שְׁנַיִם שְׁנַיִם בָּאוּ אֶל הַתֵּבָה
עֶרֶב הַמַּבּוּל שֶׁכִּסָּה אֶת עוֹלָמֵךְ:
דָּבָר וְהִפּוּכוֹ שֶׁל דָּבָר,
הַנִּגְלֶה וְגִלּוּיוֹ בַּנִּסְתָּר,
אִישׁ וּכְפִילוֹ,
חַדְרֵךְ וְהֶעְתֵּקוֹ הַמְּדֻיָּק, הַחִוֵּר,
יוֹם בְּיוֹמוֹ שֶׁל יוֹם אַחֵר.
סוֹף סוֹף, סָבְתָא, קַלּוּ הַמַּיִם, בּוֹאִי, נֵצֵא.
“לֹא לֹא לֹא, יַא רוּחִי, אַתָּה תֵּצֵא
לְאָן שֶׁאַתָּה רוֹצֶה. אֲנִי
טוֹב לִי פֹּה, בַּפִּנָּה שֶׁלִּי. הִנֵּה, תִּרְאֶה,
פִּתְאוֹם בָּאָה לָנוּ הַשֶּׁמֶשׁ בַּחַלּוֹן, הַיּוֹנָה בָּאָה שָׁמָּה, בַּסּוֹרָגִים.
סִימוֹנָה! סִימוֹנָה! בּוֹאִי תְּקַלְּפִי לִי מַנְדָּרִינָה.
אַתָּה מַכִּיר אוֹתָהּ, אֶת זֹאת?
הֵם כָּל יוֹם מַחְלִיפִים לְךָ מְטַפֶּלֶת
אֲבָל זֹאת שֶׁפֹּה כְּבָר כַּמָּה יָמִים
הִיא יַלְדָּה טוֹבָה.
תַּגִּיד לָהֶם שֶׁלּאֹ יַחְלִיפוּ.“
אַל תִּדְאֲגִי, סָבְתָא
אַגִּיד לָהֶם, הֵם לאֹ יַחְלִיפוּ.
הֵם אַף פַּעַם לאֹ מַחְלִיפִים.
