הִיא אָמְרָה: גּוּף בָּרִיא וְנֶפֶשׁ בְּרִיאָה
וּפִתְּתָה אוֹתָהּ לַבְּרֵכָה.
טוֹפְפָה לָהּ שְׁנֵי תַּפּוּחִים מוּצָקִים וּזְקוּפִים מִלְּפָנִים וּמֵאָחוֹר.
הַשְּׁנִיָּה — כָּל מִשְׁמַנֶּיהָ נִשְׂרָכִים אַחֲרֶיהָ
עֵינֶיהָ בָּרִצְפָּה וּבֶגֶד־יָם שֶׁלָּהּ שָׁחוֹר.
בְּהַתָּזָה גְּדוֹלָה קִפְּצָה אֶל הַבְּרֵכָה,
נִסְּתָה לְהַשִּׂיג אוֹתָהּ, לִשְׂחוֹת עַל־יַד,
אַךְ זוֹ, כְּמוֹ נִימְפָה בְּהִירָה,
מָתְחָה צַוָּאר וְרֹאשׁ בְּקֶשֶׁת הֲפוּכָה,
פִּלְּחָה הַמַּיִם חַת וּשְׁתַּיִם, חַת וּשְׁתַּיִם,
פְּשׁוּטַת יָדַיִם, תּוֹאֲמוֹת רַגְלַיִם,
וְכָל אוֹתוֹ זְמַן הַשְּׁנִיָּה מֵאָחוֹר,
טוֹבַעַת בְּיָם שֶׁל דְּמָעוֹת וְשֶׁל כְלוֹר.
