כַּפּוֹתַי אֵינָן מוֹתִירוֹת סִימָנִים בָּאֲדָמָה הַמְּרֻפֶּדֶת שַׁלֶּכֶת,
מְרַשְׁרֶשֶׁת צָהֹבְכְּתַמְדָּם. בְּרַעֲמָתִי כְּבָר דָּהוּ הַצְּבָעִים.
רַק פַּס אוֹר חִוֵּר נוֹתַר, מִטַּשְׁטֵשׁ לְנֶגֶד עֵינַי.
אַף עַל פִּי כֵן, אָנוּעַ. אֲנִי
אִשָּׁה שֶׁהִיא אַרְיָה,
תָּמִיד נוֹתֶרֶת בִּי אֵיזוֹ שְׁאָגָה.
