דוד אבידן

תיק צבירה / פיתוח וניסוי

,

בְּמִסְגֶּרֶת מְכוֹנֵי-הָעִסּוּי הָעֲתִידִיִּים

יְשַׂגְשְׂגוּ, כַּמּוּבָן, מַדָּעִים וּבֵינְמַדָּעִים, כְּגוֹן

פָלוֹגְרָפִיָה, פָלוֹסוֹפְיָה, קִירוֹפָלִיָה.

הַלָּהִיט יִהְיֶה, כַּמּוּבָן, הַפָלוֹגְרָפִיָה –

חִזּוּי הֶעָתִיד לְפִי קַוֵּי-רֹאשׁ-הָאֵיבָר.

 

הַפָלוֹגְרָפִית הַצְּעִירָה מַרְכִּיבָה מִשְׁקְפֵי-שֶׁמֶשׁ אָפְנָתִיִּים,

וּבְהַבָּעָה טִקְסִית עַל פָּנֶיהָ אוֹמֶרֶת:

 

נִיכָּרִים בְּךָ כִּשְׁרוֹנוֹת וּנְטִיּוֹת אֲקָדֵמִיּוֹת.

הַצְלָחָה גְּדוֹלָה בִּתְחוּמֵי הַמֶּחְקָר.

וְהַפְּרוֹפֶסוֹר הָרַב-תֳּאֲרִי זוֹעֵק מִזִּרְמַת-לִבּוֹ –

הוּא רוֹצֶה רַק לִגְמֹר וְלֹא יוֹתֵר.

 

לֹא, לֹא, חַכֵּה אֲדוֹנִי – לֹא כָּל-כָּךְ מַהֵר.

יֵשׁ לִי עוֹד כַּמָּה אַבְחָנוֹת חֲשׁוּבוֹת לְהַשְׁמִיעַ לְךָ,

וְאַתָּה תִּשְׁמַע אוֹתָן עַד תֻּמָּן, לִפְנֵי שֶׁתַּגִּיעַ עַד תֻּמְּךָ.

 

מָה שֶׁמְּעַנְיֵן כָּאן זֶה לִבְנוֹת דְּמוּת שֶׁל דַּיֶּלֶת-עָל,

שֶׁתִּהְיֶה עַד-כְּדֵי-כָּךְ טוֹבָה מֵהָאֲמִתִּית,

שֶׁהִיא עַצְמָהּ תֶּחֱצֶה אֶת כָּל הַגְּבוּלוֹת בֵּין הָאֱמֶת לְבֵין הַמִּסְחָר.

 

מָה שֶׁקּוֹבֵעַ כָּאן הוּא הַפּוֹטֶנְצְיָאל – פָּשׁוּט הַמִּין הַמְּמֻסְחָר

הוא עֲדַיִן בְּחִתּוּלָיו.

 

פָּשׁוּט, הַסַּחַר הָעַתִּיק בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם,

הוּא עֲדַיִן הַסַּחַר הַמְּפַגֵּר בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם,

וְהִגִּיעַ הַזְּמַן לִגְאֹל אוֹתוֹ מִפִּגּוּרוֹ.

 

וְשֶׁהָזְּנוּת הָעַתִידָה תּוֹצִיא בְּשָׁלָב רִאשׁוֹן מִן הַפַּרְנָסָה

אֶת הַפְּסִיכוֹלוֹגִים.

אֵין כִּמְעַט שֵׁרוּת שׁוֹטֵף, שֶׁפְּסִיכוֹלוֹג יָכוֹל לָתֵת

וְשֶׁזּוֹנָה אוֹ זוֹן מַשְׂכִּילִים אֵינָם מְסֻגָּלִים.

 

הַזּוֹנָה הָעֲתִידִית הוֹלֶכֶת לָאוּנִיבֶרְסִיטָה, שׁוֹמַעַת אוֹתָם קוּרְסִים, קוֹרֵאת

אוֹתָם סְפָרִים.

יִתְרוֹנָהּ בְּכָךְ, שֶׁהִיא יוֹתֵר צְעִירָה, יוֹתֵר יָפָה, בַּעֲלַת כֹּשֶׁר-מִשְׂחָק טוֹב יוֹתֵר

וִיכוֹלָה גַּם, בְּהִזְדַּמְּנוּת זוֹ, לְלַטֵּף עַל רָמָה (הִיא/הוּא).

 

מָה פִּתְאֹם לָלֶכֶת לִפְּסִיכוֹלוֹג?

