גלעד מאירי

שני הפוכים

מתוך: ננופואטיקה 6,

מקום לשירה, 2016

בַּבֹּקֶר אָנוּ שׁוֹתִים יַחַד קָפֶה,

מְכֻנָּסִים בְּבוּעַת אֵדֵי שִׂיחָה

צַמְרִירִית כִּשְׂמִיכָה,

מְגַשְּׁשִׁים עִם הַלָּשׁוֹן בָּאֲוִיר

כְּמוֹ אַחֲרֵי מִלִּים רִאשׁוֹנוֹת

שֶׁל שָׂפָה חֲדָשָׁה.

זְמַן קָפֵאִין,

מַשַּׁק הַשְׁכָּמָה

טוֹפֵחַ עַל פָּנֵינוּ

מַשִּׁיל בְּמִבְרֶשֶׁת

מֶשִׁי אַרְכֵאוֹלוֹגִית

אַבְקַת לַיְלָה דַּקָּה.

בְּלֵאוּת שֶׁל רוֹחֲצִים בְּחָמָאם

שׁוֹפְתִים מִשְׁפָּטִים זוֹ עַל זֶה

מִכַּדֵּי הַחֶרֶס שֶׁל הַפֶּה.