גלעד מאירי

תאונת עבודה

מתוך: בוא זמני,

מקום לשירה, 2017

אֲנִי בְּקֹשִׁי עוֹמֵד עַל הָרַגְלַיִם.

הַמִּתְאַבֵּק בַּיַּבּוֹק חָרַג

מִתִּכְנוּן הַקְּרָב המְּקוֹרִי

וְתָקַע לִי אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה.

הוּא לָחַשׁ צָרוּד, יַעֲקֹב

הַמַּכּוֹת נִרְאוֹת מְבֻיָּמוֹת,

צָרִיךְ קְצָת אֲמִינוּת בַּזִּירָה.

עִם אוֹר רִאשׁוֹן הִצְמַדְתִּי

אֶת כְּתֵפָיו הַמְקֻעְקָעוֹת לָאֲדָמָה.

הָאִישׁ דָּפַק שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּיָּד

עַל הָאָרֶץ לְסַמֵּן כְּנִיעָה,

פָּחַד מֵהַשַּׁחַר כְּמוֹ עַרְפָּד.

שִׁחְרַרְתִּי אוֹתוֹ עֲבוּר

חֲגוֹרַת הַהֵאָבְקוּת שֶׁלּוֹ,

שֵׁם בָּמָה, יִשְׂרָאֵל וּבְרָכָה

לְנִצָּחוֹן חֲצִי מָכוּר.