אֲנָשִׁים מִמֵּילָא הוֹלְכִים לִפְּסִיכוֹלוֹגִים מִתּוֹךְ בְּדִידוּת, נַפְשִׁית אוֹ גּוּפָנִית,

מִתּוֹךְ מְצוּקוֹת לְמִינֵיהֶן, וְתָמִיד מִתּוֹךְ שְׁאִיפָה לְמַגָּע, גַּם גּוּפָנִי,

מַשֶּׁהוּ שֶׁנּוֹתֵן לָהֶם הַרְגָּשָׁה שֶׁל קַבָּלָה בַּחֲזָרָה שֶׁל זֶהוּתָם הָאוֹבֶדֶת.

בִּמְכוֹן-הָעִסּוּי הָעֲתִידָנִי יְבֻצַּע הַדָּבָר בְּאֹרַח שׁוֹטֵף וְעַל בָּסִיס מִסְחָרִי מַקִּיף:

הַכֹּהֲנוֹת הַמְּוַדּוֹת בְּתַחְתּוֹנִים וּבִלְעֲדֵיהֶם – לָמָּה לֹא?

אַגַּב הַפְּסִיכוֹלוֹגִים וְהַפְּסִיכִיאַטְרִים, בְּשָׁלָב רִאשׁוֹן לִקְרַאת הֵעָלְמוּתָם,

יְכוֹלִים גַּם הֵם לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ, כְּדֵי לְהַשְׁאִיר אַחֲרֵיהֶם זִכְרוֹנוֹת טוֹבִים יוֹתֵר.

פְּסִיכִיאַטְרִים בְּמַדֵּי-טֶנִיס וּבְבִגְדֵי-יָם יוּכְלוּ לִהְיוֹת נִסּוּי מְשַׁעֲשֵׁעַ.

מַדּוּעַ לֹא יְקַבֵּל הַפְּסִיכִיאַטְר מְטֻפָּל אוֹ מְטֻפֶּלֶת לְיַד בְּרֵכַת-הַשְּׂחִיָּה שֶׁלּוֹ

אוֹ בְּמִגְרָשׁ טֶנִיס, תּוֹךְ נִהוּל הַשִּׂיחָה אַגַּב מִשְׂחָק רוֹגֵעַ.

אוֹ בִּמְכוֹנִיתוֹ, בִּנְסִיעָה בַּאֲוִיר הַפָּתוּחַ.

וְאִם יִוָּצֵר, אַגַּב נְסִיעָה, גַּם מַגָּע גֶשְׁטַלְטִי קַל וְזָרִיז –

מַה יֵּשׁ? – זֶה יָכֹל רַק לְהוֹעִיל לַטִּפּוּל.

 

בְּקִצּוּר, קִדּוּמוֹ וְשִׁכְלוּלוֹ שֶׁל סְחַר-הָאַהֲבָה הָעַתִּיק וְהַכּוֹשֵׁל

יְחַלֵּץ אוֹתִי סוֹפְסוֹף מִמַּצָּבִי הָרָעוּעַ.

בַּמִּקְרֶה הָרַע בְּיוֹתֵר אֶפְשָׁר לִכְתֹּב אֵיזֶשֶׁהוּ סֵפֶר-הַדְרָכָה לְדַיֶּלֶת-עָל.

 

אֵיךְ לִהְיוֹת אֲמִתִּית יוֹתֵר מֵאֲמִתִּית.

 

אֵיךְ לִהְיוֹת זוֹנַת-צַמֶּרֶת יֻקְרָתִית.

 

אוֹ פָּשׁוּט: אֵיךְ לִהְיוֹת בַּחוּרָה מְעַנְיֶנֶת וּלְהַצְלִיחַ בַּעֲסָקִים.

 

אֵיךְ לִהְיוֹת הָאִשָּׁה הַמְעַנְיֶנֶת בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם.

 

אֵיךְ לִהְיוֹת הַמְעַנְיֶנֶת/וְהַנֶּחְשֶׁקֶת בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם?

 

אֵיךְ לִהְיוֹת נֶחְשֶׁקֶת בְּלִי לִהְיוֹת חוֹשֶׁקֶת.

 

צָרִיךְ בֶּאֱמֶת לִכְתֹּב סֵפֶר/ים כָּזֶה/כָּאֵלֶּה – זֶה יִהְיֶה רַב-מֶכֶר.

גַּם רַב-זֶקֶר.

