שֶׁמֶשׁ שׁוֹטֶפֶת מֵהַלַּיְלָה אֶת הַלָּבָן וּבְגֹלֶם הַבֹּקֶר
מְפַעְפֵּעַ הַחוּץ אֶל הַבַּיִת, בַּעֲרוּץ הַנַּחַל אֶפְשָׁר לִשְׁמֹעַ
כֶּלֶב מָרוּט דּוֹרֵךְ עַל תַּפּוּזִים. רַק חַלּוֹן וְקִיר בֵּינִי וּבֵין הַוָּאדִי
וּבִתִּי הַתִּינֹקֶת יְשֵׁנָה בִּזְרוֹעוֹתַי, בֵּינִי וּבִינָה
רַק הָעוֹר. אֲנִי חוֹשֶׁבֶת, פֹּה יִהְיֶה תָּמִיד חֹמֶר רַךְ וְחַם
מִמֶּנּוּ נַעֲשֶׂה הַכֹּל, אֲנִי יוֹדַעַת, אֵין לָנוּ דָּבָר שֶׁל מַמָּשׁ
לְהִתְגּוֹנֵן בּוֹ מִפְּנֵי הַטֶּבַע. בִּתִּי מִתְעוֹרֶרֶת וּבוֹכָה,
גּוּפִי מִתְנַפֵּץ, הַסְּדָקִים נִמְלָאִים חָלָב.
