דוד אבידן

תיק צבירה

,

תַּסְרִיט מַדָּע-בִּדְיוֹנִי אוֹ לְכָל מַטָּרָה אַחֶרֶת:

הַזְּנוּת שֶׁל שְׁנַת-אַלְפַּיִם.

בִּמְכוֹנֵי-הָעִסּוּי הָעֲתִידָנִיִּים,

מְאֻיָּשִׁים בְּדַיָּלוֹת-עַל מְתֻחְכָּמוֹת,

יִמְצָא הַגֶּבֶר אָנִין-הַטַּעַם הַכֹּל:

אָהֲבָה, הַשְׂכָּלָה, עֶדְנָה, אַסְטְרוֹלוֹגְיָה, פְּסִיכִיאַטְרִיָּה, מַה לֹּא.

מָה רוֹצֶה סוֹף-סוֹף אִישׁ-עֲסָקִים עֲתִידָנִי:

לִשְׁכַּב עַל הַגַּב,

שֶׁמִּישֶׁהִי תְּשַׂחֵק לוֹ בַּזַּיִן,

תְּשׂוֹחֵחַ אִתּוֹ עַל אִישִׁיּוּתוֹ,

תְּנַתֵּחַ אֶת אִישִׁיּוּתוֹ הָאַסְטְרוֹלוֹגִית,

תַּעֲנִיק לוֹ יִעוּץ פְּסִיכוֹלוֹגִי שׁוֹטֵף,

תּוּכַל לְדַבֵּר אִתּוֹ עַל כָּל נוֹשֵׂא לְפָחוֹת בְּרָמָתוֹ הוּא.

מַה יִּרְצֶה אָז אָדָם בַּחַיִּים?

לֹא יִהְיֶה לוֹ שָׁוֶה כַּמָּה דּוֹלָרִים?