 

לְצֹרֶךְ יִשּׂוּם הָרַעֲיוֹנוֹת הַנַּ"ל רָצוּי לַחֲקֹר אֶת

תֶּקֶן-הַתַּעֲנוּג הַמֵּיטָבִי שֶׁל אָדָם מ-x בְּחִינוֹת –

הַתַּפְנוּקִי, הַמִּינִי, הָאִינְטֶלֶקְטוּאָלִי, הַחוּשָׁנִי, הַגּוּפָנִי-כְּלָלִי –

בְּמַצְּבֵי-הֲנָאָה נְתוּנִים.

בּוֹזְמַנִּית צָרִיךְ לַחְקֹר אֶת הַהֶרְגֵּלִים הַתִּקְשָׁרְתִּיִּים-אָמָּנוּתִיִּים שֶׁלּוֹ

וְלִבְנוֹת לְבַסּוֹף פְּרוֹפִיל-דֶּגֶם: הַפְּרוֹפִיל הַנִּנּוֹח, נַנִּיחַ, מוּל הַפְּרוֹפִיל

הַנֶּהֶנְתָנִי,

וְלִמְתֹחַ אֵיכְשֶׁהוּ קַו בֵּין הַנֶּהֶנְתָנִי הַמִּתְפָּרֵץ לְבֵין הַנֶּהֱנֶה הַנִּנּוֹח.

הוֹאִיל וַאֲנַחְנוּ מְעֻנְיָנִים בַּנֶּהְנֶה הַנִּנּוֹח, כְּדַאי לְנַסֵּח x דַּרְגוֹת-הֲנָאָה

וּלְדָרֵג אֶת מַעֲרֶכֶת הַתְּבִיעוֹת שֶׁל תַּת-פְּרוֹפִילִים שׁוֹנִים, לְפִי מִבְדָּקִים.

זֶה יְהַוֶּה מַפְתֵּחַ לְמַעֲרֶכֶת-הַהֲנָאוֹת, שֶׁדַּיְּלוֹת-הָעָל תִּהְיֶינָה אֲמוּרוֹת לְסַפֵּק.

 

מָה רַע גַּם בְּחַדְרֵי-מִין נִּפְרָדִים בְּכָל בַּיִת, לְהַבְדִּיל מֵחַדְרֵי-שֵׁנָה?

זְכוּת-הַיּוֹצְרִים שְׁמוּרָה לְדָוִד אֲבִידָן – הַמֵּאָה הַשְּׁלֹשִׁים בְּע"מ.

 

כָּךְ אוֹ כָּךְ – אִם אֲנַחְנוּ רוֹצִים לְהָסֵב הֲנָאָה לְאָדָם,

רָצוּי מְאֹד לְהַכִּיר אוֹתוֹ כִּיצוּר נֶהֶנְתָנִי נָקִי מִדְּרָמָטִיזַצְיוֹת.

מַצָבוֹ הָאִידֵיאָלִי שֶׁל אָדָם הוּא מַשֶּׁהוּ קָרוֹב לְהוֹמוֹאֶסְטָזִיס נַפְשִׁי וְגוּפָנִי.

אֲנַחְנוּ לֹא רוֹצִים אוֹתוֹ אַקְטִיבִי מִדַּי וְלֹא פַּסִּיבִי מִדַּי, אֶלָּא עַל קַו-הַגְּבוּל,

שֶׁמְּאַפְשֵׁר לוֹ לִהְיוֹת בְּמִשְׁכֵי-זְמַן שׁוֹנִים גַּם בְּמַצַּב-פְּעֻלָּה אִידֵיאָלִי וְגַם

בְּמַצָּב אִי-פְּעֻלָּה אִידֵיאָלִי.

זֶה מִתְקַשֵּׁר, כַּמּוּבָן, טוֹב גַּם עִם הִנָּתְקוּת מֵעֲבוֹדָה וּמֵעִסּוּקִים כְּפִיָּתִיִּים

אֲחֵרִים.

הִגִּיעַ הַזְּמַן לְנַסֵּח קְצָת פִילוֹסוֹפְיוֹת חֲדָשׁוֹת, אֲבָל לֹא לִטְרֹחַ יוֹתֵר מִדַּי עַל

נִסּוּחָן.

וּלְהַשְׁאִיר זְמַן לְתַסְרִיטִים וְלִסְרָטִים, לְנִסּוּיִּים, לְעִסּוּקִים פּוֹלִיטִיִּים

אַקְרָאִיִּים

וְגַם לְהִנָּתֵק מִכָּל הָעִסּוּקִים הָאֵלֶּה בְּמַכָּה עֲדִינָה אַחַת.

 

וְלַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּלִי לְאַבֵּד כֹּשֶׁר, תַּפְנוּקִים, כֹּבֶד, צֶבַע –

לִקְרַאת הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים עָלֵינוּ לְטוֹבָה.