בַּדְּמָמָה הַלֵּילִית הַיְּלָדִים חוֹלְפִים
מֵעֵת לְעֵת לְיַד חַלּוֹן, אַפֵּיהֶם תְּחוּבִים
בַּמְּאוּרָה הָעֲגֻלָּה שֶׁל אֶפֶס מַעֲלוֹת, מְגַשְּׁשִׁים
בַּגֶּשֶׁם אַחַר פְּתִיתֵי שֶׁלֶג רִאשׁוֹנִים.
אֲנִי מְקֻבָּץ בֵּינִי לְבֵין מָסָךְ אַךְ מִדֵּי שָׁעָה
מְאַתְחֵל אֶת גּוּפִי, מִסְתּוֹבֵב בַּחֲדָרִים
קַשּׁוּב לִמְחִיאַת כַּף יָד אַחַת
שֶׁל מַלְכֹּדֶת עַכְבָּרִים.
אַתְּ מְפַטְרֶלֶת בִּגְלִימַת חֹרֶף מְאֻלְתֶּרֶת
בְּצִיר הַסָּלוֹן־מִטְבָּח, מוֹדֶדֶת
סִימָנִים חִיּוּנִיִּים לְסִיר חַמִּין, בּוֹדֶקֶת
בָּעֲרִיסָה שֶׁהַתִּינוֹק לֹא נֶחְנָק,
מְתֻיָּק מְדֻיָּק בֵּין שְׁתֵּי שְׂמִיכוֹת,
שׁוֹכֵב עַל הַגַּב, יָשֵׁן חָלָק.