן הַמַּטְעֶה
שֶׁל מָה שֶׁתַּקוּעַ, סִבּוּב הָאֵימִים שֶׁל הַשִּׁכְחָה
הַמּוֹתִיר עֵינַיִם אֲדִישׁוֹת אוֹ מִשְׁתָּאוֹת. הַשִּׁירָה לְמַזָּלָהּ אַף פַּעַם לֹא תֵּדַע
מָה בְּגַבָּהּ אוֹ לְפָנֶיהָ, לָכֵן הִיא נוֹסֶקֶת כְּשֶׁבְּיָדֶיהָ הַהֶגֶה וְאֶת הַשִּׁלְדָּה
תּוֹתִיר מֵאָחוֹר. אֲנַחְנוּ זְקוּקִים לְעֵדוּת עַל דְּבָרִים שֶׁעָלוּ יָפֶה.
