בְּשׁוּבֵךְ מִתַּחֲרוּת שָׁאַלְתְּ הַאִם אֲנִי גֵּאֶה בָּךְ
וְהִסַּסְתִּי. אֵיךְ אַסְבִּיר שֶׁלֹּא מֶדַלְיָה הִיא מְקוֹר גַּאֲוָתִי?
אֲנִי גֵּאֶה עַל נְעוּרַיִךְ הַגּוֹאִים
עַל תְּנוּעַת חַיַּיִךְ כְּמוֹ גַּלִּים שׁוֹטְפִים אֶל הַחוֹפִים
בְּפֶרֶץ שֶׁל שִׂמְחָה,
גֵּאֶה כְּמוֹ הַשְּׁחָפִים שֶׁמְּקוֹרָם מָלֵא דָּגָה
וּכְבֶן מַזַּל דָּגִים אֲנִי מַרְגִּישׁ אֶת הַבְּרָכָה,
גֵּאֶה כְּמוֹ אִיפּוֹן אוֹ וָזָארִי פִּתְאוֹמִי שֶׁהֶעֱרַמְנוּ עַל הַזְּמַן.
הֵנָּה הוּא עַל גַּבּוֹ צָמוּד אֶל הַמִּזְרָן
וַאֲנַחְנוּ עַל הַפּוֹדְיוּם נִצָּבִים בַּגַּאֲוָה.
מֵדַלְיָה זְהֻבָּה תְּלוּיָה עַל צַוָּארֵךְ,
וְעַל שֶׁלִּי הָאַהֲבָה.
